טל נגד העולם

שלום שלום,

היום אמרו לי משהו טיפשי.

"מה תעשי כשתהיי "גדולה", כשהחיים האמיתיים ינשפו בעורפך?"

אני מוחה! ומכל כך הרבה סיבות.

-          מה זה היה עד עכשיו? האולימפיאדה לנכים? סתם בזבזתי 20 שנה מהחיים שלי?

-          ההגדרה של מבוגרים מתוסכלים ל"חיים" היא בדר"כ חובות וצאצאים.

(ע"ע המשפט הידוע "איזה בעיות כבר יש לך? משכנתא ומשפחה לפרנס?" גם אם הדובר הוא קבצן-שתיין שמכה את הילדים).

תתפלאו אבל יש לי הרבה דאגות. אני מגדלת כלב ובֶּלוג.

-          גדולה זה מושג שמתארים איתו בעדינות נשים שמנות. קצת כמו להגיד "מיוחד" על ווירדוז. זה לא ממש קשור לעניין, אבל חשוב לדעת.

אבל בכל זאת:

גם לטל יש תכנית חומש!

(הנאה חדשה: לדבר על טל בגוף שלישי. כמאמר החכם הידוע ר.שמעון " אין כמו אובדן זיכרון - פוגשים כל יום אנשים חדשים". שוב, לא קשור, אבל חשוב לדעת).

המרכיב המרכזי והחשוב ביותר בתכנית שלי, הוא להשתחרר.

גורמים שיכולים לעצור אותי:

א.       יחתימו אותי קבע (יה רייט. טוב, תשכחו מהסעיף הזה).

ב.       יתנקשו בי (כבר עכשיו מספר לא קטן של אנשים במשרדי נענע חפצים לתקוע כדור ברקתי).

ג.        אני אדרס.

כשאני על מדים, אני מרשה לעצמי לעבור את הכביש בלי להסתכל בכלל. "אני חיילת, הם בטוח יעצרו". (מיד אחרי שיזרקו עלי פרחים ויצעקו "כל הכבוד לצה"ל").

בכל מקרה, למות בזמן הצבא נשמע לי די אטרקטיבי. ישראל וייס יצעק את "אל מלא רחמים" וחיילי היחידה האמיצה שלי יירו בתותחים.(או ב-M 16 חלוד. אותו דבר).

שלב ראשון: להפוך לעציץ!

במשך לפחות חודש, לא לעשות כלום. פשוט כלום. לא לצאת מהבית, אפילו לא לקום מהמיטה אם אפשר. גושי האבק מתחת למיטה שלי יזוזו יותר ממני.

אני רוצה להיות יצור כ"כ לא מועיל, שבראש של אימא שלי יעברו מחשבות אובדניות סטייל  "בשביל זה גידלתי אותה 20 שנה? בשביל שתתחרה עם הכלב על תואר עצלן השנה? הוא לפחות חמוד".

התקופה הזו, יפה ככל שתהיה, תצטרך להיגמר מתישהו, כי יום אחד, אימא תבוא אליי ותבקש ממני לעשות ספונג'ה. ואני עם כל הכבוד, לא אוהבת שמקללים אותי.

שלב שני: חופשה!

התכנון המקורי שלי היה לנסוע למזרח. אולי אני לא לוקחת סמים, ולא נראה לי שסדנאות שתיקה זה בשבילי, אבל אתם יודעים, אני לא אפספס הזדמנות לגרום לאימא שלי להשתגע מדאגה.

אבל, בשביל טיול צריך לעבוד, ולתכנן, ולמצוא מישהו שיסכים לסבול אותי ב-20 שעות הטיסה.

בפועל אני כנראה אבלה סוף שבוע מטורף שישי-שבת-ראשון באחד החופים הקסומים של נתניה.

שלב שלישי: למצוא עבודה!

עזבו את ענייני המיתון/שביתה/ויקי כנפו לרגע. באיזו עבודה כבר אני יכולה לעבוד?

הרי ראיון אישי ודינאמיקות קבוצתיות אין סיכוי שאני אעבור (בגלל אה..איך להגיד את זה בעדינות... אני חרא של בנאדם?).

אני צריכה לעבוד לבד. להיות בחדר סגור עם מעט אור שמש ומאה גרם גרעינים שחורים.

בקיצור, מנקת שירותים באצטדיון בלומפילד  נשמע לי הגיוני.

שלב רביעי: השכלה גבוהה!

כשהייתי בתיכון היו לי חלומות גדולים ללמוד משהו עם שם לטיני שנשמע כמו קללה.

אחרי שנתיים שבהם הדבר הכי מתוחכם שהייתי צריכה לעשות זה לענות לטלפונים ב"הלו" במקום ב"אההה", לא נראה לי שנשאר אפילו גרגיר אינטלגנציה אחד בראשי.

כנראה שהחלומות שלי יעברו הסבה ללימודי תואר ראשון בעיצוב חלונות ראווה במכללת בת-ים.

בכיף. שמעתי שמוכרים שם קבוקים בקיוסק.

פתרון חידת התרגום הדפוק#20

Radiohead- fake plastic trees

הקוראת פ' שהקדשתי לה את החידה, אפילו לא שמה לב.

חידת התרגום הדפוק#21

יומי בהרים

הסתיים, אני יודעת

כוכב יצא,

כדי להגיד לי שהגיע זמני ללכת

תשובות לאימייל.

תודה ושלום.