טל נגד העולם

שלום

הימים האחרונים היו פשוט טרגדיה מתמשכת.

זה התחיל בטיול עם הצבא לאתר הכה אטרקטיבי "מנהרות הכותל" (לא הייתי שם כבר לפחות שנה. מסתבר שבית המקדש  השלישי עדיין לא נבנה, אבל תמיד טוב לבדוק מקרוב.)  המשיך במחלה קשה וחשוכת מרפא שתקפה אותי, ונגמר באסון משפחתי.

אתמול, ברגע של "טל עקומה", שפכתי על העכבר שלי מרק.

אותם הרגעים בהם הייתי בטוחה שהוא מת…הווו הכאב! העצב הבלתי ניתן לתיאור!

מה לא עשיתי כדי להחיות אותו? תליתי אותו על החבל, עשיתי לו פן, שרתי לו שירי אהבה, כלום לא עזר.

רגע לפני שקרעתי את בגדיי והזמנתי את החברים (המקלדת, הרמקולים, לא חברים אמיתיים, אל תדאגו.) לחלוק להרברט כבוד אחרון על כוסית של סופר דרינק, המצב ניצל.

הוא חזר לפעול.

השעות בלעדיו, גרמו לי להעריך את הדברים הקטנים בחיים,

האוויר הצלול בדרך ז'בוטינסקי, האורז השרוף של אימא, החזה של אלי מקביל.

אך אבוי, היום בבוקר, הוא התחיל להשיל חלקים עד שהתפרק לחלוטין.

כנראה שיש דברים שנועדו לקרות.

R.I.P הרברט (ואל תיתן להם לעשות ממך חלקי חילוף אתה שומע??)