שלום לכם,
היום הנהגתי מרד אסירות.
הסתובבתי בין התאים עם גלימה וצעקתי ""Let my people go.
האסירות הטיפשות חשבו שאני מקללת אותן ודפקו לי מכות. לא נורא, שירותי הרפואה כאן מצוינים. אפילו קיבלתי מנת דם כמעט לא נגועה במחלות!
תת-גונדר אליאס החליט שאני גורם עוין ושחרר אותי חזרה אל חיי הפקידות.
I'm out of the joint.
טוב, מספיק עם זה.
אם זה לא היה ברור עד עכשיו, לא באמת הייתי בכלא.
ויכוחים בתגובות אם יש בכלא אינטרנט או לא. באמת, וואט איז וורונג וויט יו? מישהו באמת האמין לזה?
סה"כ בדיחה של איליה. תודה רבה לו על הפוסט הקודם.
(וגם לכל מי שכתב לי "הפוסט הכי טוב שלך!". וואלה.)
לגבי התלונה, בוטלה.
בואו רק נגיד שלפעמים משתלם להיות פקידתו המושחתת של מפקד היחידה.
פינת הד"שים: (מסר אישי לרום. כל השאר מוזמנים להתעלם.)
מזל טוב לרום, הגנן המובטל, ובעליו הגאים של מוטיב בעבר (למי שזוכר).
בשעה טובה רום השתחרר וכמיטב המסורת ערך היום שתייה מעפנה ביותר. וואפלות ערביות כיד המלך.
לא נורא רום, אני עדיין אוהבת אותך יותר מכל אדם ובהמה ומוכנה לתת לך את הפרח שלי.
חידת התרגום הדפוק
נמאס לי מזה. חדלתי להיות הקלאב מד המקומית.
(לסקרנים- הפתרון לחידה המעפנה – שיר הקטר.)
אודטה דנין, האימא הרוחנית של כל עקרות הבית קיבלה תכנית אחה"צ. (אתם יודעים, בין הניקיונות לבין הזמן שהבעל חוזר הביתה וצריך לעסות את רגליו בשמן קיק.)
אימא שלי פיתחה לה מין מנהג לצפות בתכנית מדי יום. (יש לה זמן אתם יודעים. מאז שאין לה בעל.)
היום תפסתי אותה מסתכלת על המרקע מתוסכלת.
"מה זה טימין??" היא צעקה עליי, ותפסה לי את כף היד כדי לבדוק אם יש לי אגודלים אסרטיביים.
עכשיו היא קראה לי כדי לראות איך אשת הברווז מכינה שניצל.
למה?
כנראה בגלל שזה לא קורה אצלנו הרבה (בערך הסיבה שאני צופה אדוקה של סקס והעיר.)
אבל זה כלום לעומת תקופת "לאישה" שלה.
היא נתנה לי עצות כיצד להחזיק בגבר שלי.
הייתי בת חמש.
חשבתי שזה בסדר גמור להסתובב בלי חולצה.
תראו לי דרך יותר טובה להחזיק בגבר שלך.
ואנשים עוד מתפלאים איך יצאתי ככה.
נסו אתם לשמוע את המשפט "היי כנועה במיטה" מאימא שלכם ולצאת בסדר.