שלום שלום והו שלום לכם!
ניחוח השמן עומד באוויר, כוננות דיאטה הוכרזה במרחב ירקון – האנוקה איז קאמינג טו גט יו!
חנוכה תמיד עומד אצלי בסימן טראומה.
לא, אף פעם לא שרפתי את הבית אחרי ששיחקתי עם הנרות, אבל משום מה, תמיד הרגשתי בחג הזה כמה המשפחה שלי מוזרה.
נוסטלגיה לאור נרות.
אימי אפתה לביבה
לביבה חמה ומתוקה
פליז, בבקשה מכם. בפעם האחרונה שאימא ניסתה לאפות לביבה היא סיימה את הערב בחדר מיון עם כוויות ריבה על הפנים.
כל שירי הילדות האלה, על האימהות המופלאות שיכולות לטגן משהו שלא יקום אח"כ מהצלחת וינשוך אותי.. נו באמת.
מה עם כל הילדים שלאימא שלהם יש צו הרחקה מהמטבח? להם לא מגיע שיר ורון בלב?
מדינת משטרה אני אומרת לכם.
אבי הכין לי סביבון
סביבון מעופרת יצוקה
עופרת יצוקה זה אולי מאוד נפוץ במאפיה, אבל אצלנו בבית היו שולחים את הילדים לשחק במשחק המהנה, "מי ייפול ראשון".
אותו עקרון של הסביבון, רק בלי סביבון ובלי הנס הגדול. (אהוד, בבקשה לא להגיב).
ילדים קטנים שמסתובבים במהירות מסחררת עד שאחד מהם נופל, מתעלף ופותח את הסנטר.
הפינה האמנותית הסתיימה, תודה לילדי גן ימימה על הזמרה.
יש כמה דברים שאף פעם לא ישתנו בחג:
- אבא שלי ישמור את הנרות בצבעי צהוב כחול ליום האחרון כדי שהחנוכייה כולה תדלוק בצבעי מכבי והוא יוכל להגיד "חנוכה זה חג של מכבים! אה אה אה!".
- כולם יתחילו לשיר מעוז צור בצעקות, ובשורה אחרי יתחילו למלמל.
- הדוד הקמצן יחלק מטבעות שוקולד בתור דמי חנוכה.
- סבתא העוד יותר קמצנית תתכחש למושג דמי חנוכה. ("זה לא דמי פורים בכלל?").
- אנשים (אימא) יתלוננו ש"אויש רק משמינים בחג הזה ובסופגנייה יש 800 קלוריות" בזמן שהם דוחפים אותה ללוע.
- בהדלקת נרות בצבא יגידו "צה"ל הוא צבא קטן וחכם, ממש כמו המכבים!" (כן, ונס פך השמן הוא ממש כמו נס "איך אף אחד לא חטף עדיין דיזנטריה מהחדר אוכל שלנו").
- אלפי ילדים קטנים ומושחתים יצאו לחופשה, ואני אקלל אותם בזמן שאני תופסת את האוטובוס של 12 לצבא.
בברכה,
האחות השקטה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
