שלום שלום!
לפני כמה ימים התגלגל לידיה של אימא שלי ספר פנג שואי ומאז היא נכנסה למין טירוף של עיצוב פנים.
ניסיתי להניא אותה מזה.
הסברתי לה שכל הטרנד הזה של "הספה הזו חוסמת את הזרימה של האנרגיות בבית" מוצה לפני 5 שנים. לא עבד.
ניסיתי שוב.
"אימא, הדבר הכי רוחני שאת עושה זה להדליק נרות נשמה ביום כיפור".
התעקשה.
כל עוד היא רק סחבה רהיטים כבדים מצד אחד לשני של החדר זה לא ממש ענייני (למרות שהשכנה שושנה עלתה כבר 3 פעמים כדי ש"נפסיק לדפוק לה על המוח, בום בום בום" כמו שהיא הגדירה את זה).
אבל ברגע שהיא הבינה שאין לנו ביג סטרונג מן בבית, זו כבר בעיה גדולה. בשבילי כמובן.
אני לא ביג, אני לא סטרונג, ולמרות שכמה אנשים מתעקשים לקרוא לי "ג-בררר!", נשבעת שאני לא.
אחרי שסיימנו לעשות בום בום על הראש של שושנתנו, המשריצה החליטה שאנחנו צריכים להוסיף מוטיב "שבטי" לבית שלנו.(הייתי אומרת שלגדל חיה כמוני זה כבר שבטי, אבל זו תהיה בדיחה שאפילו נאור ציון יחשוב פעמיים לפני שהוא יספר).
כמובן שאלמנט שבטי הפך אצלה מייד ל"משהו צעקני ומלא נוצות".
הרכש האחרונה שלה – מניפה עצומה עם ציורים של חיות ג'ונגל שתלויה לראווה בפינת אוכל.
כמובן שהעובדה שהיא לקחה איתה כיועץ את החבר, שידוע בחיבתו לפרחי נוי מפלסטיק, לא ממש עזרה.
הודיתי לאל הטוב שהיא ויתרה על הרעיון להביא לי משהו תואם כדי "להכניס רוח חיים" בחדר שלי.
הדבר היחידי שיכול להפיח חיים בחדר שלי זה אם ערימות הכביסה שמפוזרות אול אובר יקומו לתחייה בצורת גיבור על בשם לונדרי-מן.
המסקנה היומית - אל תתנו לאימהות שלכם להטעות אתכם – כביסה לא יכולה לקום לתחייה, לא משנה כמה זמן תשאירו אותה שם. (נכון גם לגבי אבק, כלים מלוכלכים וסבתות מרוקאיות זקנות).
ד"ש להורים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
