מלנכולי שם בחוצה
אתם מכירים את המצבים האלה, שפשוט נועדו לדיכאון?
היום נסעתי באוטובוס הביתה, היה אפור בחוץ, הגשם טפטף, ג'ול באוזניים.
זה היה זמן מושלם למצב רוח מהורהר.
אבל אז הילד שישב לידי קינח את הנזלת בשרוול שלו, ואני, כל מה שהצלחתי להרהר עליו היה "ססעעעממק, הגרביים שלי רטובות".
כנראה שיש אנשים שלא בנויים לזה.
ביקורת טלוויזיה נוקבת
אתמול יצא לי לראות יצפאן אחרי בערך שנה בחסות הלוויין. אני מזועזעת.
הבנאדם עדיין עושה מערכוני שגריר הטאליבן באפגניסטן.
כמו שאחותי בטח הייתה אומרת, הלו! כדור הארץ לאליהו! המלחמה נגמרה מזמן!!
נשברתי סופית אחרי שהוא סיפר בפעם השלישית תוך דקה בדיחת "איזה עיניים גדולות יש לשימי תבורי".
אני פשוט לא מסוגלת ליהנות מתכנית שאבא שלי אומר עליה "וואלק, גדול היצפאן הזה, גדול! איזה צחוקים איך שהוא מחקה את אריק שרון שותה מתוך ואזה!".
וואלק.
וזה לא שאני כ"כ אנינת טעם. יש לי קלטות וידאו שלמות של "הפינה של פזית" ואני נקרעת מצחוק כל פעם שנהג אוטובוס צועק במבטא רוסי "רכבת!".
חוויה קשה
לפני כמה ימים נרדמתי באוטובוס. טריטוריה חדשה ומפחידה בשבילי.
כמו שאומרים, הפעם הראשונה היא משהו שלא שוכחים כל החיים. (אני חולקת, אבל אולי זה בגלל שיש לי זיכרון של אלפאקה בת 80).
הקיצר, (שמעתי את זה פה בשכונה, מישהו יודע מה זה?) טוב איבדתי כבר את חוט המחשבה עם כל הסוגריים האלה, נתחיל משפט חדש.
אני נמה בשלווה על החלון, ופתאום מישהו בא ומטלטל אותי בחוזקה (בחוזקה!) בכתפיים.
התעוררתי בבהלה והסתובבתי לראות מי האשמדאי שיסיים את חייו בקרוב.
- "חיילת, שלא תפספסי את התחנה שלך!"
שיישרף העולם וכל מי שהחליט לשחק אותה שומרוני טוב. הוא העיר אותי במרחק 40 דקות מהבית.
- "חיילת, איפה את צריכה יורדת?"
(עדיין מתוך שינה. ולא זה לא סותר את זה שלפני 2 שורות כתבתי שהתעוררתי בבהלה. ככה, כי החלטתי)
"למה אתה רוצה לדעת איפה אני יורדת?"
"אני מעירה אותך!"
אח"כ בשיחה עם סו קולד חברה:
- הוא רצה לאנוס אותי.
- טל, אני מבינה שיש לך חסכים, לא צפרו לך מספיק ערסים בטיילת וכאלה, אבל לא כל מי שמדבר איתך באוטובוס רוצה לאנוס אותך.
- אז למה הוא שאל איפה אני יורדת, הא?הא?? אני אומרת לך שהוא רצה לעשות איתי משהו.
- נו, והוא עשה לך משהו בסוף?
- לא..אבל זה רק בגלל שהייתי עם דובון, הוא מסתיר את כל התכונות הטובות שלי!
- עדיין אפשר לראות את הנמשים שלך.
כלבה!!!