אז איזה מונולוג יותר טוב?

הה, אתה באמת רודן אכזר. אני לא יכולה לדבר איתך, כי כל דבר אתה מסובב כך שהוא נגדי. אצלך אני אף פעם לא צודקת. אבל אתה יודע בעצמך שאתה שתלטן וקנטרן ולא יותר. אתה יודע שאני לא יכולה לחזור אל הביבים, כמו שאתה קורא לזה, ושבכל העולם אין לי חברים של ממש חוץ ממך ומן הקולונל. אתה יודע היטב שלא  הייתי מסוגלת לחיות עם אדם גס והמוני אחרי שהיכרתי אתכם. וזה מרושע ואכזרי מצדך להעליב אותי ולהעמיד פנים כאילו אתה חושב שאני מסוגלת לזה. אתה חושב שאני מוכרחה לחזור לרחוב וימפול, כי אין לי שום מקום אחר ללכת אליו מלבד ביתו של אבי. אבל אל תהיה כל כך בטוח שאני עפר תחת רגליך, ושאתה יכול לדרוך עליי ולהשפיל אותי. אני אתחתן עם פרדי, כן, כך אעשה, ברגע שאוכל לפרנס אותו.

או:

תחנוק, תחנוק. מה אכפת לי? ידעתי שיום אחד עוד תכה אותי. אאה!  עכשיו אני יודעת איך לטפל בך. איזו טיפשה הייתי שלא חשבתי על זה קודם! אתה לא יכול לקחת ממני את הידע שהענקת לי. אמרת לי שיש לי שמיעה טובה משלך. ואני יודעת להתהלך עם אנשים בנימטוס ובעדינות, מה שנבצר ממך. אהה! זה סידר אותך, אנרי איגינס, כהוגן. עכשיו אני כבר לא חוששת אפילו ככה מהקינטורים שלך ומכל המילים הגבוהות. אני אפרסם בעיתונים שהדוכסית שלך אינה אלא מוכרת פרחים שלימדת תמורת אלף גיני. והיא מוכנה ללמד באותו אופן כל אישה להיות דוכסית תוך שישה חודשים. הה, כשאני חושבת איך זחלתי מתחת לרגליך ואיך רמסת וגידםת אותי, כשכל אותו זמן הייתי צריכה רק לנקוף אצבע קטנה ולהיות מורה טובה בדיוק כמוך - אני ממש מוכנה למרוט לעצמי את השיערות מרוב חרטה.

יש כמובן עוד מונולוגים של לייזה, אבל שני הקטעים האלה היחידים שהיו מספיק ארוכים בלי שהיה עליי לחבר קטעים. אז מה אתם חושבים? דעתכם חשובה לי מאד,

זה העדיף יהיה זה שאבחן איתו למגמת תיאטרון.