כן, כולכם.
פשוט לכו.
אין לי מושג למה זה נכתב פה, במיוחד כשאני יודעת שכל קוראיו נטשו אותו לפני איזה חודשיים.
אז יש לי פינה שקטה ופרטית לצעוק אליה כשצריך, כשאין כוח יותר לאגור בפנים, ואולי זה עדיין נחשב ל"בפנים", כשהדברים לא נאמרים, אבל פשוט נמאס לי מהכל.
שיקח את החוקים המפגרים שלו ולא יודעת מה יעשה איתם. נמאס לי. כל הדברים שפשוט הוא חושב שהם ככ שחור ולבן. החינוך. החינוך הדפוק שלו. תעמדו כמו חיילים ותעשו שמאל ימין שמאל. זו הדרך היחידה, נכון?
שום שמאל ימין שמאל לא יהיה פה, ושום צו אחר שתחליט.
יהיה קצת יותר ממתמטיקה שהיא פוליטיקלי קורקט. אוף.
אתה גם לא תראה אתזה. תגיד שאני לוקחת לקיצוניות. טוב, אני כנראה עושה את זה. אולי יש לי בעינייך ככ הרבה פאקים שאין לי מקום למתוח ביקורת? טוב, הרי החדשות עבורך: אני אמתח ביקורת לנצח, גם אם אהיה האדם הכי דפוק ביצור, כי מה לעשות, יש לי חתיכת פה לפתוח כשמתחשק לי.
וכמובן שאני לא אגיד דברים ממש לא נחמדים כי פולייטנס זה במקום הראשון.
-
ככ מעצבן לאחרונה.
הכל בסדר, אבל לא בסדר.
החברה טובה. האנשים בסדר פלוס. חברים טובים. אבל זה המחיר שאתה צריך לשלם כשאתה חלק מחבורה, אין "אתה", יש "אתם". לא יודעת אם אני מסוגלת להתרגל לזה. בעצם, אני מתרגלת כבר. אבל זה ככ מציק. הטמטום, התיקים... זה אבסורד שאני מדברת על זה. הצחוק המפגר, השטויות שהן ככ... שטותיות. לא יודעת. הטאקט ששואף לאפס והקליטה הbelow average.
-
אני לא אצליח לברוח מזה, נכון?
אני בחיים לא -אהיה-. זה פשוט לא נבנה עבורי, כל התפקיד הגדול והחשוב הזה. כי הם לא אחד, הם בנויים משניים, שמנהלים את החיים שלהם בלי שום רצון להיות כך או אחרת, ורק אתה תקוע באמצע. אתה לא רוצה להחליט. לא חושב שיש מה להחליט. אז במקום רק אחד אתה מפספס את שניהם?
אולי אפשר להרוויח את שניהם?
איך עושים את זה?
-
אני בשוק כמה חפירות לפוסט אחד. אבל אני משערת שיש לי הרבה. בערך חודש וחצי שלא מצאתי את הבנאדם לדבר איתו.
אף אחד לא מבין. ואולי זה לא שאף אחד לא מבין, וזה שאני לא מצליחה להסביר. כי אני פשוט לא. האדמה כרגע נבקעה לשניים ואני איפה שהוא בין ההריסות. מנסה לסדר הכל.
כמה דרמה.
זה נשמע אפילו פתאטי לעצמי.
יהיה בסדר.
קשה לי לראות את זה. באמת שקשה לי מאוד לראות את ה.."אור", אבל בטח שאני אראה. אני רק צריכה to let it go. כמו שעשיתי בהתחלה, רק הפוך. to let it go away. זה לא יחזור.
והיא גם התעצבנה. אומרת שהרגשי אכל את זה. היא צודקת, לא באמת עשיתי את המאמץ. ואני לא אלך להתחנן, זה לא עובד ככה איתה.
אז אני משערת שאני מסיימת את הפוסט הזה בסימן שאלה, כי נכון לכרגע שום דבר לא בא על מקומו.
מחר זה בטח ישתנה (?)
ביי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
