שוב מתחיל המרוץ הזה נגד עצמך כולם רוצים לנצח אבל המנצח יכול להיות רק אתה ... אתה רץ משיג את כולם אתה סגן אלוף ...אבל במה?!?!? בשקרים במסכות בטימטום... אתה חולם על אליפות עולם שלחנו משלחת לעודד אולי אני יבוא גם???.... רצה אחרי כלום לשום מקום בלי כיוון דרך מסומנת בלי מטרה ובלי כלום מסתכלת קדימה אין אופק אין עתיד אין חוכמה בלרוץ אחרי שום דבר כשאחריך הפחד ואת רצה ....אני מפחדת לפחד כמה שזה עירוני .....בסוף המרוץ מקבלת עוד מדלייה שלא שווה דבר כש את לבד ואין לך למי להראות את המדלייה המקסימה הזאת ולספר אני לבד מוציא הכול על המחשב המסכן שלי שכבר מצטער על שעזב את החנות... אז מה עם הוא חדש??? שיתרגל
החיים קשים שלא יסבול אחרי זה .... הלוואי שימות ואז יסתכל מלמעלה על כול מה שקרה ויצחק על הרגע שבו כמו מטומטמת סיפרתי לתלתלים שלי עלייך (על הבלוג) על הרגע שבו בכיתי כשהציעו לי חברות כאילו סיפרו לי שהוא מת על איך שהרגשתי רע עם עצמי כשעקצו אותי ולא היה לי מה להשיב ואיך שאני שתקתי שתיקה עצומה דאווקה כשהייתי צריכה
לדבר!!!! כמו ילדה קטנה בשמלה אדומה עם שתי צמות תמימה שואלת כל הזמן את עצמי ומבקרת את עצמי....
אז יש לי משהוא למור!!!
קוראים לי זיו ואני מכורה לתשומת ♥
החלטתי שאם אני ירשום את השם שלי לעולם לא יעלו עלי ....אבל על מי אני עובדת ? למי בכלל אכפת ממני אני ילדה מלאת רחמים עצמים פתאטית !!!
על דף נייר חצי מומט חצי מקושקש מוציע את העצבים קורעת צובעת כותבת מה שאני יודעת שאני חייה בסיוט ועוד דקה צועקים לי ואני ת'אכך יתעורר...
זיו
לעאעה??? מה חשבתם אלוהים?!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
גברת דווקא