אנשים אמיתיים כאלה שרוצים לתפוס לנשוך להסתכל לך בפנים נמאס לי שכולם מסתכלים על העטיפה תקשיבו אנשים המתנה בפנים והמתנה כל כך מורכבת שונה ויקרה היא נקראת נשמה... כשאתה מצליח סוף סוף לראות למישהוא את הנשמה אתה נאבד מתבלבל מפחד משתולל... הורס את כול אשר בנתה אנשים הם לא באמת אנושיים זה מכונות הרס עצמי וסביבתי בטוחה אנחנו וולגרים איגואיסטים משועממים ובעיקר בורים אנחנו לא יוצאים לטבע מפחד מבעלי החיים שאנו הורגים ואוכלים כל הזמן ובגלל זה מפסידים את כול המתנות הקטנות שאלוהים נתן לנו ... אנחנו לא זן חכם אנחנו טיפשים אם היינו חכמים היינו עכשיו בגן עדן תמימים כול אחד היה אוהב את עצמו כמו שהוא כי לא היו מראות ולא היו מנתחים פלסטים ומשפצים למיניהם...
תפר ועוד תפר אני ערה הלאווי והייתה לוקח חזרה הלאווי וזה בכלל לא קרה...הכחשה=חשכה=פחד מאמת אני מכחישה הכול אותי אותך(הבלוג) אני כבר לא צריכה אותך אני פשוט חייבת כי ביום שאני לא יכתוב אני יהיה כול מה שאני לא באמת כי תמיד יש לי קונפליקט פנימי... זה בכלל לא משנה מה ומי ולמה ואיך... כי חמש הממים זה בהיסטוריה ולצערנו אני חייה בהווה...=(
המוח האנושי... זה בכלל לא אנושי איך אנחנו זוכרים כל פרט כל מילה או מעידה קטנה... מתעדים משננים מפתחים מנפחים ויוצרים שמועה מוכנה להפצה...
ואז מה אני שוב יכחיש??? אז כן יש לי בלוג אני זקוקה לו ואני עלולה לאבד את הצפון בלעדיו... בלעדייך .... אני לא אוהבת מחבבת או אפילו חובבת אף אחד כמעט
אף אחד לא מסתדר איתי באמת כולם שונאים אותי ואם הייתי שטוחה אפילו לא היו מסתכלים לכיווני כי אני כזאת מכונת הרס שלא יודעת רגש לא שנאה ולא אהבה...
הכול אצלי שחור ולבן אין אצלי אפור כי אני כזאת ממינת אנשים על פי קטגוריות מטומטמות על פי כלום.... ואווו יש לי דאז'אוו רציני כאילו כתבתי את זה בעבר ...
אולי יש לי כפילה שחייה חיים מאושרים וכשאני מאושרת היא בוכה... לי נמאס לבכות היתיבשתי משתדלת לא ליבכות (כי אין לנו מים לבזבז) אפילו מצאתי לכך טירוץ....=(
אני מזילה דמעה רגע היסטורי לתעד לשנן לזכור ...כואב לי אני צריכה רופא רופא ללב כזה שיחפור שם בפנים ויוציא את כול אבק שהיצטבר ..ואת כול הליכלוך...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
גברת דווקא