פותרת תרגילים במתמטיקה כואב לי הראש עו משולשים חופפים ועוד צריך לכוחיך אחד והוא מתפוצץ....לחפור לתלתלים בטלפון ללכת להתעצבן לחשוב ומלמל לעצמי על מחשבות שלא קיימות מקרים שלא קרו ותקוות שמתפוררות ליאל בין האצבעות כמים שלא ניתן להחזיק הכול לשב!?!?! למה? מתי? מדוע?איפה?מה? המחשבות מציפות אותי הן באות בגלים לפעמים גדולים יותר ולפעמים קטנים יותר לפעמים צונמי ואז נסיגה ענקית...
עכשיו אני בנסיגה אין לי מה לכתוב אני מרגישה ממש סבבה עם כולם כמעט... השלמתי עם העצבנית אחרי החוג אנגלית הלכנו ברגל שררה דממה כזאת שלא יכולתי לסבול המשכתי בדממה ואז אמרתי לה "אני לא רציתי לפגוע בך אם פגעתי" הדממה נשברה, התנפצה כמו כוס שנופלת מיד חלקלקה... התחלנו להיתווכח על מה שהיה היא אמרה לי שלא הייתי צריכה בכלל להתערב ולהתנפל עלייה אני אמרתי לה שהיא לא הייתה צריכה לערב את צמות ולא את משקפיים ולא את שאר החננות... ואז יצאו מפי מילים שגרמו לי להרגיש פתאום בוגר אמרתי לה "אנחנו עכשיו בהווה באוי נעזוב את זה ונשלים כי ליכעוס אחת על השנייה לא יועיל לאף אחת"... כשסיימנו לדבר הגענו לביתה היא הלכה הביתה ואני המשכתי בדרכי כמובן שאני עדיין לא סלחתי לה ואני עדיין זועמת אבל נרגעתי קצת ואני נזהרת ומשתדלת להיות צבועה בנתיים בשביל לא להבעיר את העץ שמצופה בנפט...
היום אמרו לי שאני ילדותית... זה מעצבן כי אני לא חושבת כך אני בוגרת לא?
אני כבר לא יודעת הייתי מקווה לחזור לאותם הימים כשהייתי פיצית סבא שלי כינה אותי פיקנזית בגלל איך שהפנים שלי היו נראות כולם אמרו לי שאני מיוחדת שונה...
לא כמו כולם... אהבתי שאמרו את זה זה גרם לי להאמין שאני יותר... עכשיו אני יודעת שלא מודדים אדם לפי מה שאחרים אומרים לו....
זיכרונות ישנים חוזרים עליי שמחה אושר... איך שהיינו הולכים לים והיה לי בגד ים שהוא רק תחתון וזה היה נראה לי הכי טבעי בעולם והייתי מאושרת עם זה שאני כמו בן
איך שאהבתי דרגון בול זי ופוקימון... כי הייתי טום בוי אבל עכשיו הפכתי עדינה יותר ממש אישה צעירה ואני שונאת את זה חבל שאני לא יכולה ללכת כמו פעם ולישון בתחתונים וללכת ברחוב בלבוש הכי מעפן...שלא יעניין אותי מה יחשבו ומה חושבים ואיך... אני גם זוכרת את הפעם הראשונה שהיה לי אכפת שאומרים...
לבשתי חולצה שבצדדים יש לה רשת הייתי בכיתה ג' זה לא נורא... בכול זאת אמרו שזה חשוף מידי זה עיצבן אותי שהם חושבים שהם יכולים לקבוע לי עכשיו אני בכיתה ח' ואת רוב הדברים החברה מכתיבה לי מה אופנתי ללבוש מה כדאי לאכול ומה לא למי כדאי להיתחבר ולמי לא... המקום היחידי שאני פורחת בו זה המשחק כי אני אמיתית כמה זה מצחיק כי במשחק צריך לשחק משהוא אחר אבל כמו שתלתלים אומרת אני הכול כי יש לי מספר מסכות ואני מחליפה בניהן ביתר מקצועניות
אף אחד לא חושד אפילו אני מחליפה אותן בזריזות ודואגת שהן היו דומות אבל לא זהות, חייבת לנתק ולחפוף משולשים
שלכם
זיו
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
גברת דווקא