לבד זה יכול להיות נחמד אבל יש הבדל אצום בין להיות לבד לבדידות הבדידות משתקת אותך ואתה לא יכול לעשות דבר בדידות היא לא כמו שאתם וודאי חושבים....בדידות זה לא שאין אנשים בסביבה זה שאין לך עם מי באמת לדבר כלומר אתה לא מצליח לפתוח את הלב בפני אף אחד אתה לבד גם עם מליוני אנשים יעריצו אותך עם אף אחד לא תוכל לדבר באמת... למה כתבתי את כול ההקדמה ה"משעממת" הזו? טוב ככה אני ביומים האחרונים השכלתי והבנתי משהוא לחיים שזה לא משנה עם יקיפו אותך אלפי אנשים הם באים וחולפים כמו רכבות על פנייך הם באים צוחקים אתך אבל לאף אחד אין אומץ להיפתח אל אנשים ולספר להם מה באמת מפריעה... גם לי אין כזה ובכול פעם אני מחפשת משהוא לספר לו שיבין ויקשיב... אבל מתייאשת בכול פעם מחדש מהיאוש הזה אני יוצאת למסע חדש בכול פעם אבל נגמרו לי הכוחות אני חלולה מבפנים ומרגישה כאב עצום שעולה בי בכול פעם מחדש כשאני מספרת ונרתעים כי אנשים לא רגילים שמספרים להם הכול הם רגילים שמדברים איתם על מה שקורה בעולם ובארץ ועוד... אבל רגשות זה דבר מסובך וכולם יודעים שלהיכנס לחדר האסור שבו מחביאים את הרגשות זה לא כדאי כי זה פוגע בכולם לתווך ארוך או קצר ולכן אף אחד לא מנסה אפילו ולאף אחד לא אכפת...
ביום ראשון שלוש כיתות מהשכבה שלי יצאו לטיול... כיף להם =) אבל לי פחות אז נכון שחררו אותנו משיעורים בגלל זה ואפילו כשהיו לנו טונות של שיעורים חופשיים הרגשתי את הבדידות האין סופית כאילו אני לא מעניינת אף אחד/אחת אני לא חשובה אני כמו כולן ,אבל אני לא! היה לי קשה ובכול זאת ניסיתי להינות בימים האלה למרות שהרגשתי במבוי סתום.... אני מרגישה אשמה ברגשותי כי אני גרמתי לעצמי שוב להיות תלותית אני בובת חוטים רק תזיזו אותי תגידו לי מה לעשות כי אני מעלה אבק ומתחילה להרגיש רע...
אני ממש ממהרת כי עוד מעט תלתלים באה.... שלכם
זיו♥
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
גברת דווקא