דנו ביקשה ממני בקשה לדבר עם יבנה ולשאול אם הוא מחבב אותה כי היא מחבבת אותו ואני ידידה שלו.שאלתי.. הוא ענה לי שברור ושהיא ממש חמודה וזורמת (לא כמוך) הוא צחק אני הרגשתי לא נעים שהוא עירב אותי לכן שלחתי לה את התשובה בלי החלק הזה.
היא שמחה אני מקווה שהיה בניהם משהוא כי הם ממש יהיו חמודים יחד דנויבנה... חחח....
היה אסיפת הורים כרגיל המילים המעטות שיצאות מפי אימי הפחידו אותי יותר מצעקות כי כשצועקים אליך אתה יודע איך להיתגונן אבל הפעם לא צרחו עלי ולא ידעתי מה לעשות קפאתי במקום הפנמתי את מה שהיא אמרה אבל בעיקר התאכזבתי מזה שהיא הרימה ידיים במקה שלי ושהיא לא תעזור לי כשאני יצטרך...
טוב... אין הרבה חדש ניסיתי לדבר עם תלתלים אני כותבת בתבוסה נוראית שאין סיכוי שבעולם שהיא תבין שמה שאני אומרת הוא לטובתה האישית בלבד ושלנפץ את הבועה זו כבר לא המלצה זה חובה!!!
אין לי כלום בחיים משועממת כרגיל... כתבתי קטע שלא יעניין אף אחד ויש לי מחר מבחן באנגלית באסה =( מתכוננת להיתראות...
אההה החלטתי בסוף לפרסם את הקטע אני יודעת שהוא יותר מידי מזוכיסטי אבל זה כבר לא בעיה שלי כי אני לא קוראת את מה שאני כותבת:
האם החורגת יושבת בודדה במרפסת על כסא עץ ישן רק חריקות הכסא נשמעות מידי פעם בפעם גם חתול מיילל אבל שקט עצום שורר בחייה שקט מפחיד שגורם לה להבין שסינדרלה הייתה נשארת אילו רק הייתה חכמה כי להשלות אותה היא כבר לא יכולה וגם אם היא תגיד תנקי לא היה אף אחד שינקה אף אחד שיסרב פקודה כי לבד זה לבד וכשאתה לבד אתה באמת לבד היא שקטה לוגמת מספל התה המוזהב שלה מזילה דמעות דמעות שקטות היא יודעת שכשאמא מספרת לזיו את הסיפור מהתחלה היא נכשלת שוב ההיא יודעת שיגידו שהיא אם חורגת נואית ואיומה שהיא התעללה ואולם היא הייתה אדם מסכן שנולד לחיי אומללות כי אמה מתה בלידתה ואביה מחזיק בליבו שנאה עצמה כלפי ביתו היחידה על שרצחה בדם קר את אמה והיא גודלת בסביבה נוראית לא זוכה לחיבוק חם ואוהב או חיוך קטן... וכך היא מבינה שהחזק שורד היא זוכרת את ההתעללויות מצד אביה את המתכת הרותחת על עורה את הצליפות על הגב את הסטירות המשפילות והקללות וכך היא חוששת שבנותיה יגדלו היא מגוננת עליהן יותר מידי ובכך מונעת מסינדרלה את החופש... אולם היא רוצה לתקן את הטעיות אבל כשאמא של זיו מספרת לה את הסיפור היא לא משאירה צל של ספק שהאם החורגת אכן נוראית וזיו המפוחדת שואלת בלחש כאילו שמישהוא מקשיב אם יש אימאות שכאלה? אם זה סיפור אמיתי? ולמה האם החורגת כול כך מרושעת? זה כול פעם אותם שאלות ואיש אינו יודע את התשובה האמיתית כי סינדרלה זה רק סיפור עם סוף שמח ועושר ואושר אבל איך אפשר לחיות באושר כשכול פעם הסיפור מתחיל מהתחלה.....
אין לי מושג מה היה האשרה שלי אבל אני הייתי כול כך עצוב שהייתי חייבת לכתוב משהוא מלא בדימויים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
גברת דווקא