צרחות חזקות סטירה כואבת שקט פתאומי ועוד צרחות עוד סטירה עוד צרחות אבל חזקות ושורפות יותר... ילדה אחת שיושבת על כורסה מרוצה מאושרת על כול הסבל שגרמה לי. הילדה הזו היא אחותי הקטנה אקונומיקה... אני זאת שחטפתי את שתי הסטירות מאימא שלי האישה שאמורה להגן עלי מרוב הגנה מכה אותי ואני בוכה צורחת כותבת לכם על ריגשותי המופשטים בדימוים שמקלים על הסיפור מקשים על ההבנה כדי שאני ירגיש מוגנת פעם אחת בחיי.אני שונאת אותה את האישה הזו מהיום בו נולדתי היא לא הפסיקה להרע לי כאילו בכוונה היא חינכה אותי ככה להיות אדם רע ומגעיל היום היא בורחת מכול קרבה לאמת היא בדיוק כמוני מפחדת מהצל שהשאירה אחריה אני הצל שלה שעוקב אחריה היא מפוחדת מלהתקרב אלי היא יודעת שאני כמוה היא בורחת לעבודה לטלפונים למיילים לבשל להכין לסדר כול דבר שהוא לא קרבה אלי ואני מפנימה ולומדת מסתגרת בחדרי מול המקום הכו אפל הזה מול חברים אלקטרונים מול היתכתבויות בדויות מול שקרים שבאים ולא חוזרים מול פנים חיוורות של התמונה בפייסבוק שרק נמצאת שם כדי שיזהו אותי ואני, אני שם כדי שידברו איתי וזה לא משנה על מי וזה לא משנה מי רק שידברו כי נמאס לי להיות לבד ולנסות לברוח למקום חסר משמעות עבורי אז יצרתי לי בלוג ופרופיל בפייסבוק ומייל וטלוויזיה כי אנחנו בני האדם בורחים מהכול כי אין לנו את האמצעים להיתמודד עם אותו אדם מושחט נבזה אכזר ונורא שמשתקף בכול בוקר מחדש במראה כששותפים פנים וזה לא יעזור גם אם נצטלם עם פרצוף תמים ונעלה לפייסבוק אנחנו תמיד נראה את אותה דמות פחדנית ומעורערת מול המראה... פוחדים??? טוב, אני כבר יכולה להגיד שכן כי אני רואה את זה בכול מקום ובכול יום.
אנחנו יכולים לברוח מאמא מאבא מזה שאנחנו חייבים לו כסף אבל לעולם לא נברח מהאדם המגעיל שמשתקף בזכוכית העלובה הזו שנקראת מראה...
אני כותבת לכם ויוצאת למסע שבסופו אני מקווה כבבר לא אפחד להיסתכל במראה כי אני ידע שאני בנאדם טוב אבל בנתיים כבנאדם רע אני חייבת לומר שאני שונאת אנשים שיודעים לאהוב רק בגלל שהם כול כך מיוחדים ואוהבת אנשים כמוני שיודעים רק לשנוא ועל זה אני שונאת את עצמי ומאחלת לי כול רע...
שלי
זיו♥
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
גברת דווקא