הכול יהיה בסדר, לא נורא , יש דברים יותר גרועים, הכול דבש... הכול התחמקויות מהאמת מטשטשים אותה, מכבסים מתוך אקונומיקה שלא יהיו כתמיםעדיף להאכיל את אותו השקר המתקתק הזה מאשר להביא את האמת המרה שכולם כבר הקיאו כי את זה לא בא להם לדעת... אז היכן הזמנים הללו שזעקנו למען חופש הדיבור למען אמת נקייה מפחד!! אני רוצה את האמת שלי בחזרה לסמוך אחריכם ללכת אחרי אנשים בעיניים עצומות שלא יהיו רציחות פשעי מין, סמים, אלכוהול, אונס, הלבנות כספים, רמאות... וכלו זה קורה ביום יום החדשות מוצפות אין שנייה של שקט בלחץ הזה איפה אותם הימים שכולם פחדו מבני סלע? היום מרוב עבריני מין אנחנו לא זוכרים שמות כול יום רצח מצמרר אחר של עוד אדם או משפחה את הגופה הוא כבר יצליח להחביא ואף אחד לא ידע של מי הגופה כי מכול הילדים שנרצחו מי ידע שדווקא היא קבורה שם? והיא גופה קבורה עמוק מחכה שיתנו לה קבורה ראויה מצבה קרה מאבן שיש עליה חרוט שם שלא ישמש אותה עוד ואלוהים יבכה בלוויה על אותה ילדה תמימה שבדיוק שלשום למדה ללכת שני צעדים ראשונים ואבא שהיתעצבן מהאם המתלהבת רצח את שתיהן וכבר אותן ביער שטח פתוח סביב העצים רועדים מביעים צער על מוות לחינם על דקה אחת של עצבים שקיצרה את חיהן של האם והבת ובדקה אחת שפויה האבא הולך להתוודות במשטרה וכן נגמר סיפור החיים של המשפחה הזו התקשורת המנפלת על האב מוצאיה חומרים לפרסם ולמחרת זהו האב יושב בכלא שנים אף אחד לא זוכר את הסיפור או את שם האב ורק סבתא עדיין באה לקבר המכוסה בשיש של ביתה ונכדתה...
נמאס לי לדעת שיום יום מרמאים אותי אני לא סובלת נחמדים מידי מזויפים כאלה שילכלכו עלייך מאחורי הגב אבל מול הפנים שלך היו חברים כול כך טובים
אני רוצה אמת גם אם היא תהיה מכוערת ביותר אני צריכה אמת ומצפה לה בקוצר רוח!!!
נמאס לי מחדשות בכול רגע ואקטואליה נוראית נמאס לי לדעת שגם מחר אני יוכל למצוא מליון סיבות לבכות על מקרה נוראי משעה של חדשות במקום למצוא מליארד סיבות לחייך מהדברים הקטנים של החיים
נמאס לי להתחמק ולענות בתשובות הגורמות לצד השני להאמין שאני לא מעוניינת לדבר אבל אין לי שום דבר חדש לספר... אני קוראת לכול מי שקורא את הקטע הזה לחשוב על 3 דברים שגורמים לו לחיוך יופלה (חיוך מאוזן לאוזן) ולדאוג שזה יקרה בשביל שהוא יוכל לחייך יותר ולהיות מאושר....
גורם לי לחייך:
1.מחמאה מתוחכמת
2. חיבוק אמתי מאימא
3.לעזור לאנשים.
4. לחפור בבלוג ולהוציא תסכולים
5. לדעת שלאנשים אכפת ממני
ממש בא לי להעלות תמונה שלי ושל תלתלים אבל זה נוראי להפר את פרטיותה אז אני יעלה אחת שלי.
זאת שקוראים אותה יהל...
נ.ב. בזמן האחרון אני והדסה(נכנה אותה כך) התקרבנו מאוד והיא ממש חמודה היא סיפרה לי סודות שאסור לי לספר לתלתלים ותלתלים אומרת(לא סיפרתי לה על הסודות) שלכול אחד יש אינטרס אז כנראה שהאינטרס שלי להיות חברה של הדסה זה שהיא ממש אבל ממש נחמדה אליי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
גברת דווקא