אני יודעת שזו לא השעה לכתוב אבל אני לא יודעת מה אני עושה אני פשוט אבודה.התחלתי את השנה על רגל שמאל הדברים לא הסתדרו כמו שציפיתי והחיים היו מסריחים וככול שהכרתי יותר אנשים החיים שלי רק נהיו מסובכים יותר אני לא אוהבת ששונאים אותי ולא סובלת צביעות בגלל זה אני מעדיפה לחיות את החיים המנטלים שלי כאן ולא באיזה כתף של חברה בוגדנית או אפילו לא בוגדנית שפשוט יפלט לה המידע שמסרתי לה. אז וייתרתי על שיתוף קרובים אבל נמאס לי, אנשים התאכזבו ממני הם סיפרו לי הכול ואני שתקתי ויעצתי אבל לא סיפרתי כלום וככול שהזמן חלף זה רק החמיר. לא הצלחתי להוציא מילה אחת נקייה בלי מלא סימני שאלה בסוף אז ויתרתי על זה וניסיתי למצוא עוד תחומי עניין אבל נשארתי שוב לבד. אמא אמרה לי שזה לא משנה מי החברים שלי אם אני מאושרת, ואושרת זה דבר יחסי אז התחברתי לכול מי שרק גרם לי טיפה שמחה בלי הבדלים בלי גזענות. אבל הם צדקו בשביל להיתקדם לא צריך לחפש אחר בועה ורודה צריך להדחף לרמוס להרוס וזאת לא אני אבל אני כן אוהבת להרגיש במרכז אני פשוט תמיד מביאה את עצמי למצבים בלתי אפשרים... מה שהכי עצוב בזה , זאת אני פג אני שמביאה את עצמי למקומות האלה. אני יוצרת לעצמי מציאות טובה לי ולא מזיקה לשאר אני יצור מוזר אבל לא רוצה להיות אחד כזה.
אני לא רוצה לוותר ואני כן רוצה לגרום לכולם לזכור אותי *טוב* בחופש הגדול אבל מה שאני לא יעשה יש רק שבוע להשאיר חותם לכיתה ח' ..... חשבתי על הרבה דברים שישארו חותם כי אני בנאדם פאטתי שמת לצומת לב [מודעות עצמית :]] חשבתי להתחלי לחרטט דברים עוקצניים אבל זה לא יוביל אותי לשום מקום [מה שבטוח אני לא יתחנף] חשבתי להתחיל אנורקסיה אבל עד שזה כבר לא תראה דיאטה רגילה יקח לפחות חצי חודש....[סתם מחשבה מטומטמת אני לא יהיה אנורקסית].
חשבתי לארגן מסיבה אבל איפה ומתי ולמה......[???????????????] חשבתי אפילו למצוא עבודות לחופש עם עוד אנשים כדי שאני יוכל לשמור על קשרים [ אחרי חודש ב USA] אבל זה רק עבודה ואני לא יכולה להכריח אנשים לאהוב אותי...
אוקיי...................
תחשבו על זה אני מתראה עם אנשים בבית ספר אני מתחברת אליהם ולא קובעת אחה"צ אז הרסתי את הקשר באסה טוב אני יכולה לדבר איתם וליזום אבל [והנה בא עוד חסרון שלי] אני לא יודעת ליזום לארגן בלי להרגיש שזה תקוע....
יום שלישי בעזריאלי עם כמה בנות יכול להיות כיף =]
על מי אני עובדת יהיה מושלם..
היום שאלו אותי מה איתי
עניתי הכול בסדר אבל בתוכי רק רציתי לומר ... על מי אני עובדת נוראי אני מבולבלת וכול דבר נראה לי כמו פיל ואני לא יודעת לחשוב לפני שאני מדברת חיסרון אדיר.....השתניתי לרעה אאאהההה... ואני קניתי בגדים לבת מצווה של אחותי וליום האחרון של הלימודים.
זהו שלי שלך שלנו יהל את לא של כולנו כי אנחנו שונאים אותך [קטע מהמסיבת סיום של ו']
ילצ'
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
גברת דווקא