אמא אומרת שככה אנשים ..... |
 כינוי:
גברת דווקא בת: 29
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 6/2010
לא היה לי את האומץ לכתוב את מה שבאמת אני מרגישה כבר יותר מידי זמן. מכירים את הרגעים לפני ההתרסקות שהכול נראה נפלא ואפילו יותר מידי טוב ואז מגיעה המפץ והכול משתנה לילה מתחלף ביום שינה בערנות ופיוס בנקמה אז זה "מה שעובר עליי" הרבה דברים רצים לי בראש דברים שנשארים שם אני מסיטה את מבטי ולא מסתכלת לתוך עיינים כי זה מפחיד עד כמה אפשר לשקוע בתוכן ועד כמה שהן נוראיות בוחנות שופטות אכזריות. הייתי לפני המפץ החיים נראו לי טובים מאי פעם יכולתי לומר בביטחון שטוב לי בלי להרגיש אשמה ובלי אבל או כי פשוט ככה טוב אבל כבר לא טוב לי ויותר מזה רע לי ואני אומרת את זה בלי אשמה בלי אבל או כי וזה מה שנורא הגלגל מסתובב ואיך שהוא תמיד יש את אלה שתמיד למעלה יכלוים להגיד שהכול יתהפך אבל לא מי שהוא אפס תמיד יהיה כזה ומי שטיפש תמיד יהיה כזה ומי שחסר טקט לא ימצא אותו פתאום וגם אני הילדה שלא יכולה לשתף בלי דימויים מטופשים ומילים זרות, אני תמיד יהיה כזו אף פעם לא אשתנה וללכת לבכות זה לא דבר חכם אז לומדים לדחות את הדמעות ולבכות אחר כך בסמטאות בלי שאף אחד רואה בגשם כשכולם נראים דומעים אני בוכה ומאשימה את הטיפות בבכי מזוייף שהוא אולי הדבר האמיתי ביותר שלי. אני אוהבת את זה שאף אחד לא יודע עליי כלום שונה מפעם שהייתי מספרת הכול לכולם בלי בושה אז נכון זה היה הרבה יותר כיף אבל אני כבר לא ילדה שיכולה להיות פתוחה כול כך ואמיתי, נאיביות לא תביא אותי רחוק ..... רציתי לומר זאת זמן רב מידי לדבר על זה אבל עם מי?!?!?! אז החלטתי לחזור לכתוב את מה שמתרחש בעלילות חיי... זוכרים את האיש שהתחלתי להרגיש כלפיו משהו, אז אני ראיתי אותו מתפרץ על אחת המורות ובוכה וזה היה בעיני כול כך יפה בן שבוכה ומביע רגשות אבל אז הוא לא דיבר איתי וגם הפסיק לבוא לבית ספר ... אז שאלתי אותו למה הוא לא בא והוא סיפר לי [לא כול כך מעניין כרגע] ואז דיברנו על עוד כמה נושאים ומאז הוא לא מדבר איתי וזה סוג של תעלומה בכול מקרה אני לא בטוחה שאני מרגישה כלפיו אהבה אז אני לא מנסה להכיר אותו יותר מידי אולי אני סתם פחדנית. בכול מקרה אמא של אחת הבנות בשכבה התאבדה אני לא יודעת איך להיתנהג לידה כי לא ממש הכרתי אותה כול כך טוב אני דיי חסר אוניים באתי אליה אולי פעמיים מאז רק כשהיו עוד בנות ובאתי עם עוד בנות כי אני לא ידעתי מה לעשות שם זה מוזר לצחוק ליד בנאדם שאיבד קרוב שלו.......... זהו בנתיים שאר הדברים שרציתי לשתף אני לא יודעת איך... אההה... והכיתה שלי מתפרקת ואני לא רוצה לבחור את תלתלים איתי אבל לא נעים לי ממנה. אני מאחרת לשיעור אנגלית GOOD BAY TO YOU ילצ'
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
