מקצה לקצה אבודה בעולם הפתוח מתבוננת סביבי בתדהמה למראה עיני , מצלמת שוכחת משננת רואה את אותם האנשים לא שונים אך לא דומים עם תרבות משלהם מהלכים ממקום למקום עם כיוון אבל לא למקום שהם צריכים להיות בו. ארץ האפשריות הבלתי מוגבלות כבר מזמן לא כול כך מיוחדת כול הסרטים אולי הרסו לי את ההתפאלות מהמקום ... כול כך הרבה אנשים ניו יורק אחת מלאה אורות כאילו הכול 24 השעות הן יום הכול מלא אורות אין לילה אין יום ללא שעון לא יכולים לדעת מתי כבר צריך ללכת לישון והליכלוך ברחובות לעומת העשירים אשר גרים באותם אזורים זה מדהים וכול אחד שלעצמו עומד ואומר ....ישראל הטיילת הנופים האנשים זה לא קיים באמת איך שאצלנו כולם ברברים אבל גם כול כך מיוחדים .
בכול מקרה פגשתי שם קבוצה של אנשים שמעריצים את המדינה שלנו והם שרו ורקדו והיצטלמו איתנו [מבקשתם] והם ביקשו שנברך אותם והם בירכו אותנו וזה היה נחמד מסתבר שיש לישראל תומכים אומנם בודדים אבל חמודים :).
זהו להיום אני לא יכולתי לכתוב כול הטיול [מבאס] בגלל ההורים שלי אבל היי פוסט ראשון לחודש אוגוסט
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
גברת דווקא