אמא אומרת שככה אנשים .....

שנאה     כעס     כאב         עצב     תסכול     אכזבה 

לרגע מסויים התבוננתי בתמונה וכול מה שראיתי זה שקט שלווה שמחה אהבה חוכמה פשטות ואז הבנתי שאני מסתכלת על תמונה שלי מהילדות למה הכול חייב להסתבך כול כך? 

אני כעסתי כול כך היום כול כולי היה מרוכז בכעס הזה תלתלים עצבנה אותי כי היא בהמה. היא החליטה שמותר לה לספר כמה קיבלתי בציון המשוב והלוואי וזה היה קטנוני כי קיבלתי 21 וזה לא טוב.... חוצ מזה נמאס לי שהיא כזאת אגואיסטית ושטלטנית ומעצבנת וחשה את עצמה ושהיא חייה בסרט וחושבת שהיא יותר טובה ממני אוקיי אז אולי אני כן קטנונית אבל זה מגיע לה !!!!

אם האכפת לכם מה איתו אז מסתבר שה"הוא שלי " הוא לא בנאדם אחד ואני מבולבלת .... חוץ מזה התקרבתי לבנות וזה מעצבן אותי כי ברגע שתלתלים באה היא מתנהגת כאילו היא תמיד הייתה שם ואני מרגישה מפגרת .... למה לאנשים לא אכפת שהיא הולכת וחוזרת ולי כן מה הבעיה אצלי??????????? החיים מסובכים לי מידי אני סך הכול ילדה וזה קשה לי הלחץ של המורים המבחנים הילדים סביבי אני יותר מידי עצבנית כועסת ורוצה להוציא את כול הכעס הזה. אני לא מרגישה קירבה לאף אחד אני פחדנית אני לא מרגישה כלום לאנשים אני צריכה להשתיל בכול בוקר מחדש ניצני רגשות רק בשביל לעבור יום שלם בלי רק לכעוס... החיים שלי שמחים בסך הכול אז למה אני כול כך עצבנית!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!???????????????????????????????????

זה לא משנה איך למה או מתי הוא יכול להיתנהג איך שהוא רוצה הוא יכול לאכזב הוא יכול לפגוע הוא יכול להכאיב הוא יכול לשמוח אני יסלח לו ואני אפילו לא יודעת למה כשאני רואה אותו הכול נראה בסדר עד הפעם הבאה שהוא מתנהג ככה... ואז הכול חוזר על עצמו, נמאס לי מזה אבל אני מפחדת שאם אני יגיד או יעשה משהוא אני יפסיד אותו ואני לא יכולה להתמודד אם זה שוב.... אני פטאתית כול כך הייתי מענה אותו אבל הוא עושה את זה בעצמו לבד. 

אני לא מאוהבת בו אני דייי בטוחה אבל משהוא בו גורם לי לחשוב על עצמי כיותר טוב ממה שאני אז עד כמה פטאתי זה נשמע עד עכשיו?? טוב אז אחד על אחד אני לא יכולה שלא להיות מוקסמת מהעומק של  השיחות וההבנה שלו אבל כשיש עוד אנשים הכול בדיחה אחת גדולה וזה דיי מצחיק אותם... עצוב :(

כול הדמיות שאני רואה בחיי ריקות והאפסורד זה שאני מציירת אותן ככה ציור אחר ציור רק את הצל בלי האיש בלי כול הפרטים הקטנים שמעצבים את האדם יכול להיות שזה קל לי אבל אומרים שאתה מצייר את מה שאתה מרגיש אני ריקה? אולי האנשים סביבי ריקים ? הכול כול כך נקי אבל במובן רע כי הכול נקי ומשעמם בחיים שלי. אני ריקה ולא רק באיזה ציור מחורבן אני ריקה באמת אני לא רואה יותר כלום אני מרגישה בלתי נראית ושאין לי מה לתרום , זה עצוב להרים ידיים ככה ולחשוב שזהו... כי אין לי עוד מה לעשות . אני עומדת אבל הנשמה שלי בתרדמת אני הולכת מתוך שינה ואין בי כלום . שום דבר לומר או לעשות , יושבת מול המחשב הזה ולא יודעת מה לעזאזל אני אמורה לעשות... לצאת עם חברות , טוב אין לי כוח אני מרגישה כול כך חלולה ריקה שיטחית ואין לי מה לתרום לשיחה . ללכת אם ההורים ? למה? אין לי חלק בחיים שלהם... לימודים זה דיי קשה לי להתמודד אז אני בורחת, ולגביו טוב אני דיי החמצתי את ההזדמנות שלי איתו. הוא לא כול כך נמצא כרגע בתמונה הריקה שלי וכול מה שאני מצליחה לצייר זה אותה ילדה בלי פנים או בגדים או איברים כולשהם רק מסגרת של ילדה שמזמן ברחה. 

אני עמדתי שם ורגלי התקשו לא ידעתי מה לומר, הכול עצר לשנייה הרגשתי כאילו אני רוצה לחייך אבל גם לברוח התבלבלתי. הכול היה נראה כול כך לא פשוט. וכשסוף סוף הצלחתי לומר משהוא יצאו מפי שתי מילים מטופשות שכול כך לא שיקפו אותי כי אמרתי "אז מה?" הוא המשיך הלאה לכיוונו ואני גם רגלי הבטון שלי נחנקתי ולא ידעתי מה לעשות ... הגיע לי הרגשת המחנק הזאת , זה גם מה שגרם לי לצייר במחברת ובסופו של דבר להבין כמה אני ריקה, למה אי אפשר להחזיר את הזמן או אפילו לעצור אותו בשביל לחשוב שנייה לפני שעושים עוד צעד לקראת טעות, הלוואי ויכולתי לחזור אחורה ולחייך פשוט ככה אולי אז לא הייתי מרגישה כול כך מטופשת ומגעילה על התנהגות כול כך לא איכפתית ,ושטחית.

בבקשה מישהוא למור לי שהכול לטובה !!!!!!

ואם אתה שיודע שזה אתה מי שאני מדברת אליו קורא את זה אז תדע שאני מתנצלת אל שאני מטומטמת , זה לא חלק מהקסם שלי זה חלק מהשריטות שה' נתן לי או בעצם שאני עשיתי לעצמי במהלך החיים [כי דיי להאשים את אלוהים].

לילה טוב ואל תחזרו על טעיות של אחרים .

ויותר חשוב על תחלמו שהכול יסתדר נהדר כמו בסרטים כי זה לא תתפשרו .

ילצ'

אמא, אני אפילו לא יודעת מה לכתוב אני נסערת כול כך והמילים הן רצות בראשי ובנסיונות נואשים אני רצה אחריהן לתפוס אותן ולהעלות על כתב. נכשלת, הכול סבבבי שקט שקט מידי אני לא מזהה את עצמי הודפת אנשים מרחיקה מזיקה , מי אני? אני מפלצת בגוף מוכר אכזרית וקרה הרגשות קפאו להן ופעימות הלב כמעט אינן. אני תוהה האם אני חייה את הגהינום? אמרו לי שמגיעים לשם רק אחרי המוות אז איך זה שבחיי אני סובלת כול כך, אני דיי בטוחה שאני עדיין חייה פשוט חיים של משהיא אחרת. צדקת יש לי לבלות בבית שלך עוד 4 שנים ואני יבחר איך הן יראו אני נופלת בין 2 כיסאות מצד אחד אני רוצה את החיים שהיו לי פעם כשאהבתי את אחיותי את אמא ואת אבא מצד שני אני לא רוצה לחזור להיות אותה ילדה שהייתי אני מרוצה מעצמי... אני מחפשת אחר איזון ולא מוצאת אותו אני הכנסתי עצמי לתוך המבוך הזה אנ רואה את האור אבל זה לא האור של הסוף כי זאת רק ההתחלה.... אני אבודה הכול נראה לי כול כך קשה ואני בורחת מזה מהאחריות מהלימודים מהאנשים מההורים. אני מחפשת מקומות בלי דרישות בלי חובות מקומות בודדים ואני מוצאת אותם באיפוד במחשב פה , זה מתאים לי אני מאד רוצה להוכיח את עצמי אבל אני לא רוצה להיתאמץ ... אני פחדנית

לכולנו יש מפלצת בארון או משהוא שמפחיד אותנו כול כך וחייבים להתמודד איתו מתי שהוא אצלי זה ההתמודדות עצמה, זה מה שהיא רצתה לדעת.

למה אני לא לוקחת אחריות טוב כי לברוח זה יותר קל כי להיתמודד מול אמא קשה אבל מעט פחות מלקיחת אחריות התמודדות עם פחד. אני לא חסרת דאגות אבל אני מקווה להיות... כול כך רציתי להיות פסיכולוגית אבל הדרך קשה לי אני יודעת שאני יכולה אני פשוט מפחדת לא להצליח זה מרתיע לראות את הפסגה הגבוה הזאת ולדעת שאם את לא גיעה לשם את כלום כי אחרים הצליחו. זה מתסכל תחושת הכישלון שלפני הניסיון.... אני תמיד יוכל לנסות אבל אני כול כך לא רוצה להיכשל....

עצרתי מפחד ואני עדיין במנוחה של מספר שנים טובות.... אני שמתי לי מטרה חדשה להוכיח שאני לא הילדה הזאת שהם חושבים שאני הבעיה שעם מטרה כזאת אני מאבדת את עצמי הילדה שלא אכפת לה מה חושבים אז מה אני יעשה?????????? נתקעתי דילמה של גיל 40 כשאתה מחפש את עצמך מעט מוקדם מידי.