אמא אומרת שככה אנשים .....

רציתי הכול ולא ניסיתי כלום. אני כול כך רציתי להתחיל מחדש אמיצה יותר חדורת מוטיבציה אבל הבועה היפיפייה הזו התפוצצה לי בפרצוץ.

חשבתי שהשתנתי אבל לא רק למדתי להכחיש את רגשות העצב החדים שמצפים אותי וחנקים לאט לאט מזדחלים לעברי בשקרים ומכאיבים.

אני רואה פרצופים אחד אחד סוטרים לי על לחיי האדומה מצטברים סימני מכות ועיניי מזילות דמעות קרות המבטאות כאב עז רגשות האכזבה והצער שוטפים את גופי לא אותן דמעות מלחות ומוחשיות הממחישות את אותה הרגשה של המלח על פצעי...................................................

המשך יבוא אמש שלי העלוקה גונבת לי את המחשב.

מעבר לזה תראו ילדה אבודה חסרת יכולת מסכנה שחייה בהכחשות קשות שרק רוצה לראות את החיים שלה ורודים כמו בכול חלום ילדותי כמו ההתרגשות במשחקי הברבי 

של הילדים להתרגש מהדברים הכי קטנים לאהוב לקום בבוקר ובתוך כול החושך הזה ליצור הילה מצויירת שלתוכה לא יכנס החושך הכו אפל הזה שמכסה אותי המבוגרים איבדו את הניצוץ הזה של החיים ההתרגשות ומי שלא איבד את זה נחשב מוזר ילדותי מתלהב. בדרך כלל הוא מכריח עצמו לאבד את ניצוץ החיים הזה בשביל לא להיות בודד בעולם האפל והאכזר הזה.

אני ילדה קטנה תינוקת! שעדיין חושבת שהיא יכולה לשמור על הניצוץ שכבר מזמן אבד ובהליכים היא מאבדת את הרצון לשמר את מה שכבר מזמן אבד כי היא לא יכולה לזייף ככה נמאס לה היא רוצה חיים משלה בלי אשליות של אולי עוד מעט הכול יחזור להיות יותר טוב כי כלום לא טוב הכול מקולקל מסריח חרא! אין כלום אין תחתית לרדידות שלנו איבדנו את החוכמה והעדינות שלנו את התמימות הבהירה והקדושה שהייתה לנו.

לא מאמינים? מי פעם ידע מזה... זונה ? רק כאלה שקראו תנ"ך על רחב הזונות היתביישו בעצמן אבל היום כול אחת זנותית בצורה זו או אחר ומטפחת את המחשוב שמאפשר למין השני לראות את הדברים שפעם יכלו רק לחלום לראות אותם. כול ילדה קטנה חולמת על נעלי עקב שיגרמו לה להיראות "כוסית" ולהגדלת חזה עד למידה E או אפילו יותר ואם אפשר קצת בוטקס בשפתיים וישבן מוצק אההה... וכמובן צריך להרים לחיים ולהעלים קמטים. איפה הטבעיות כמעט שכול הבנות בגיל הזה כבר שמות כמיות גדולות של מייקאפ וסומק ואיילינר ועיפרון שחור ואודם לבית ספר!!! בנות רדו מזה אתן לא תהיו יותר יפות בעזרת שפכטל האיפור שמכסה את הפנים שלכן זה מגעיל זה מראה אל רדידות ופעם היו חושבים על זה שאתן מגעילות אבל היום הבנים רודפים אחריכן בגלל כמיות האיפור הלא נורמיליות שלכן שגורמות לפנים להיות חלקות ולשפתיים להיות "נחשקות" 

איפה אותם ימים תמימים בהם יכולת להגיע לבית ספר ללא שלל האיקססוריז האיפור והבגדים המושלמים הללו איפו הימים של מכנס רגיל וחולצת טי שרט עם סמל היום בנות באות בכול כך הרבה סוגי מכנסיים וחצאיות והחולצות של בית ספר הפכו לחגיגה ענקית בכול צבע ובד.

אז נכון כולנו איבדנו את האמיתיות שלנו את ניצוץ האמת אבל אין לי מה לעשות אין מטרה לשימור העבר כשאין עתיד...

לכן אני מצהירה בפניכם אני לא רוצה חיים מושלמים כלל לא אני רוצה חיים בבועה טהורה משלי אני רוצה ילדים אבל לא רוצה בעל שיחרב לי את החיים ברגע בו הוא יפסיק להיות שימושי. לא אכפת לי שיקראו לי שרמוטה בגלל הילדים שמחוץ לנישואין כול עוד אני יהיה מאושרת עם עצמי.

ילצ'י .

אוף כול כך הרבה שאלות כול כך מעט תשובות אני שונאת את זה להישאר בלי מילים שאפשר להיאחז בהן ולהרגיש ביטחון מהן אבל אין לי את הכוח הזה להיתמודד עם מה שכתבתי בגלל זה בלוג הזה סודי ורציתי לפרסם אותו שיוכלו להרגשתי אין לי את האומץ לשתף אותם בזה לא משנה כמה הם ישתפו אותי באהבה שנאה קנאה הרגשות שלי הם קלפים חסויים במשחק הזה אסור לכם לראות לגעת לדעת עליי את האמת אסור! תמיד ידעתי שאנשים אוהבים לפזר מלח על הפצעים של אחרים אבל אף פעם לא חשבתי שזה ירתיע אותי ככה אני מפוחדת.

לאור,

את כותבת לי כאילו שאנחנו מכירות אין לי מה לומר...

אני מרגישה ביטחון כשאת מסכימה איתי אני מרגישה כאילו זו הדרך הנכונה אבל צדקת הישתנתי אני איבדתי את התמימות שלי לחלוטין אני לא אותה ילדה עם כוונות טהורות 

אני ילדה שרק חושבת לאן כול מהלך יוביל אותה אבל הקשר עם תלתלים זה שונה.... אני לא רוצה לוותר עלייה לגמרי אני עדיין חושבת שהיא חברה טובה שלי כי חוץ ממנה אין לי חברות [בנות] טובות. 

אני פשוט חייבת לחיות את החיים שלי ולא לחיות את החיים "שלנו" אנחנו שתי אנשים נפרדים אז עדיף שלא אאחד בניינו לאחד כי אנחנו רק חברות אנחנו לא זוג אוהבים שצריכים להישאר יחד אני נחנקת בקשר מהסוג שאני לא רוצה.

זהו אני חרא בנאדם! =[

נמאס לי רוצים לדעת למה? יופי לכם גם אני . כולם חראות אני שונאת אותם שונאת את כולם 

את כול כך ככה ולא ככה מי אתם שתקבעו לי יא חבורה של בטלים הומים שמתים לקום ולעשות משהוא עם החיים העלובים שלהם מי אתם מי? 

לכו !#@$% יא קוקסינלים.

[נשימה] לכולם יש מטרה המטרה שלי להגיע אל המוות בא לי למות לשכב בתוך הקבר כשכול מי שאני מכירה מגיעה להגיד שלום לגופה החיוורת של מה שכינו פעם יהל

אני רוצה להיקבר בתוך האדמה בלי ארון אני רוצה שישרפו את הגופה שלי ויפזרו בים אני רוצה שאת הדברים שאני הכי אוהבת יזרקו לים גם ואת החיים שלי ינשאו כול יקירי עמם.

מה שקרה שם לפני כן הוא שבערך עד השעה 16:00 הייתי מאושרת ואח"כ נזכרתי שיש לי מחר מבחן [מועד ב'] במתמטיקה ואני שונאת את זה שכול כך כיף לי ופתאום כול כך רע =[. טוב סדר האירועים השמחים שלי היום: קמתי בבוקר בעשרה לשמונה [ישנתי מלא] אח"כ הלכתי ברגל והגעתי לבית ספר בול בזמן היה לי שיעור חופשי על הבוקר [בעיה 1: אני לא כול כך מתחברת לילדים בכיתה שלי אז התבאסתי] אבל המושבניקית [ילדה] והפרינסס [עוד ילדה] עשו לי צמות כול הראש עוד מקרה שמח [זה כול כך נורא להגיד את זה] תלתלים לא באה לבית ספר [ונהנתי =]] בהפסקה היה די כיף הייתי ב8 [מה חדש?] והיה מצחיק כי הצמות שהיו לי מקדימה נראו כמו מחושים חחח...[XD]

בספורט לא היה לי תלבושת אז די העיפו אותי מהמגרש של הכדור עף אז הייתי בטיולים בחצר עם גרב [ילדה] אח"כ יצאתי מספורט וצחקתי עם תורג' מתיו וסף על כול מיני שטויות [כחולות שלהם] הלכתי ברגל עם תורג' וסף ונשארתי קצת בגינה עם תורג' באתי הביתה ודיברתי עם מתיו בפייסבוק ואז [בום] נזכרתי במבחן זהו היה לי יום שמח שנגמר בטרגדיה עכשיו 7 בערב מה לעשות לעזאזל?[שאלה רטורית]

נ.ב. לאלה שעוקבים אחר הטרגדיה היוונית שלי היום דיברתי עם תורג' ואמרתי לו שדי התרחקתי מתלתלים אז יש מצב שאני יהיה לשל עצמי [סוף סוף]

ביי 

ילצ'י

 

לפני כמה ימים רציתי לכתוב אז אני יעשה חפירה אחת מרוכזרת להכול.

יום השואה:

לראות עוד סרט על טרגדיות נוראיות לשמוע עוד סיפור על מוות אכזר לראות עוד סרט שמוריד מליוני דמעות ולהזדעזע מבני האדם שיכלו לעשות דבר שכזה 

אני 100% אשכנזיה אז כן יום השואה קרוב אליי מאוד אכפת לי ממה שהיה שם ממה שעבר על אותם יהודים שסבלו מהיותם שונים מעוטים בהמון הנוצרי הזה שמאיים להורגם.

שמעתי סיפורים וידעתי שזה לא צחוק.

 הסיפור החופר ברמות שרציתי לכתוב ונמחק:

פעם היו במבוך 4 חברים 2 עכברים ו2 גמדים [גמדים: נחשון וחששון עכברים: רצרצ ורחרח]

הם היו יוצאים בכול יום לחיפוש אחר הגבינה יום אחד הם מצאו את הגבינה שתשב להם אושר העכברים המשיכו לקום מוקדם ולמדוד את הגבינה ,

לאומתם הגמדים עברו לגור בקרבת מקום התעוררו מאוחר ואכלו מהגבינה ללא הכרה.

לאחר חודש הם באו לתחנת הגבינה ולהפתעתם לא הייתה גבינה יותר .

לכול אחד מהדמיות היו תגובות שונות לשינוי הפתאומי: רחרח ורצרצ- השתמשו בכישוריהם וחיפשו אחר גבינה נוספת. נחשון- התלבט המון זמן אבל לבסוף החליט לצאת למסע ולחפש אחר גבינה. חששון- לא זז שאל עצמו כול הזמן מי הזיז את הגבינה וחיפש אחריה בקרבת מקום התכחש להעלמותה.

בספר הסופר מראה לנו את ההתמודדות של נחשון עם פחדיו בהליכה הבודדה במבוך.... על הפחד מלהתקדם ולזרום עם השינוי. אבל לבסוף הוא מתגבר על פחדיו.

אני הבנתי שבמצבי כרגע אני כמו חששון לא זזה ולא זורמת עם החיים אני מחכה שיזיזו אותי ויעזרו לי אבל לא יודעת מה לעשות.

אני רוצה לקחת פיקוד על החיים שלי ולא לתת להם להמשיך בשלהם להבין שהמושכות בידים שלי ואני יכולה לשנות הכול אם רק ארצה בך.

הצל של ילצ'י:

כול חיי חייתי מאחוריי צל של עצמי תמיד אמרו לי שאני מיוחדת כול חיי פחדתי לאבד את המיוחדות הזו לאבד את עצמי אז ניסית להיות יותר מיוחדת 

יחודית אחת ויחידה... הכול התחיל בכך שנולדתי עם הגבה הקופצת שכנראה שמייחדת אותי נולדתי עם שם מיוחד [יהל= ההילה של הירח] ומאז אני לא מפסיקה לנסות להפתיע את עצמי אפילו להראות שאני מיוחדת . אני הולכת עם עגיל אחד שומעת שירים בעיקר בעברית הולכת עם צעיפים על הראש ונוטה להגזמה בכול טרנד אופנתי 

פתחתי בלוג מה שלא כול ילדה עושה וגם אני אוהבת לאכול אוכל של גדולים [מאכל אהוב: ברוקולי]

אני לא יודעת אם זאת אני, אני רק יודעת שאין אני יש רק את זאת תמתפקדת במקומי וחייה לה חיים.

אני לא יודעת למה אני מתעקשת לחפור דווקא בבלוג ולא לאמא או אבא.

לגבי הפסיכולוג אמא לא עומדת מאחורי מה שהיא אמרה [ מה חדש?] כנראה שאין פסיכולוג.

יום הזיכרון לחללי צה"ל וניפגעי פעולו האיבה:

יזכור!

היא אומרת שאני מושפעת ממה שאומרים אבל משש לא זה יותר בגלל ההתנהגות שלה האובר התלהבות בכול דבר זה נמאס

והיא רכלנית ענקית וזה מעצבן לטובתה אמרתי לה להפסיק אבל היא בשלה מכחישה הכול אז זהו תלתלים אני מצטערת אבל אם לא 

תפסיקי אני לא העמוד מאחורייך!

זהו זה הרסתי לעצמי את החיים ואני עדיין לא מאושרת. למה לי לעשות דבר שכזה? אין סיבה אז למה היא עשתה לי את זה?

אלוהים יודע אבל גם הוא כבר די מבולבל בכדי לחשוב שאני אשמה בכול והם צודקים חפרתי לעצמי בור אולי עדיף שאכנס לתוכו מאשר להטביע משהוא אחר בבור שלי לא ככה? הובחן אני הרוסה כול כך בא לי לחיות אבל אני כבולה בתוך קשר שבחיים לא רציתי שיהיה. נולדתי בבאר שבע לשם יהל נקראתי ככה מהפסוק "עם אראה אור כי יהל" (ספר איוב) הפרוש של שמי הוא ההילה של הירח. גרתי שבועיים בבאר שבע ולאחר מכן עברתי לישוב קטן [שגדל] ליד נמל התעופה [אין רעש של מטוסים] שוהם אני חייה בישוב הזה מאז שאני זוכרת את עצמי. בגיל 6 עברתי לגור בבית חדש וגדול יותר.למדתי בבית הספר ניצנים הייתי טום בוי אבל הייתי מאושרת =] בכיתה ד' השתניתי והפכתי לבת [שינוי עצום] בכיתה ה' נהייתי חברה של גלי בכיתה ו' תחילת שנה החברות התפוצצה וממש שנאנו אחת את השנייה הכול התפוצץ בגלל שילדה אחת סיפרה לי שיש לגלי בלוג והיא כתבה שם על מכתב שהיא כתבה לי, הילדה הזו הייתה תלתלים היא נצלה את ההזדמנות ולצערה הרב לא החליטה להתחבר לגלי אלה אליי[מוזר] עד היום היא מצטערת על זה לפני כיתה ו' אני ותלתלים שנאנו אחת את השנייה היינו אויבות הכי גדולות בכיתה ז' בחרתי [מודה] בתלתלים בקמח ובגלי [חשבתי שאולי נשלים] השתבצתי עם תלתלים קמח וזהו אני וגלי עוד דיברנו בכיתה ז' אבל כיתה ח' הפסקנו לדבר ולמרות שאין לי סיבה אני עדיין כועסת על עצמי שבכלל התנהגתי כמו שהתנהגתי בכיתה ו' 

היום אני חברה של תלתלים ויודעת שזה סוג של מגרעה אצלי אבל אני מרגישה חייבת לאחת שסכסכה ביני לבין גלי עכשיו כבר אין גלי רק עצה קטנה ממנה על תלתלים[לגרום לה לקנואת] אבל אני מעדיפה להיות ילדת כאפות מאשר שהיא תתנהג אלי כמו שהיא התנהגה היום.

היה לנו תרגיל בספורט תלתלים החליטה שממש בא לה לצאת יותר ממני בכול היא הלכה לגלי והייתה איתה כול השיעור אני כמובן נשארתי לבד והתבאסתי על שאני תקועה אז נדחפתי והיתיישבתי לידן אבל לא ממש שיתפתי פעולה בשיחה... אהה... כמובן חוץ מהקטע בו תלתלים ניסתה להשפיל אותי [תודה] והתחילה לצווח עלי כמו בהמה כי היא החליטה שסיכמנו משהוא ושהייתי צריכה לדאוג לרמקולים [והיא לדיסק שהיא כמובן שכחה] בכול מקרה ניסיתי להבין כול הדרך הביתה למה אני בכלל חברה שלה והחלטתי לאמץ את השיטה של קימי ולהתעלם ממנה אבל אני לא יכולה אוףףף... אולי בכול זאת אני ינסה. 

מה שעובר לי בראש הן מחשבות בלבד גם אם הן זדוניות ביותר לא לדאוג!!!

בנוסף היא הטילה עלי לאסוף לה כסף לבלונים[סתומה] והיא כול הזמן כועסת עלי שיש רק 30 שקל [31 וחצי] והכול בגללי כול כך רציתי להגיד לה שזה כי כולם שונאים אותה ומגיע לה כי היא ילדה מעצבנת אבל די ריחמתי עלייה. 

עוד קטע: אצל יוג'ין היא נדבקה אל ההיליות [3 בנות שאני לא מתחברת עליהן והיא מעלקת עליהן] אז[ותאמינו לי שלא במתוכנן] היתיישבתי בחוג אנגלית ליד ניו [כי לא היה מקום אחר] [ניו ילדה ששונא את תלתלים ואני די מסתדרת איתו] ואני והוא דיברנו בשיעור וצחקנו והיא נשארה לשבת ליד יוסף [ערס] והתבאסה שהוא לא מפסיק לקלל אותה.

אוף!!! אני כול כך לא רוצה ברעתה אבל היא גורמת לי רק לרצות לרצוח משהוא... אני בנאדם רע [באסה] 

שלכם [ממש לא משהוא רכושני]

יהל

אני מעדכנת ב12 בלילה כשכולם ישנים רק כדי שתדעו... זהו

עדיף להאכיל את אותו השקר המתקתק הזה מאשר להביא את האמת המרה שכולם כבר הקיאו כי את זה לא בא להם לדעת... אז היכן הזמנים הללו שזעקנו למען חופש הדיבור למען אמת נקייה מפחד!! אני רוצה את האמת שלי בחזרה לסמוך אחריכם ללכת אחרי אנשים בעיניים עצומות שלא יהיו רציחות פשעי מין, סמים, אלכוהול, אונס, הלבנות כספים, רמאות... וכלו זה קורה ביום יום החדשות מוצפות אין שנייה של שקט בלחץ הזה איפה אותם הימים שכולם פחדו מבני סלע? היום מרוב עבריני מין אנחנו לא זוכרים שמות כול יום רצח מצמרר אחר של עוד אדם או משפחה את הגופה הוא כבר יצליח להחביא ואף אחד לא ידע של מי הגופה כי מכול הילדים שנרצחו מי ידע שדווקא היא קבורה שם? והיא גופה קבורה עמוק מחכה שיתנו לה קבורה ראויה מצבה קרה מאבן שיש עליה חרוט שם שלא ישמש אותה עוד ואלוהים יבכה בלוויה על אותה ילדה תמימה שבדיוק שלשום למדה ללכת שני צעדים ראשונים ואבא שהיתעצבן מהאם המתלהבת רצח את שתיהן וכבר אותן ביער שטח פתוח סביב העצים רועדים מביעים צער על מוות לחינם על דקה אחת של עצבים שקיצרה את חיהן של האם והבת ובדקה אחת שפויה האבא הולך להתוודות במשטרה וכן נגמר סיפור החיים של המשפחה הזו התקשורת המנפלת על האב מוצאיה חומרים לפרסם ולמחרת זהו האב יושב בכלא שנים אף אחד לא זוכר את הסיפור או את שם האב ורק סבתא עדיין באה לקבר המכוסה בשיש של ביתה ונכדתה...

נמאס לי לדעת שיום יום מרמאים אותי אני לא סובלת נחמדים מידי מזויפים כאלה שילכלכו עלייך מאחורי הגב אבל מול הפנים שלך היו חברים כול כך טובים

אני רוצה אמת גם אם היא תהיה מכוערת ביותר אני צריכה אמת ומצפה לה בקוצר רוח!!!

נמאס לי מחדשות בכול רגע ואקטואליה נוראית נמאס לי לדעת שגם מחר אני יוכל למצוא מליון סיבות לבכות על מקרה נוראי משעה של חדשות במקום למצוא מליארד סיבות לחייך מהדברים הקטנים של החיים

נמאס לי להתחמק ולענות בתשובות הגורמות לצד השני להאמין שאני לא מעוניינת לדבר אבל אין לי שום דבר חדש לספר... אני קוראת לכול מי שקורא את הקטע הזה לחשוב על 3 דברים שגורמים לו לחיוך יופלה (חיוך מאוזן לאוזן) ולדאוג שזה יקרה בשביל שהוא יוכל לחייך יותר ולהיות מאושר....

גורם לי לחייך:

1.מחמאה מתוחכמת

2. חיבוק אמתי מאימא

3.לעזור לאנשים.

4. לחפור בבלוג ולהוציא תסכולים 

5. לדעת שלאנשים אכפת ממני

ממש בא לי להעלות תמונה שלי ושל תלתלים אבל זה נוראי להפר את פרטיותה אז אני יעלה אחת שלי.

זאת שקוראים אותה יהל...

נ.ב. בזמן האחרון אני והדסה(נכנה אותה כך) התקרבנו מאוד והיא ממש חמודה היא סיפרה לי סודות שאסור לי לספר לתלתלים ותלתלים אומרת(לא סיפרתי לה על הסודות) שלכול אחד יש אינטרס אז כנראה שהאינטרס שלי להיות חברה של הדסה זה שהיא ממש אבל ממש נחמדה אליי.

בימים האחרונים לא הצלחתי להוציא את המחשבה הזו שבראש לי איך אלוהים יקח אותי אליו ומתי??? אולי יש מזל לכול אלה שמתים מוקדם כי הם כול כך טובים ואולי הרוצחים הם שליחים של אלוהים?

חשבתי איך ארצה למות?

הייתי רוצה סוף טרגי כזה שיספרו אליו הרבה אחרי שאמות אני רוצה שאהבת חיי יהרוג אותי כדי שרגע לפני שאני ימות אני יראה שזה הוא וירצה למות

אני רוצה שזה יתבצע בנשק עתיק אולי סוג של חרב או סכין שעליה חרוטים ציורים אבל כלי נשק היסטורי אולי אפילו חרב של איזה לוחם מהלובר.

אני רוצה למות בשמלה אדומה כדי שלא יבחינו בדם, אני רוצה למות על רצפה /אדמה לא על שטיח כדי שלא אגרום טרחה מיותרת לבעלי המקום בניקוי הדם.

אני רוצה למות מחייכת בלי פחד בעיניי אני רוצה למות כשאני רואה את הפנים של אהבת חיי שרצח אותי אני רוצה למות אחרי שאף אחד כבר לא יזדקק לי ואת גופתי אני רוצה שישרפו ויפזרו בים התיכון בחוף בננה ביץ' ישראל! אני רוצה שלפני המוות אספיק להיפרד ואני רוצה שלפני המוות אני יספיק להוריש את השרשרת של סבתא רבה(בלה) שלי לבתי או נכדתי כך שהמשיך את המסורת המשפחתית אני רוצה למות בשיא חיי כך שלא אחווה נפילה עצומה במהלך חיי...

אני רוצה ורוצה ורוצה ורוצה ורוצה נראה לי שלאלוהים נמאס הוא כנראה לא יקח אותי בזמן הקרוב הרווחתי עוד זמן ללמוד את החיים ;)

חחח..... זה פוסט בצחוק לא לקחת ברצינות עוד לא בא לי למות 

♥יהל (זה מרגיש נהדר לכתוב את שמי פה)