אמא אומרת שככה אנשים .....

זהו בנתיים שאר הדברים שרציתי לשתף אני לא יודעת איך... אההה... והכיתה שלי מתפרקת ואני לא רוצה לבחור את תלתלים איתי אבל לא נעים לי ממנה.

אני מאחרת לשיעור אנגלית 

GOOD BAY TO YOU 

ילצ'

שייגעצית ואני לא נפגשנו מיום ראשון [בית ספר] וניסיתי להיפגש היא פשוט לא יכולה אף פעם . ותלתלים התעלקה עלי בגלל שאסור לה מחשב בבית ואצלי יש מחשב . ואני עדישה להכות יושבת בבית עם מזגן חסר מעש ואולי גם חסר אוניים כי החיים עוברים לידי כמו רכבת ואני מפספסת אותם ויותר מזה אני נותנת להם לעבור לידי וזה שיושב משמאלי רואה פרצוף מחייך וזה שמימיני רואה חיוך מלווה דמעה עצובה ורק זה שממולי יכול לראות את התמונה השלמה וכמה חבל שאין איש שמעניין אותו להיעצר מולי ולהביט בתמונה השלמה שלי של יהל הילדה עם החיוך המזוייף.

לפעמים אני מרגישה כמו רוח בלתי נראת בעולם שבו כולם רואים רק את עצמם ולא אכפת להם מה שסביבם לא האנשים ולא הסביבה בה הם חיים אנחנו ארץ הבהמות ישראל האחד צועק על אישתו בטלפון ולאף אחד אין אומץ לבקש ממנו להחליש את קולו בכול זאת מקום ציבורי והאחד מנבל את פיו בגן הילדים וכולם שותקים כי הוא איש מפחיד שכדאי להיזהר ממנו. ואחת משליכה על הרצפה את העטיפה של החטיף ואם זה מעודד אותכם זה היה ליד הפח ובהתעלמות ניקרת לעין אנחנו ממשיכים מאורח חיינו הבהמי והמגעיל. כול ילד נועד לקרירת שחקן דוגמן או זמר ורקדן הוא מייד גיי ודוגמניות הן סתומות ושחקנים שקרנים ורקדניות הן זנותיות והכול מקנאה אחרת איך תסבירו את זה שכול ילדה הייתה בחוג ריקוד משחק או שירה בילדותה והלכה על העקבים של אמא בשביל לחוות את הליכת המסלול הראשונה שלה. 

זה לא קל להתעורר בכול בוקר לעולם כול כך קר מידי יום אתה לומד להיות יותר קר מסוגר בתוך עצמך ומסוכן לאחרים ולפעמים אתם חושבים שהצלחתם לעקוף את העור הקשה שהוא סיגל לעצמו אבל לא אתם לא מאחורי גבכם הוא צוחק על הנאיביות והפטאתיות שנמצאת בנסיון שלכם, וגם אם תצליחו להיכנס לי לתוך הלב בחיים לא תדעו את זה כי אני שונאת אתכם וזה לא משנה מה אני ישם על כולכם זין וינעוץ לכם את הסכין בגב כמה שיותר עמוק ויסובב כמה שיותר פעמים, כי נבגדתי רבות וגם לי מגיע להחזיר וזה בכלל לא משנה למי... פעם הייתי ילדה טובה ואני עדיין אבל לקום בכול בוקר בידיעה שאני חייה בעולם הזה גורמת לי להישתנות ולהיות כמו כולם בהמה שלא מעניין אותה אף אחד.

עכשיו סלחו לי אני צריכה ללכת לשים על כולם פס ולמחוק את הרגשות לטובת עתיד טוב יותר בשבילי.

יהל.

נ.ב. אני יודעת שזה רק מילים שאני מעיפה באויר ושמחר אני יהיה ילדה חמודה בחזרה אבל זה מה שטוב בבלוג אתם לא מכירים אותי ולעולם לא תדעו P:

זה לא כול כך נורא חוץ מהעובדה שאני לא רוצה לבחור אנשים מהכיתה אולי רק כיתה אחרת אבל אני לא חושבת שאני הולכת לבחור ילדים זאת לא אני לא ספציפית , הכול יקרה כמו אז במעבר לחטיבה אני יזכר בכול הרגעים היפים ביותר מהשנים האחרונות ויגיע להחלטה לפי זה אבל החיים מסריחים ואי אפשר להיסתדר ככה צריך למצוא את האנשים שאשכרה יבחרו בי ואני לא בטוחה שהרבה ירצו אותי איתם בכיתה אז נכון קל לדבר עם בנים אבל בתכלס הם לא יבחרו בי ואני לא בהם אז זה חסר תועלת ובנות רק מעצבנות אותי עם הקיטש האין סופי שלהם איכככ..... זה מעצבן אותי והייתי מעדיפה לבחור כיתה במקום לבחור ילדים כי אנשים הם חרא ואי אפשר לסמוך עליהם [אף פעם]. אז הנה אני הבכינית נמצאת בתוך כיתה של מלא בנות קיטש ורודות שבוכות על הפירוק הנוראי :( אאאאאאאאאאאאאוווווווווווווווווווווו............... סתמו ת'פה יא כלבות לפני כמה ימים השתנתן אל הכיתה הזאת בקשת אז תעשו טובה לאנושות ותחסכו מאיתנו את הריגשי המיותר הזה, דמעה אחת פחות לאדם חסיכת רגשי מהאנושות :). ואז דווקא הזה הבכיינית [אני] צחקה מבפנים ולא הצליחה לבכות או להיתרכז בשיחה העלק כול כך חשובה חזרתי לימים האלה של ההכחשות ושל האני יסתדר בכול מצב וזה לא ככה!! אני רוצה שיעזרו לי וצריכה את זה אבל לא יכולה לבקש. אני לא סומכת על אנשים שיעזרו לי בלי מניעה זדוני משלהם ..... אני מספרת רק חלקי פרטים וחוסכת את הרוב מהאנושות אני לא חושפת את יהל אני מפחדת שלא יאהבו אותה ואני צודקת אני ילדה מפגרת סתומה וברברית שעדיף לה להתחבא מהציבור [על מנת לחסוך בזבוז עגבניות מיותר].

אפילו חלק [קטן] מהבנים בכו ואני לא ורוב הבנים למרות שבאמת שאכפת להם התיחסו כאילו לא קרה כלום כי הם מתביישים לחשוף רגשות. [סתם לידע כליי בעיני בנים שמראים רגשות זה סקסי בוגר ואמיתי ויותר טוב מכול האטומים האלה.] בכול מקרה אין יותר ח'9 ואני כנראה יעבור ל ח'10 שזה מוזר כי עכשיו כשאין 9 הם הופכים ל 9 ואז זה כאילו לא עברתי כיתה :).

טוב אני הולכת להיתראות מאוחר יותר ותגיבו אני צריכה דעה.

יהל 

אין את הלחץ של סוף שנה ואני לא מרגישה שזה נגמר אני יודעת שאם תשאלו אני יגיד שאני כול כך מאושרת אבל רוב האנשים שאני מכירה הכרתי משם מהמקום החינוכי והאפל הזה ובלעדיו הייתי נטולת חיים [אפילו יותר]. הייתי מפספסת את כול חיי ולא הייתי מגיעהה להיות פסיכולוגית בחיים ... אני אוהבת את בית ספר ולא את השיעורים המשעממים אלה את הדייונים המרתקים באקטואליה ואת ההפסקות המשעשעות ואת ההליכה הביתה ברגל עם ילדים נחמדים ואפילו את השיעורים שבהם ישבתי ליד ילדים נמחדים וכול זה נפסק לחודשיים אבל נפסק. זה בטח נשמע נורא חנוני אבל לא איכפת לי גם ככה אתם לא קוראים באמת .... והכוונה זה שאני אוהבת להגיע למקום הזה אם כמה שזה מוזר ואני מתבאסת שאני לא יוכל לראות ילדים שאני לא ממש מתראה איתם מחוץ לבית ספר..................באסה :(

אני צריכה להירגע לי למצוא את יהל האמיתי ולהציג אותה ולא עוד פרצוף מזוייף.

לגבי הילד ההוא בזמן האחרון התקרבנו אבל אני לא בטוחה שמה שאני חשה כלפיו זו אהבה אנחנו לא מכירים כול כך אולי אני סתם הייתי מסונוורת ורציתי להתאהב .... בכול מקרה הוא ילד נחמד [ואנושי] והוא נחמד אליי והייתי רוצה להכיר אותו... לפעמים החופש מבאס :(

בכול מקרה אני לא הילדה היחידה שחווה חויות של מוזרות פנימית [נורמליות] ואני צריכה לדבר עם משהיא אבל אני לא רוצה להיות חופרת בגלל זה אני עדיין חופרת לכם [קחו פוסטינור חחח..] 

הפוסט הכי אופטימי שאי פעם כתבתי [מה קורה לי?] וגם כנה ונקי מדיכאון..

יהל♥

התחלתי את השנה על רגל שמאל הדברים לא הסתדרו כמו שציפיתי והחיים היו מסריחים וככול שהכרתי יותר אנשים החיים שלי רק נהיו מסובכים יותר אני לא אוהבת ששונאים אותי ולא סובלת צביעות בגלל זה אני מעדיפה לחיות את החיים המנטלים שלי כאן ולא באיזה כתף של חברה בוגדנית או אפילו לא בוגדנית שפשוט יפלט לה המידע שמסרתי לה. אז וייתרתי על שיתוף קרובים אבל נמאס לי, אנשים התאכזבו ממני הם סיפרו לי הכול ואני שתקתי ויעצתי אבל לא סיפרתי כלום וככול שהזמן חלף זה רק החמיר. לא הצלחתי להוציא מילה אחת נקייה בלי מלא סימני שאלה בסוף אז ויתרתי על זה וניסיתי למצוא עוד תחומי עניין אבל נשארתי שוב לבד. אמא אמרה לי שזה לא משנה מי החברים שלי אם אני מאושרת, ואושרת זה דבר יחסי אז התחברתי לכול מי שרק גרם לי טיפה שמחה בלי הבדלים בלי גזענות. אבל הם צדקו בשביל להיתקדם לא צריך לחפש אחר בועה ורודה צריך להדחף לרמוס להרוס וזאת לא אני אבל אני כן אוהבת להרגיש במרכז אני פשוט תמיד מביאה את עצמי למצבים בלתי אפשרים... מה שהכי עצוב בזה , זאת אני פג אני שמביאה את עצמי למקומות האלה. אני יוצרת לעצמי מציאות טובה לי ולא מזיקה לשאר אני יצור מוזר אבל לא רוצה להיות אחד כזה.

אני לא רוצה לוותר ואני כן רוצה לגרום לכולם לזכור אותי *טוב* בחופש הגדול אבל מה שאני לא יעשה יש רק שבוע להשאיר חותם לכיתה ח' ..... חשבתי על הרבה דברים שישארו חותם כי אני בנאדם פאטתי שמת לצומת לב [מודעות עצמית :]] חשבתי להתחלי לחרטט דברים עוקצניים אבל זה לא יוביל אותי לשום מקום [מה שבטוח אני לא יתחנף] חשבתי להתחיל אנורקסיה אבל עד שזה כבר לא תראה דיאטה רגילה יקח לפחות חצי חודש....[סתם מחשבה מטומטמת אני לא יהיה אנורקסית].

חשבתי לארגן מסיבה אבל איפה ומתי ולמה......[???????????????] חשבתי אפילו למצוא עבודות לחופש עם עוד אנשים כדי שאני יוכל לשמור על קשרים [ אחרי חודש ב USA] אבל זה רק עבודה ואני לא יכולה להכריח אנשים לאהוב אותי...

אוקיי...................

תחשבו על זה אני מתראה עם אנשים בבית ספר אני מתחברת אליהם ולא  קובעת אחה"צ אז הרסתי את הקשר באסה טוב אני יכולה לדבר איתם וליזום אבל [והנה בא עוד חסרון שלי] אני לא יודעת ליזום לארגן בלי להרגיש שזה תקוע....

יום שלישי בעזריאלי עם כמה בנות יכול להיות כיף =]

על מי אני עובדת יהיה מושלם..

היום שאלו אותי מה איתי

עניתי הכול בסדר אבל בתוכי רק רציתי לומר ... על מי אני עובדת נוראי אני מבולבלת וכול דבר נראה לי כמו פיל ואני לא יודעת לחשוב לפני שאני מדברת חיסרון אדיר.....השתניתי לרעה אאאהההה... ואני קניתי בגדים לבת מצווה של אחותי וליום האחרון של הלימודים.

זהו שלי שלך שלנו יהל את לא של כולנו כי אנחנו שונאים אותך [קטע מהמסיבת סיום של ו']

ילצ' 

אני רוצה למות חלקים בגופי מושכים אותי לתוך צער עמוק על כלום ואני מרגישה נורא עם עצמי ועם הכול כמו אבן נתקע לי בגרון

אני לא יודעת מה לעשות אבל אין לי עם מי להתיעץ ואני גם לא יודעת איך ואני משקרת את כולם ומשקרת אותי

וזה טוב בנתיים דיי יציב. ומשהוא אמר לי שאני נראת חלשה בזמן האחרון הוא צדק אני באמת חלשה

ומרגישה רע אבל אני לא יודעת מה לעשות ולא רוצה להדאיג את ההורים אני רק רוצה להפסיק להיות במצב הזה...

אני יכולה לספר סיפורים לא כולם ולהאמין במה שאני אומרת אבל זה נמאס לי להרגיש חרא להוציא הכול כאן 

ולהראות לכולם שהכול ורוד אצלי... אז לא הכול ורוד ואצלי הכול אפור ונוראי אני רוצה לירות בעצמי רק כדאי שלא

לפגוש את הקשיים הגדולים בחיים נמאס לי להתמודד אני נשארת לבד כולם נוטשים אותי אני נושמת אויר מזוהם 

אבל אומרת שזה נפלא אז לא נפלא לי אני רוצה למות ויותר מזה אני רוצה לא לחזור לחיים... אולי המשחק הזה נגמר בעבורי

אין מה להילחץ זה לא מכתב התאבדות כי אני פחדנית מידי בשביל באמת להיתאבד...

מי שקורא את זה ולא מבין זה בסדר כי גם אני לא.

יהל [כונפה, מכוערת, שמנה, לא נחמדה, טיפשה]