עוד בלוג של נערה מתבגרת אופטימיסטית.

טוב ישלי איזשהיא אובססיה לעשות פעמיים ביום פוסט,
זה משהוא מוזר כזה שקורה, אבל לאנורא. כולם מתמודדים. D:
בכ'מ עשיתי בקו את כל הפוסט הקודם כמעט כי זה לא אקטואלי.
ז'א אני כבר מרגישה טוב, וישלי אחלה יום. הכל יכול להתהפך.
היתי עם תבלי אהובתי בקניון ועשינו עגיל באף קטנטן כזה.
טוב אינכאן הרבה כאנשים שמגיבים, כי יבש פה בבלוג הזה.
ואח'כ אני, תבלי, ארד, ודור החתיך שלי הינו אצל גאיה בבית.
דור, תבל, וארד התחילו להגיד שבעוד כמה חודש ו-5 ימים,
 יש להיילי יומולדת. אלו חברים! <: אני כ'כ אוהבת אותם. (L)

הפעם לא חפרתי, נכון?
היילי שאולי קונה היום משקפים חדשות. (:

I'm sad.
זאת לא אחת הפעמים הנדירות שאני עצובה, מתחת לכל המקלדת והכל.
כן, גם אופטימיסטים יכולים להיות עצובים, ולא הכי שמחים בעולם.
כנראה שגמאני עוד ילדה שחשבתי שאני יכולה להיות לא מתבגרת עם בעיות,
כאלו או אחרות. אבל לאנראהלי שיש דבר כזה. לפחות בנוגע אלי.
אני ממש עצובה. זה פשוט נורא, להיות כל הזמן בהרגשה הזאת. כל הזמן.
הקטע הוא שזה לא מפסיק. זה נמשך ונמשך ונמשך. ולא מפסיק.
אתמול עדיין היה אחלה, אתמול היה יום מעולה יחסית להיום. אני חושבת.
מכירים את הימים האלו, שכל משהוא אפילו קטן שקורה הורס?
זה מה שקורהלי. היום היתי עם חברה שלי בכיתה, והתחלנו להתווכח.
על הדבר הכי שטותי שיכול להיות-רבנו עליו. לא חשבתי שזה יגיע למצב כזה.
אני לא יודעת עכשיו אם אנחנו מדברות, למרות שישלי עוד חברות.
היא לא החברה הכי טובה שלי, אבל היא חברה טובה שלי, והיא חשובה לי,
ומציק לי שאנחנו לא מדברות. ושהתווכחנו על סתם שטויות.
בקיצור, אני עצובה וזהו.

אולי עודמעט עידכון יותר נורמאלי וכיפי. אם המצב ישתנה.
היום אני הולכת לעשות עגיל קטנטן באף עם תבלי- היילי.