5 שעות של עבודה...
שהתחלתי לצייר את זה אפילו לא חשבתי עליו, וגם כשהתקשרתי זה לא כי זה הזכיר לי אותו, סתם התגעגעתי.
הוא כבר בבית חולים, לא נישאר לו הרבה זמן...
אני אתגעגע אליו כשהוא ילך.
עריכה
'כבד לי' ביקשה שאני אפרט קצת, אז הנה זה. אני לא אגיד את השם האמיתי שלו, כי אני לא יודעת אם הוא ירצה בכך, אבל נקרא לו כאן אורן.
אורן הוא בן 17 והוא דתי, הכרנו לפני יותר מ3 שנים באיזה פורום שכבר ממזמן נסגר. היינו אז חברים טובים, הוא סיפר לי הכל, ואני סיפרתי לו גם. הכל באייסיקיו.
לאט לאט שנינו הפסקנו להתחבר והתנתק בינינו הקשר. אחרי שנה וחצי שלא דיברנו החלטתי לחפש אותו, ושלחתי לו באייסיקיו הודעה עם המייל שלי, למקרה שהוא יתחבר. אחרי שלושה חודשים הגיע אלי מייל ממנו, דיברנו קצת וחידשנו את הקשר. קבענו להיפגש מתישהו ובאמת נפגשנו, זה היה מוזר, פעם ראשונה שראינו אחד את השני, אבל הסתדרנו.
שבוע אחר כך הוא התחיל לסנן שיחות ממני ולהתעלם, אחרי כמה זמן שניסיתי ליצור איתו קשר והוא לא ענה לי מחקתי את המספר שלו. אמרתי לעצמי שלא מגיע לי לקבל יחס כזה.
לא עמדתי בזה. חודש וחצי אחרי זה התגעגעתי אליו ושלחתי לו מייל עצבני על זה שהוא סינן אותי. את המייל שקיבלתי ממנו בחזרה הוא חתם ב"גילו לי סרטן." בהתכתבות שבאה אחרי זה הוא אמר לי שנתנו לו חודשיים.
בזמן הזה ניסיתי לחדש איתו קשר, לחזור להיות כמו פעם, אבל לי היה קשה, והוא לא ניסה במיוחד, ספרתי את השבועות לאחור. מידי פעם התקשרתי, סתם לדבר בקטנה, אבל אחרי 10 דקות מישהו מאיתנו היה צריך ללכת.
היום כשכבר סיימתי את הציור רציתי לבדוק מה איתו אחרי 10 ימים בערך שלא דיברנו, והוא סיפר לי שהוא בבית חולים, הוא נישמע זוועה.
זה בערך הסוף של הסיפור לבינתיים, מה שבטוח, זה גם קרוב להיות הסוף שלו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
המציירת