איך פגשתי את אבא

ילדים, אחרי כל העניין עם כמעט-אמא-שלכם, אבא היה צריך לקחת פסק זמן למחשבות, כדי לתת ללב זמן להתאחות מהפרידה הנוראה.

מובן שהוא לא עשה את זה, אלא אץ רץ לחדש את חיפושיו אחר אהבת חייו. רק שהפעם - אהבה ממין זכר.

אז ילדים, איפה מוצאים גברים שאוהבים גברים? בגן החשמל? בגיי בר? במועדון התיאטרון? אולי.

אבל אבא שלכם היה טיפוס סולידי, ומשום מה פחד מאוד לפגוש פרצופים מוכרים בסיטואציות לא מוכרות, ולכן הוא פנה לאחד שמעולם לא איכזב - האינטרנט.

ואבא שלכם, כמו תמיד, הולך על לא פחות מאשר הטוב ביותר, או לפחות על הרע במיעוטו, טוב, בסדר, על האופציה היחידה - אתר האינטרנט הידוע לשמצה (וכמעט היחיד) להיכרויות של בנים שאוהבים להסתכל על בנים אחרים מאחורה. כן כן ילדים, בנקודה הזו בסיפור אבא שלכם נכנס לאטרף, והוא יצא ממנו רק כשהוא יפגוש את בעלו לעתיד - הרי הוא אביכם. זו בעצם ראשיתו של המסע למציאת אבא.

אביכם פתח פרופיל צנוע, בלי תמונה גלויה, עם כמה משפטים כלליים ותו לא, והחל במסע הצייד. כבר פה חשוב לציין שאביכם ניחן באינסטינקטי צייד משובחים, שיעזרו לו מאוד בהמשך הדרך לברור את הבחורים השווים יותר מהשווים פחות. כמובן שגם לאביכם היו נפילות, אבל בואו לא נדבר על זה כרגע...

אז אביכם התחיל לנסות וליישם את אלגוריתם ההיכרות שלו - מדברים קצת באתר, עוברים למסנג'ר-דייטינג (שאביכם הקים במיוחד למטרה זו), משם לטלפון ולבסוף אולי גם לדייט ולחופה וקידושין. כך הכיר אביכם את הבחור הראשון. הוא היה מתוחכם וחביב בדיוק כמו שאביכם אהב, ומהר מאוד השיחה עברה למסנג'ר. הוא היה אינטליגנט מאוד, חריף, משכיל.. מה עוד אפשר לבקש?

אחרי כמה ימי דיבורי-מסנג'ר, הוחלפו תמונות, ואף נפתחו מצלמות, וסה"כ העניינים נראו בסדר לגמרי. תוסיפו את זה שהתחילו כל מיני דיבורי זימה, ופטפוטים על צעדים אופרטיביים - והדרך לטלפון היתה ממש לא רחוקה. אחרי שיחת טלפון חביבה, קבענו לעצמנו דייט. אבל לא בדיוק דייט, זה היה יותר כמו להפגש לקפה בצהרי היום.

ילדים, אחד הדברים שאביכם למד מאוחר יותר הוא החוק הבא:

בערב- האהבה יוצאת, ביום- היא מתחבאת

או במילים אחרות - דייטים ראשונים של בוקר או צהריים, או אפילו אחר צהריים - נדונו לכישלון.

(איך זה בתור רמז מטרים?)

אז קבענו מקום ושעה, ואספתי אותו ברכב. לא היו הפתעות מיוחדות בנוגע למראה, אבל הוא היה הרבה הרבה יותר ביישן במציאות מאשר במסנג'ר. נסענו לבית קפה בסביבה, ושם ניהלנו שיחה חביבה כזאת, רק אנחנו והזקנים שהולכים לבית קפה בכזו שעה מוזרה. אחרי הקפה אפילו הרבצנו איזה טיול רגלי קטן ונחמד, והמשכנו את השיחה. הכל היה ממש "בסדר", אבל מבעד להתרגשות הבסיסית של לפגוש בחור בפעם הראשונה לדייט - אני חושש שלא היה שם יותר מידי.

ממש לפני שהורדתי אותו שקלתי אם לנשק אותו. בסופו של דבר, לא ממש ידעתי איך זה הולך עם בנים ומי אמור לנשק את מי, אז פשוט חשבתי שזה יהיה כמו עם בנות - אחד הבנים יעשה סימן שזה בסדר, והשני פשוט ינשק. חיכיתי לאות כלשהו לפני שהוא יצא מהרכב, אבל הוא רק הושיט לי יד ללחיצה גברית, סיכמנו שהיה נחמד ושנדבר, ואז הוא הסתלק לו מהרכב.

לא ממש המשכנו לדבר בטלפון אחרי זה, גם לא להפגש, וקשה לומר שזה לא בגלל שלא רציתי - לי עדיין לא היה קצה קצהו של מושג מה אני רוצה. פשוט, לא נראה שהוא רוצה שום דבר, ולכן גם אני לא יזמתי כלום. ככה זה נגמר, קצת סתמי, קצת ראשוני - אבל כנראה ככה זה בהתחלה. בדייט הבא השתדלתי להשתפר (וגרף השיפור הרקיע שחקים, למען האמת...).

אגב, כמה שנים מאוחר יותר יצא לי ולבחור לדבר, וגם קצת להזכר במה שהיה, ומסתבר שהוא גם רצה לנשק אותי באותו הרגע - אבל לא היה בטוח שאני גם רוצה. ולא רק זה - הוא מבחינתו היה מזמין אותי לדייט נוסף, אבל הוא לא היה בטוח שאני מעוניין.

ככה מפסידים הזדמנויות ילדים, חבל.