ילדים, השבועות שביליתי עם רון הכניסו אותי לעולם חדש ומופלא. עד אז אביכם לא התנסה בקשר ממשי עם בן, ופתאום הכל השתנה. פתאום היה מישהו לדאוג לו, מישהו שאכפת לו...
אז אחרי אותו יום שישי סוער, שכולנו זוכרים איך הוא נגמר, התחילו לעבור להם הימים - ובמהלכם כמובן היו לנו שיחות טלפון. אבל יותר טוב מזה - היו לנו "דייטים", או משהו כזה. מכיוון שלהביא אותו אלי הביתה לא בא בחשבון, היינו צריכים לבחור בסוף כל דייט באחת משתי אופציות - המכונית (שמכלי רכב תמים הפכה למאורת פריצות ממש), והבית שלו (ההורים שלו תמיד הלכו לישון מוקדם, אז לא היתה בעיה להגניב אותי לחדר שלו).
מהר מאוד למדתי להכיר את המיטה של רון, ויחד איתה את הדברים המדהימים שהוא ידע לעשות. גם לי יצא להשתלם קצת בלעשות לו כל מיני דברים מדהימים, אבל איכשהו זה תמיד הרגיש כאילו יש לי עוד המון ללמוד עד שאגיע לרמה שלו. בכל מקרה, היה ממש נחמד להתכרבל איתו במיטה מול סרט, ללטף אותו מתחת לשמיכה, לצחוק איתו, להרביץ לו כשהוא אמר דברים מטופשים - ממש כמו בקומדיה רומנטית זולה.
אבל כעבור מספר שבועות היו צרות בגן עדן - איכשהו חוץ מלשכב, לא היה לנו יותר מידי על מה לדבר - היו כמה שנים של פער בגיל, אך כנראה גם כמה פערים מנטליים, שקשה היה יותר ויותר לגשר עליהם. תחומי העניין שלנו היו שונים, העיסוקים שלנו בחיים היו שונים - ואיכשהו הקסם התחיל להתפוגג.
אחרי מספר ימים שלא דיברנו, התחילו כל מיני מחשבות, וכל מיני מבטים על בחורים אחרים. הבנתי שעם כל הכיף וההנאה - הסיפור עם רון צריך להגמר. אני לא אוהב אותו, אני אוהב את המין איתו, וזה לא מספיק כדי להחזיק קשר. היה לי ברור שאני צריך לסיים את העניין - אבל השאלה היא איך? אף פעם לא זרקתי אף אחד... וזה נשמע לי נוראי. מצד שני, כבר כמה ימים טובים לא דיברנו, וזה לא נראה כאילו גם הוא מנסה ליצור קשר. אז אולי זה הדדי?
החלטתי שזה צריך להיות בפגישה פנים אל פנים, כי בכל זאת היה בינינו משהו לא זניח. איכשהו, ילדים, אביכם מעולם לא היה טוב בפרידות, הבנתי טוב את התיאוריה, אבל היו קשיים חמורים ביישום, ובמקרה של רון זה עוד היה יחסית סביר. אז שלחתי לרון סמס, ואמרתי שאני רוצה להפגש... משם כמובן התפתח דיון שבסופו הודיתי ש
"אנחנו צריכים לדבר".
איכשהו משם הוא הוציא ממני בכח את מטרת השיחה, ואפילו הוסיף ש
"אם זה מה שאתה רוצה לדבר עליו, אז מבחינתי אין על מה לדבר".
וככה, ילדים, זה נגמר. כן כן, לא פגישה, לא שיחת טלפון - כמה חילופי סמסים ורון היה היסטוריה.
בימים הבאים הרגשתי, כמו אחרי כל פרידה, תחושת עצבות קלה מהולה בליטרים של תחושת שחרור. השחרור הלך והתגבר לו, והרגשתי שאני יכול הכל. השאלה היא מה אני רוצה?
וזה, ילדים, גרר את אביכם לאחת התקופות היותר אפלות בעברו. תקופה שעד היום הוא מכנה בשם "עידן הפריצות".
כן, ילדים, גם אביכם התנסה במה שמכונה בעגה המקצועית "סטוצים" - או סקס חסר משמעות. לא הרבה כמו שאתם חושבים, אבל מספיק כדי להבין שהוא ממש לא תוכנן לדברים כאלה. אביכם הבין שהוא נקשר רגשית לכל מי שהוא שוכב איתו, ואפילו נפגע כאשר הרגשות לא הדדיים - מה שפוסל מכל וכל קשרים מיניים גרידא, וגם כל מיני שכלולים מוזרים בדמות "יזיזות".
הבנתי שזה חייב להיות טוטאלי - כל החבילה ביחד: חבר, רגשות, מין - בלי לוותר על שום חלק.
זו היתה למעשה הפעם האחרונה שאביכם התנסה בסטוץ, ולמעשה מאז ועד שפגשתי את אבא שלכם - הכל היה רק דייטינג. האם אני מצטער על כך בדיעבד? ממש ממש לא. אני יודע שאחת מהסטיגמות הכבדות ביותר על הומואים היא שהם מבלים כל ערב במיטה אחרת, מסתכלים על כל ישבן שזז כסטוץ פוטנציאלי ועוד ועוד, אבל אני גאה לומר שבמקרה שלי - זה ממש לא היה כך. מצד שני, היו לי, ועדיין יש לי, חברים שכן נהנים מסטוץ פה ושם, ואני לא יכול לשפוט אותם על כך - כל עוד הם לא בקשר מחייב במקביל כמובן.
עד לפעם הבאה, שתיקח אותנו הלאה במסע למציאת אבא,
גיא
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
