איך פגשתי את אבא

ילדים, בשלב הזה של חייו הבוגרים היה אביכם בשל לקשר יותר מאי פעם. אבל איך עוברים מניסיון רעוע של שניים וחצי דייטים כושלים, מערכת יחסים מוזרה של 4 שבועות וכמה סטוצים - למשהו בריא וטוב, כזה שאפשר להתגאות בו? ברגעים הקריטיים האלה של חיי, כנראה שאם הייתי מכיר את אביכם - הכל היה שונה לחלוטין. במקום זה התחלתי לדבר באינטרנט עם יניב.

כבר מההתחלה השיחות עם יניב זרמו בקצב אחר (ואפילו קצת הזכירו את השיחות עם רון), גילינו שיש לנו הרבה תחומי עיניין משותפים - הוא גם היה סטודנט, אהב מאוד מוזיקה, והיה מבוגר ממני רק בשנה - אבל די מנוסה. השיחות איתו נמשכו אל תוך השעות הקטנות של הלילה בהנאה רבה, ואחרי החלפת התמונות הדברים נראו אפילו יותר מעודדים. באופן טבעי, אחרי מספר שיחות מסנג'ר החלפנו גם טלפונים, ומשם הדרך לדייט היתה קצרה (אבל כמובן שעברה דרך שיחת טלפון, ילדים, אל תשכחו מה שאבא תמיד אומר - לא נפגשים לפני ששומעים את קולו של הצד השני!). יניב שכר דירה בת"א עם שותפים, ולכן קבענו להפגש במרכז ת"א ליד הדיזינגוף סנטר הידוע לשמצה בערב יום שלישי אביבי.

ככל שהתקרב מועד המפגש הפרפרים בבטן שלי התחילו לעבוד שעות נוספות - ההתרגשות הזאת של לפגוש אדם זר, שהוא כבר לא לגמרי זר, ואפילו חולק איתך את אותה נטיה מינית - היתה משכרת. הגעתי לאיזור כמה דקות לפני הזמן ותיצפתתי על נקודת המפגש המיועדת - לא נראה באופק אף אחד שדומה ליניב. הרמתי טלפון לבחור והוא אמר שהוא עוד כמה דקות שם - העדפתי להמשיך לתצפת מהנקודה הנסתרת שלי - לא כדי לברוח חלילה, אלא סתם כדי לא להיות חשוף מידי (אני יודע שאתם תוהים האם אביכם קיבל הכשרת דייטינג ב"מוסד", אבל לא, זו סתם זהירות בסיסית שעדיין לא אכזבה...).

תוך כדי דיונים ביני לבין עצמי על זווית הירי המועדפת ואיך לא לפגוע בכל העוברים והשווים - יניב הגיע לנקודה! כן כן, אי אפשר היה לטעות, זה הוא. טיפה נמוך יותר ממה שדמיינתי, אבל שרירי יותר! מיהרתי לחצות את הכביש לכיוונו, וכמובן שהיה הרגע המביך ובו שנינו מזהים זה את זה אך רחוקים מכדי לצעוק/לדבר, ולנופף לשלום זה קצת מביך, אז מסתפקים ב"היי" מבוייש עם העיניים. לחצנו ידיים, ומיד באותו רגע עבר בי רצון עז לנשק אותו. זה מעולם לא קרה לי עם בחור, בטח שלא ברגע הראשון שראיתי אותו פנים אל פנים, אך כמובן שלא עשיתי דבר והנחתי לו להנחות אותנו בהליכה לאורך קינג ג'ורג' לעבר בית קפה חביב.

התיישבנו בבית הקפה התל אביבי, בסיטואציה מאוד זרה ומוזרה בשבילי, אך איכשהו הוא גרם לי להרגיש בטוח בכל העניין. (אז, אגב, גיליתי את התכונה המעניינת לגבי מלצרים בתל-אביב: הם תמיד הומואים! גם אלה שנראה לכאורה שהם לא... אבל זה לא קשור לסיפור כרגע.) בקיצור, הוא היה רעב, אז הוא הזמין משהו לאכול - אני הייתי שבע, אז הזמנתי משהו לשתות. לכאורה, לא ממש אידיאלי - ובטח שלא לפי ספר הדייטינג הגדול, אבל גישרנו על הפער הזה די בקלות. השיחה זרמה לה, ופרט להפסקה של כ-5 דקות לצורך שיחת טלפון דחופה (לכאורה - עוד הפרה של כללי הדייטינג, בפועל - היתה בזה תחושת בטחון, לדעת שהוא מרגיש מספיק נוח לעצור את הדייט לצורך שיחת טלפון דחופה), הכל זרם לו על מי מנוחות וגילינו שלל פרטים חדשים ומעניינים זה על זה.

בשלב מסויים הוא הציע שנזמין חשבון, ומובן שלא התנגדתי. יצאנו בחזרה אל קינג ג'ורג' ההומה, והתהלכנו לנו בנחת תוך כדי שיחה. כשהגענו לכניסה ל"גן מאיר" הוא שאל אם מתחשק לי לטייל קצת בגן, ומכיוון שמעולם לא הייתי באותו גן - לא היתה לי סיבה לסרב. כך התהלכנו בשבילים, בין אנשים שמטיילים עם כלביהם, בין עצים וספסלים, מפטפטים ומקשקשים כמו חברים ותיקים. תוך כדי השיחה היד שלו נגעה בשלי בחטף, והדבר הבא שאני זוכר הוא אותי ואת יניב הולכים ב"גן מאיר" יד ביד. זה הרגיש חדש, זה הרגיש מוזר, זה הרגיש נכון.

המשכנו כך לטייל בגן, עד שהגענו לנקודה שוממת יחסית, ושם פשוט עמדנו ככה, אחד מול השני - באחיזת ידיים שהפכה לחיבוק. הוא נתן לי את המבט המפורסם הזה, שלשם שינוי ידעתי איך מתמודדים איתו, לא היססתי ועשיתי את מה ששאפתי לעשות כבר מהרגע הראשון של אותו הערב - נישקתי את יניב. זו היתה נשיקה נהדרת, הלשונות שלנו התערבבו בהרמוניה מושלמת, המקצב היה מדוייק, ובצירוף החיבוק הסימולטני זה היה ללא ספק שיאו של הדייט. כמה זמן עמדנו שם? איש אינו יודע, אבל בשלב מסויים התחילו לכאוב לנו הרגליים - אז התיישבנו על ספסל סמוך והמשכנו לדבר וללטף.

מתישהו הבנו שכבר די מאוחר בעצם, ומכיוון ששנינו היינו צריכים להתעורר למחרת - החלטנו לחזור לכיוון הרכב שלי והדירה שלו. זה לא הפריע לנו כמובן להתהלך יד ביד, וגם לא הפריע לו לעצור אותי ליד עמוד חשמל כעבור מספר רחובות ולנשק אותי. והכל היה אמיתי - אני ועוד בחור, יד ביד, הולכים ברחוב קינג ג'ורג' בתל-אביב! באופן תיאורטי, היינו עשויים להתקל באותו רגע בעשרות אנשים שאני מכיר, אבל איכשהו שום דבר מזה לא הטריד אותי. הרגשתי שמצאתי משהו שחיפשתי ופיללתי לו הרבה זמן, וההנאה היתה שווה את הסיכון.

בנקודה מסויימת בדרך הבנו שכאן אנחנו צריכים להתפצל - יניב לדירתו ואני למכוניתי. הוא הציע לי לבוא אליו לדירה, אך בהיותי בעל עקרונות (ולפי משנת הדייטים הסדורה שלי) מובן שלא יכולתי לקבל את ההצעה. חייבים להשאיר משהו לפעמים הבאות, ונראה שיהיו כאלה... נפרדנו בחיבוק ובנשיקה שסירבה להסתיים, וממש לפני שראיתי את דמותו המתרחקת הוא לחש "שלח לי סמס כשאתה מגיע הביתה". במשפט הקטן הזה, הוא קנה את ליבי התמים, שהיה שבוי שלו מלכתחילה. או כמו שאומרים "כזה דגם בדיוק רציתי!".

בדרך חזרה הביתה ניסיתי למחוק את החיוך הגדול מהפנים שלי, אבל לא באמת היתה לי סיבה. שיחזרתי מחדש את כל פרטי הדייט המוצלח הזה, החל מהפגישה הראשונה, דרך השיחות, ועד לנשיקה. עכשיו הכל ברור - ככה דייטים צריכים להיות. סוף סוף, בפעם הראשונה ב-22 שנותי, גם אני חווה דייט לפי הספר, או דייט מהסרטים, כזה שמשאיר אותך עם טעם של נשיקה בפה, ועם רצון לעוד הרבה יותר.

כשהגעתי הביתה שלחתי ליניב סמס, כתבתי שהגעתי בשלום הביתה ושנהנתי מאוד מחברתו. הוא השיב שגם הוא נהנה מאוד - וסיימנו בלילה טוב הדדי. והלילה הזה בהחלט היה טוב, הוא נשא בתוכו הבטחה לעוד הרבה לילות עתידיים וטובים - אם רק הכל יסתדר כמו שצריך...