איך פגשתי את אבא

ילדים, הדייט הראשון עם יניב הקפיץ את אביכם לרקיע השביעי. הוא הרגיש שהוא בתוך סרט, ולשם שינוי לא סרט דרמה טראשי על אהבה של זוג הטרוסקסואלי (בעעע) וגם לא סרט פורנו הומו-אירוטי זול במושב של מכונית - אלא הדבר האמיתי, פסגת הבועה התל-אביבית - זוגיות אמת בין שני גברים. השלב הבא בתוכנית היה הדייט השני, והוא הגיע מהר מהצפוי.

בעוד אני מתעורר בבוקר שלמחרת הדייט הראשון עם חיוך מטופש על הפנים, כבר חיכה לי סמס נוסף מיניב:

"אני כבר מתגעגע..."

תמיד היתה לו נטיה לרגשנות יתר... אבל הרגשתי שזה קצת חמוד. וכן, לשם שינוי גם לי מגיע לקחת חלק בסכריניות הזאת במקום לגחך מהצד!

המשכנו להתכתב לאורך אותו היום, ומובן שמהר מאוד הוא שאל את מה ששנינו ציפינו שישאל:

"אז מה אתה עושה הערב?"

מפה לשם גילינו ששנינו פנויים (!) וקבענו להפגש לסרט בדיזינגוף סנטר.

אחד הדברים שהכי הטרידו אותי לקראת הדייט השני עם יניב היתה השאלה - מתי מסכימים לעלות אליו לדירה? שהרי כולם ידעו בדיוק מה מסתתר מאחורי אותו קפה תמים בדירה שלו, ורמז - זה ממש לא קפה. אביכם, בהיותו איש מדע ורוח, ערך משאל עם בקרב חבריו, סטרייטים והומואים כאחד - בשאלה: תוך כמה דייטים מותר להכנס למיטה? והתשובות היו מגוונות. קודם כל, הסתבר שאצל הומואים כל הזמנים מחולקים ב-3. ככה שאם סטרייט ממוצע יכניס את הדייט שלו למיטה כבר בדייט ה-3, אצל הומואים זה יקרה בדייט הראשון! אביכם לא היה מוכן להפקרות הזאת כמובן, וקבע לעצמו את הגבולות. כיוון שמבחינתי הומואים הם לא יותר מופקרים מסטרייטים, נקבע שרק בדייט השלישי אפשר להעלות על הדעת יחסי מין, וגם זה - אם הכל התנהל כשורה עד אז (נשיקות, חיבוקים, מזמוזים וכל הבלה בלה בלה).

לאחר שישבנו את הסוגיה הזו - הכל היה פשוט יותר. היה ברור שגם הערב אני לא הולך לעלות ל"קפה" אצל יניב, למרות שהוא יציע. אך מה כן קרה?

אז נפגשנו שוב ליד הדיזינגוף סנטר, ממש באותה הנקודה, אך הפעם בנשיקה על השפתיים. נכנסנו וקנינו כרטיסים, אך גילינו שיש לפחות עוד 20 דקות עד תחילתו של הסרט. מובן שלא בזבזנו זמן יקר ואצנו רצנו למצוא לנו פינת מזמוזים בקרבת מקום, ושם ביצענו את מזמוזממנו זה בזה. זה היה ממש כמו המשך ישיר של הדייט הראשון, אבל על ספידים. כמובן שזכרנו שאוטוטו אנחנו צריכים להכנס לסרט, ולכן שמרנו על פאסון ולא מרחנו שפתון אחד על החולצה של השני. בשלב מסויים הבנו שהסרט כנראה כבר התחיל, וכיוון ששילמנו כבר על הכרטיס הסכמנו שמוטב יהיה להכנס.

אז נכנסנו לקולנוע והתיישבנו לנו בשורה טובה במרכז האולם. להפתעתנו היו מעט מאוד אנשים בקהל מלבדנו, וכשהחושך ירד והסרט התחיל - הם נעלמו להם. התחלנו לראות את הסרט, ומהר מאוד ידיים נשלחו להן והחלו ללטף את הדרוש ליטוף (בעיקר רגליים! בלי מחשבות כחולות ילדים! טוב נו, מאוחר יותר זה הגיע גם לשם...). מובן שלא הסתפקנו בליטופים והשחלנו נשיקה פה, נשיקה שם - בקטעים פחות מהותיים בסרט (הבמאי היה מאשר...). בנוסף עברנו לתנוחה הכי נחמדה לטעמי בקולנוע - ראש על ראש. מאוד צ'יזי, אני יודע, אבל ככה זה בגילאים האלה, תתמודדו.

כשהסתיים הסרט כבר היה די מאוחר, אז הלכנו לנו יד ביד בסנטר. ילדים, הדיזינגוף סנטר אמנם נטוש היום כמו התחנה המרכזית החדשה הישנה, אבל פעם הוא היה שוקק חיים. היו בו מגוון חנויות, ומקומות בילוי אטרקטיביים. הבעיה היחידה בסנטר, היתה שהוא נבנה ע"י אדריכל מבולבל, שחשב שזה יהיה משעשע לבנות מרכז מסחרי המורכב משני בניינים זהים, שבכל אחד מהם הקומות לא בדיוק מוגדרות, ובאופן כללי כל מקום נראה כמו כל מקום אחר. ברוכים הבאים לדיזינגוף סנטר. אז אביכם ויניב הלכו להם יד ביד, במעגלים, באליפסות, בריבועים - עד שהם מצאו את היציאה היחידה הפתוחה בכאלה שעות. איכשהו בזוג זה היה הרבה יותר נחמד...

המשכנו ברחוב, יד ביד, תוך שאנו ממשיכים את המסורת שגיבשנו כבר בדייט הקודם - של עצירות מידי פעם בסימטאות או ליד עמודי חשמל כדי להתנשק בתשוקה. וכן, באחד הסשנים האלה אני מוכן להשבע ששמעתי את אחד מהעוברים והשבים צועק:

"איכס!"

אבל זה ממש לא שינה לנו, שנינו היינו בתוך ענן ורוד ומושלם, בסיפור אהבה שלא נראה שעומד להפסק.

לפני שהגענו לאוטו, יניב שאל אותי כצפוי אם אני רוצה לקפוץ לקפה אצלו בדירה. מובן שהתורן כבר היה בראש הדגל, אבל עקרונות הם עקרונות - אז הודתי לו על ההזמנה, אבל תירצתי בכך שמאוחר, למרות שכבר די רציתי לעלות. מצד שני, התקדמנו בדייט הזה די יפה, והייתי די מרוצה מכך שהצלחנו לעשות את זה גם בלי לחשוף את האס המרכזי. נפרדנו לשלום והסכמנו שנדבר למחרת.

האמנם זה באמת קורה? הרגשתי שמשהו פה שונה מכל קשר שהיה לי עד היום עם גבר - זה היה הרבה יותר רציני מכל העניין עם רון, בטח שיותר טוב מהדייטים הראשונים הכושלים הספורים שהיו לי, ובינתיים אפילו נחמד יותר מסטוץ! היתכן שסוף סוף עליתי על הנוסחא המנצחת?