ילדים, החודשים שביליתי עם יניב היו מהקסומים בחיי. אז נכון שלא הפגשתי אותו עם כל החברים (שלא באמת ידעו עלי..), אבל חייתי בשני עולמות - עולם המשפחה והחברים, ועולם בן הזוג, ואיכשהו אפילו הצלחתי לאזן בינהם מספיק טוב. היו כל כך הרבה רגעים מקסימים איתו שחבל לי לייגע אתכם בסיפורים עליהם (אם לא עשיתי זאת מספיק כבר). בגלל שכל החוויות היו ראשוניות היה בהן קסם כזה, העולם היה כמו צמר גפן מתוק ואביכם הסתובב ברחובות תל אביב עם חיוך מטופש ועם בן זוג צמוד.
אבל כמו שיודעים קוראי הציניים - לכל דבר טוב יש סוף. ואכן, קשה לי להצביע על הנקודה המדוייקת, זה לא שקמתי יום אחד בבוקר ואמרתי לעצמי
"מה נהיה ממך?! מה אתה גיי? תמצא לך איזה בחור חתיך באמת!"
אבל עם הזמן התחילו לכרסם בי כל מיני ספקות בקשר ליניב. פתאום החסרונות שלו, שלרובם הייתי מודע זה מכבר, התחילו להפריע פה ושם. דברים קטנים כאלה, שבהתחלה התעלמתי מהם ופתאום התחילו לשחק תפקיד משמעותי יותר. יחד עם הספקות, באופן טבעי כמו כל גבר טיפוסי, התחלתי לפזול לכיוון בחורים אחרים. וכמו שאתם ודאי מתארים לעצמכם, ים של בחורים שריריים, חתיכים, חשופי חזה ובעלי דוקטורט בכלכלה הציפו את רחובות תל אביב באותם ימים. ממש נפלאות המוח האנושי! כל כך הרבה אופציות קורצות מחכות לי בחוץ, ואני רק צריך לבחור, אפשר להאשים אותי שיניב פתאום נראה קצת פחות אטרקטיבי?
בכל זאת, הקשר עם יניב היה הארוך ביותר שידעתי עד לאותו הרגע, ולכן חלק בי חשש לאבד את מה שכבר היה שלי. אחרי הכל היה לי כיף איתו, לחבק אותו, לשכב איתו, לצחוק איתו, ואפילו להכיר קרובי משפחה שלו... מצד שני, הספקות המשיכו לנקר. למרבה המזל הקיץ הגיע, ואיתו נסיעה לחודש וחצי בחו"ל, רק אני וחבר טוב. אל תדאגו ילדים, הוא לא היה בעניין, וגם לא ממש היה הטעם של אביכם - למרות שהיו כל מיני אפיזודות מוזרות של מיטות זוגיות לאורך המסע.
לפני הטיסה דאגתי לעשות כרטיס חיוג בינלאומי שיאפשר לי לחייג במחיר סביר ביותר לסלולרי של יניב. האופציות האינטרנטיות היו פחות רלוונטיות כי ידעתי שאני אהיה עסוק בטיולים (וגם הפייסבוק שאתם לא יכולים דקה בלעדיו עוד לא היה פופולרי בארץ), אבל חוץ מזה הוא יכול היה לשלוח לי סמסים בכל עת. לפני שטסתי נפגשנו לעוד דייט רגיל כזה, אבל רק מלראות את יניב הבנתי כמה הדברים כבר לא אותו דבר. זה כאילו הקסם נעלם, ענן הצמר גפן המתוק שהייתי שרוי בו בכל החודשים האחרונים התפוגג, והמציאות טפחה על פני. אפילו לא הייתי בטוח שאני ממש נמשך אליו כששכבנו מחובקים וליטפתי אותו.
הטיול עצמו היה, כמו שאומרים בצהל, משנה מערכה. בפעם הראשונה בחיי אולי, הייתי באמת חופשי - לנסוע לאן שארצה, עם הכסף שלי, באוטובוס או במכונית. אבל לא לגמרי חופשי.. בכל זאת הייתי עם שותף למסע, אחד כזה שלא ידע עלי, אבל בגלל יניב כלל לא חשבתי שיהיה צורך לספר לו (בכל זאת, לכו תחלקו מיטה זוגית עם סטרייט שכרגע סיפרתם לו שאתם נמשכים לבנים...). למרות החשש הקטן הזה - בסופו של דבר כצפוי בקושי הרגשתי את זה. היו יותר מידי חוויות, מראות חדשים, ריחות וטעמים שבכלל לא היה צורך להתעמת עם הנושא. חוץ מפעם אחת, זאת אומרת...
בפעם הבודדת הזאת, מוכר באחת האטרקציות פשוט התחיל איתי! כן כן, אני יודע שהם אמורים להיות ידידותיים, אבל הוא פשוט פתח איתי בשיחה ארוכה על ישראל, ועלי, ואיפה אני שוהה בעיר, כשמאחורי משתרך לו תור גדול... מובן שחייכתי בביישנות ובסופו של דבר פשוט המשכתי הלאה. אבל לא פעם השתעשעתי במה היה קורה אם הייתי מרשה לעצמי איזו התפרעות לילה קטנה עם הבחור, זה בטח היה מעלה את מפלס האקסטרים אפילו מעבר למה שהגענו אליו!
בכל כמה ימים עשיתי סבב טלפונים, בעיקר להורים וליניב, הוא גם שלח לא מעט סמסים עליהם השתדלתי גם להשיב. מה שכנראה היה מאוד ברור לו משיחותנו הוא שאני חווה חוויות בעצמי, ומשתנה, והוא לא שם איתי. זה כנראה התחיל קצת להפריע לו, כי השיחות הפכו ליותר ויותר רגשניות, הוא אמר כמה הוא מתגעגע, וכמה הוא רוצה כבר שאהיה שם איתו - ולמרבה העצב, אני לא יכול לומר שהרגשתי את אותו הדבר. ומאז ומתמיד דגלתי בכך שאסור לשקר לבן הזוג שלך בדברים האלה, אם אומרים לך "אני אוהב אותך", ואתה לא מרגיש ככה גם - פשוט אל תגיד. זה יגרום הרבה יותר נזק אחר כך. אז לא אמרתי לו. רק ניסיתי להרגיע אותו קצת, למרות שבהחלט היו כמה שיחות קשות, במהלכן הוא פשוט פרץ בבכי, מה שעיצבן אותי אפילו יותר.
איכשהו, ילדים, כשהצד השני הופך לתלותי בצורה מעוררת רחמים, ומתרפס בפניך - זה ממש ממש לא עוזר להחזיר את המשיכה. וזה מה שגיליתי בדרך הקשה בחו"ל. יניב אמר כל מה שהוא חשב שיכול לקרב אותי, ואני רק התרחקתי. לאחר חודש וחצי שבמהלכם טעמתי את החופש - כבר לא הייתי אותו האדם. החששות הקטנים שהתחילו להתגבש לקראת הנסיעה שלי, חזרו לארץ כמסקנה נחרצת - לכל דבר טוב יש סוף.
עכשיו רק נשאר להבין איך מספרים את זה ליניב...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
