איך פגשתי את אבא

ילדים, לפעמים בחיים הכל נראה מסודר, ופשוט אין לכם שום יכולת להתלונן או סיבה לקטר. ככה נראו החודשים הראשונים עם דורון. סוג של חלום מתוק שאביכם פשוט לא התעורר ממנו.

אחרי הדייט הראשון המוצלח הגיע לו גם דייט שני, ואחריו הגיעו שלישי ורביעי. מכיוון שדורון גר בדירה לבדו במרכז תל אביב, ועוד עם רכב - האפשרויות היו כמעט בלתי מוגבלות. בית קפה או מסעדה - ואליו הביתה, סרט אצלו בבית, טיול רגלי קצר - או סתם לסיים יום ארוך אצלו במיטה. השיחות היו מצויינות, וגם במיטה לא ממש היו לי תלונות. אמנם אלי הביתה לא יכולתי להביא אותו (בכל זאת, סבא וסבתא היו די חשדנים...), אבל הייתי מורגל מיניב לנסוע בקביעות לתל אביב, ככה שזה לא הפריע במיוחד.

באותה תקופה אביכם התחיל בדיוק את קורס הקצינים, ולכן חזר רק בכל שבועיים הביתה לשישי-שבת, מה שלא נתן הרבה אפשרויות לתמרון עם דורון. אז בכל סופ"ש שני נפגשנו, לפחות פעם אחת. בין לבין, אביכם היה כמובן עסוק עד מעל הראש בקורס, אבל לא שכח כמעט בכל שעת ט"ש להתקשר לדורון, לספר לו איך עבר היום - וגם לשמוע איך עבר שלו, או לפחות להתכתב איתו קצת בסמסים כשהמצב היה דחוק.

הזמן עבר לו במהירות, ככה זה כשעסוקים (ונהנים...), הייתי מגיע אל דורון לדירה בשישי בערב, סחוט מעייפות של שבועיים, היינו מדברים, שוכבים קצת, ואז הייתי פשוט נרדם עליו. אני לא יודע אם הוא גם נרדם, ואני לא יודע אם זו היתה העייפות הצבאית, אבל דורון היה היחיד שבאמת הצלחתי להרדם איתו במיטה בקלות רבה. למרות כל זה, לא נשארתי לישון אצל דורון עד הבוקר, מכיוון שההורים שלי לא ידעו עלי כלום, והייתי צריך להחזיר את האוטו.

פעם אחת חזרתי הביתה מהקורס ביום חמישי, ודורון הזמין אותי לישון אצלו באותו ערב. לאחר הרבה מחשבות החלטתי להסכים, כי מאוד חיכיתי לישון איתו לילה שלם סוף סוף. הודעתי לאבא ואמא שאני הולך לישון אצל חבר (ולמזלי חינכתי אותם באותה התקופה לא לשאול שאלות...), לקחתי את האוטו ונסעתי לדורון. זה היה ערב נהדר, לקחנו סרט מהבלוקבאסטר וראינו יחד בסלון, ואחרי שהוא נגמר עברנו לחדר השינה. בסופו של דבר גם נרדמנו, ואני שמתי לי שעון מעורר ל7 בבוקר, כדי לרדת לקיוסק לקנות כרטיסי חניה (בכל זאת, תל אביבי אני לא - וגם לא לגמרי תכננתי את ההשארות הזאת עד הסוף).

אז כשצלצל השעון בבוקר אני זינקתי מהמיטה, ודורון נשאר לנמנם עדיין. כשחזרתי, עם עיתון ואחרי שדאגתי לכרטיסי חניה, והוא עדיין היה במיטה, זה הרגיש ממש כמו לגור יחד. בסוף הוא התעורר, התארגנו ויצאנו לטייל בתל אביב ולחפש מקום לאכול בו ארוחת בוקר. ככה טיילנו לנו בשעות הבוקר המאוחרות ביום שישי בתל אביב, כמו זוג אמיתי שנהנה מהחיים. אני חושב שאז בפעם הראשונה היה ברור לי מעל לכל צל של ספק מה אני באמת מחפש בחיים, ילדים - בן זוג אוהב, בית, ילדים - משפחה (ובסוף השגתי את זה... מה אתם יודעים). בסופו של הטיול גם מצאנו מקום לאכול בו, והמשכנו לטייל עד שכבר הגיעו שעות אחר הצהריים והגיע הזמן לשוב הביתה.

את החברים של דורון יצא לי להכיר פה ושם דרך יעקב, כך שגם איתם יצא לנו לבלות פה ושם. הכל התקדם ממש כמו שרצינו, ומכיוון שאני הייתי החבר הרציני הראשון של דורון, הכל הרגיש לו שונה ומיוחד, וגם לי. ממש אי אפשר היה להשוות למה שהיה קודם לכן עם יניב, האופי שלהם היה שונה לחלוטין וכך גם אופי הקשר. איכשהו עם דורון הרגשתי שזה נועד לעבוד. כבר היתה לנו השגרה שלנו, הרגשנו נוח זה עם זה, במיטה ומחוצה לה, בטלפון, בסמסים, גם כשזה היה מתקתק עד גועל - זה היה שם, וזה היה טוב.

תמיד אומרים שקשר טוב נמדד אחרי 3 חודשים. למה? כי פיזיולוגית אחרי 3 חודשים המוח שלנו מפסיק להפגיז את עצמו בהורמונים, והמשיכה המינית/חרמנות יורדת לרמות סבירות, יחד עם הרגשת ה"אההה אני בקשר! איזה כיף!", ופתאום רואים את פני הדברים האמיתיים. כזכור, עם יניב זה לא עבד לי - והרצון העז להפשיט אותו בדייט הראשון התגלה כסלידה עמוקה אחרי שלושה חודשים. אבל עם דורון לדברים היה קצב אחר, אמנם התשוקה היתה גדולה, אבל המפגשים שלנו לא סבבו סביב המין. זה רק היה בונוס, וגם זה לא קרה תמיד. קיוויתי שהפעם נעמוד במבחן ונמשיך לגמר. ואכן, כעבור 3 חודשים של קשר, בנקודה הקריטית הזו כשהמשיכה המינית מתחילה להתפוגג - דווקא לא חווינו משבר. מה שכן קרה אחרי 3 חודשים הוא שדורון הודיע לי יום אחד שהוא עשה בדיקת איידס ונמצא שלילי. זה כמובן שימח אותי מאוד, אבל גם גרם לי לשקול האם גם אני אמור לעשות בדיקה או להמשיך את חיי כאילו לא קרה כלום?