איך פגשתי את אבא

ילדים, אני חייב לעצור לרגע את הסיפור כדי להסביר לכם כמה דברים על משפחה. היום זה נראה לכם מאוד טריוויאלי שיש לכם אבא ואבא, ולא אבא ואמא למשל - אבל פעם, לפני לא הרבה שנים - זה בכלל לא היה המצב. אני זוכר שאחרי שהכרתי את אבא שלכם יצא לי לבשר לדוד רוני שאני ואבא שלכם החלטנו לעבור לגור יחד בדירה משלנו. אמנם היו עוד כמה חודשים טובים עד שזה יקרה, אבל עצם ההחלטה מאוד ריגש אותי בזמנו.

דוד רוני היה קצת המום מהבשורה, כי כמו שאתם מכירים אותו, מאז ומתמיד הוא היה קצת הומופוב. אז לאורך היכרותינו רבת השנים בדרך כלל חסכתי ממנו את התיאורים על הדייטים האינסופיים שלי בדרך לאבא. על אבא שלכם הוא ידע כמובן, אבל מעולם לא התעניין יותר מידי, וגם עד אז עוד לא הצלחתי לגרום להם להפגש ולדבר ברצינות. רוני שאל אותי למה אני לא עובר קודם עם שותפים (תכננתי כבר זמן רב לפני לעבור לתל אביב עם דודה הילה), עד שאביכם יתבסס ויוכל לעזוב את בית הוריו. הסברתי לו שהמניע המרכזי להשאר כרגע בבית ההורים הוא מניע כלכלי. צריך לחסוך כסף.

רוני גיחך ואמר שהוא גר בחוץ, מחזיק רכב, ועדיין חוסך כסף. חייכתי והסברתי לו בנימוס שהוא צריך פחות חסכונות, כי מה לעשות - הוא לא הומו. ובפעם האחרונה שבדקתי, ילד זה עניין יקר.

באותו הרגע נראה כאילו העיניים של רוני יצאו מחוריהן.

"ילדים אמרת?!?! אתה חושב על ילדים???"

"בוודאי" עניתי, "מי לא רוצה ילדים?"

רוני החל לגמגם משהו על זה שהומואים הם הומואים, ולא אמורה להיות להם משפחה.

באותו רגע קצת התעצבנתי. לא על רוני, אלא על הבורות שרוני הפגין. אז נכון, הקהילה הגאה דוגלת בלהיות סובלניים לכל אדם באשר הוא, וכן, יש את אלה שמעדיפים להחליף כל לילה בחור (או בחורה), יש את אלה שסולדים מכל מוסכמה חברתית הקשורה במשפחה, יש גם את אלה שעוד לא החליטו או שמצאו סידור ביניים.

אבל כמו שאתם יודעים ילדים, גם אני וגם אבא קצת old fashion. לכן היינו נחושים בדעתנו לעבור במסלול הסטנדרטי של כל משפחה בעולם, החל מזוגיות מבוססת, דירה משותפת, חתונה, וכן - גם ילדים. היינו נחושים לגמרי לגרום לזה לקרות, למרות שזה לא היה קל בכלל. המסגרות החוקיות והחברתיות של פעם דרשו הרבה כסף, הרבה מאמץ ובעיקר - הרבה מאוד כח רצון.

ובחזרה לרוני, הוא לא כל כך ידע מאיפה זה הגיע, אבל ברבע שעה שלאחר מכן פרטתי לו את התוכנית שהיתה לי אז לחיים משותפים עם אביכם. תוכנית שהתחילה להתגבש כבר בדייט השלישי או הרביעי עם אביכם, כשצעדנו לנו בנמל תל אביב. אביכם סיפר על ידיד של חברה שלו שמנסה להביא עכשיו ילדים. זה הוביל אותנו לדון בסוגי ההורות האפשריים עבורנו, זוג הומואים שרוצה ילדים - אימוץ (שקשה מאוד לזוג גברים מנקודת הראות של הרשויות), הורות משותפת עם זוג לסביות (פתרון פשוט ואלגנטי מבחינה חוקית, אבל לילד יש שתי משפחות, ובמקרה האידיאלי גם ארבעה הורים - נסו לתאם ככה חופשה), ופונדקאות (תהליך שעולה הרבה מאוד כסף, וגם לו יש סיבוכים חוקיים מסויימים). אני ואביכם נטינו כבר אז לפונדקאות, מה שהצריך מאיתנו להתחיל לחסוך כבר בגיל צעיר. (אבל זה היה שווה כל שקל, ילדים)

רוני המשיך להיות המום, הוא לא הבין איך פתאום חלקתי איתו מחשבות כל כך רציניות על העתיד. היינו יחסית צעירים, ועוד אף אחד מאיתנו לא היה בדרך למשפחה, באמצע שנות ה-20 שלהם, רוב האנשים עוד לא טרחו להקדיש לכך זמן. אבל כמו שאתם יודעים, ילדים, אביכם תמיד הצטיין בתכנונים - ומבחינת המשפחה לפחות, העתיד היה מסודר ומאורגן. רוני סיכם שזה הדבר הכי מדהים שהוא שמע בכל החודש האחרון.

באותו ערב תיארתי את התדהמה של רוני לאביכם כאילו פקחתי את עיניו לעוד מימד שהוא לא ידע על קיומו. ובאיזשהו מקום באמת ניפצתי לו את כל מה שהוא חשב שהוא יודע על הומואים, ועל משפחה. אני מקווה שלטובה - כי אתם יודעים כמה אנחנו אוהבים אותו היום.

אבל למה אני קופץ בזמן? הבטחתי לספר לכם איך פגשתי את אבא, ולכן אמשיך בסיפור.

בינתיים, לכל המשפחות באשר הן, יום משפחה שמח!