איך פגשתי את אבא

ילדים, כבר סיפרתי לכם שאי שם בעבר הדייטינג המפוקפק שלי לפני שפגשתי את אבא שלכם היתה לי פנטזיה לא ממומשת על בחור דתי. הפנטזיה הזו קרמה עור וגידים ממש רק כשהכרתי את קובי.

קובי לא היה אטרפיסט סטנדרטי בשום צורה, וזה אחד הדברים שהדליקו אותי כבר מהרגע הראשון. הוא היה עתודאי כמוני, ומבוגר ממני בשנתיים - כך שגם הוא היה בשלב השירות הצבאי. הוא היה מתוחכם בתגובות שלו, שנון, אינטליגנט - ואני רק חיפשתי מישהו כזה, שיהיה מספיק שטותניק כדי לזרום עם ההודעות הלא ברורות שלי, אבל גם מספיק חתן פוטנציאלי. קובי היה כל זה, ואפילו יותר. כן כן, הוא אפילו היה דתי.

אז מהר מאוד הבנו שיש על מה לדבר, והתחלנו להתקשקש במסנג'ר, ובין פלרטוט לחידה, בין משחק מילים לעקיצה, הפרפרים התחילו להתעורר. קובי לא סתם נקרא כל כך טוב, הוא היה כותב חובב. מהר מאוד מצאתי הרבה סיפורים קצרים שלו באתר "במה חדשה" (שפעם היה מאוד פופולרי לפרסום יצירות אישיות), והתאהבתי עד מעל הראש. הכתיבה שלו היתה כל כך טובה, כל כך מתוחכמת, כל כך מהוקצעת - אם הוא היה בסביבה ברגע בו סיימתי לקרוא את הסיפורים כנראה שהייתי נותן לו לעשות לי כל מה שירצה.

וכאילו כל זה לא היה מספיק, החלפנו תמונות - והבחור לא נראה כמו חבר מכוכב אחר, אלא כמו מישהו שהייתי מכניס הביתה בליל כל הקדושים ("תעלול או ממתק"?)... אז אחרי כמה שיחות ארוכות במסנג'ר, עברנו לשיחות בטלפון, ונכון שקובי היה אשף הכתיבה - אבל גם בדיבורים הוא לא טמן ידו בצלחת. השיחות איתו, ממש כמו ההתכתבויות איתו, היו משחק מוחות מרגש ומשעשע שפשוט לא רציתי שיפסיק. וילדים, מה בא אחרי שיחות טלפון מוצלחות? נכון! דייט ראשון...

אחרי כל כך הרבה מילים לא נשאר לי אלא לאזור אומץ ולהזמין אותו להפגש - והוא הסכים!

אז התלבטנו הרבה לאן לצאת בתל אביב (שנראתה כמו העיר ההגיונית לצאת אליה, היות שהיא בערך באמצע בין הערים שלנו - גם קובי גר עם ההורים), ובסוף הוחלט שנלך יחד לשבוע הספר העברי בחמישי בערב אחרי שאני חוזר מהצבא - כי הוא תכף נגמר ועוד לא יצא לנו. 

"וגם" קובי הוסיף, "ההורים שלי הכירו לראשונה בשבוע הספר..."

הפרפרים אצלי עלו הילוך. הוא מושלם.

אספתי אותו עם הרכב מתחנת ארלוזרוב, חיכיתי לו כמה דקות ואז האוטובוס שלו סוף סוף הגיע והוא ירד. סנדלי שורש וג'ינס כבר אמרתי? והתמונות אפילו לא עשו עימו חסד (כמו שקורה הרבה פעמים, אגב...). אין ספק שכבר מזמן לא פגשתי בחור עם פוטנציאל כל כך משובח. אז כן, הוא היה גם דתי, בשלב הזה עוד לא ידעתי אם זה מעלה או מוריד מכל העניין.

נסענו לאיזור כיכר רבין וחניתי שם (בחניה סודית שדורון לימד אותי עליה), ומשם הלכנו לכיכר עצמה שהיתה מלאה בדוכני ספרים. הסתובבנו בין הספרים, פותחים מידי פעם איזה ספר ומדפדפים באקראי, קוראים את התקציר בכריכה האחורית, לא מדברים יותר מידי. בשלב מסויים החלטנו שזה קצת מיצה את עצמו, ואפילו שאף אחד מאיתנו לא מצא ספר לקנות - המשכנו הלאה. אני חשבתי לתומי שנמצא לנו איזה בית קפה נחמד ונשב בו לקשקש קצת, אבל לקובי היו תוכניות אחרות בשבילנו. הזכרתי כבר שהוא היה דתי? מסתבר שלהיות דתי ולצאת לבלות בתל אביב זה לא כל כך פשוט. לך תמצא בתי קפה כשרים (היום זה עוד איכשהו סביר, אבל פעם זה בכלל היה בלתי אפשרי).

"מה דעתך ללכת לשבת על החוף?"

שאל קובי בשובבות. לא ידעתי מה הוא זומם, אבל ידעתי שאני רוצה להיות שם...

"נשמע טוב!"

עניתי.

כך התחלנו את דרכנו מככר רבין ועד לחוף הים, מפטפטים לכל אורך הדרך - על החיים, על הצבא, על חברים. עברנו על פני סופרמרקט ולפתע קובי עוצר ושואל בטון ערמומי:

"מה דעתך על גלידה על החוף?"

נראה לכם שיכולתי לסרב?

אז קנינו גלידה, Ben and Jerry's וניל עוגיות - הידעתם שהיא כשרה? מצויין! זה אומר שקובי יכול לאכול אותה.

הגענו אל חוף הים ומצאנו לנו נקודה נוחה על החול, לא רחוק מכמה זוגות אחרים שביקשו להתבודד (אבל גם לא קרוב מידי...). קובי הוציא את מיכל הגלידה מהשקית ופתח אותו, ורק אז חשבתי שאין לנו באמת איך לאכול את הגלידה. שניה אחר כך קובי שלף מהתיק שתי כפות (חלביות כנראה).

הממזר תכנן הכל מראש!

כמובן שבאותו רגע הוא היה בעיני קוסם, וכך אכלנו שנינו מיכל גלידה שלם (טוב, כמעט, עד ששנינו רצינו להקיא בערך) על חוף הים תוך כדי שאנו חולקים פרטים אינטימיים מחיינו. השיחה זרמה כרגיל, ונראה שסוף סוף נפשי המתחכמת מצאה לה נפש מתחכמת תאומה.

ככה שנינו יושבים על החוף, בחול, די קרובים (בכל זאת, גלידה קרה, וגם הלילה לא היה כזה חם) - נשמע כמו סיטואציה אידיאלית לנשיקה לא? אבל קובי לא יזם כלום. ביום רגיל, זה ממש לא היה מפריע לי, דון ז'ואן שכמותי, והייתי עט לקרב, אבל אצל קובי היה פרט אחד שונה מכל השאר - הוא היה דתי. לא היה לי הרבה ניסיון עם בחורים דתיים, ולמען האמת לא ממש הצלחתי להבין איך כל הנושא של דת והומואיזם מתחבר אצלו. מצד שני, גם לא רציתי להעיב על הדייט הראשון עם כל מיני שאלות הרות גורל ולכן שתקתי. שתקתי ולא נישקתי.

הזמן חלף בהנאה מרובה, ומתישהו קובי הסתכל על השעון וראה לתדהמתנו שכבר די מאוחר, ושאם לא נזדרז מאוד הוא עלול לפספס את האוטובוס האחרון שלו הביתה (פעם לא היו "קווי לילה"...). אז זינקנו חיש מהר על רגלינו ועשינו את הדרך חזרה מחוף הים עד לחניון בככר רבין (מרחק לא מבוטל כלל) בזמן שיא. נסעתי מהר, והגענו ממש שניה לפני שהאוטובוס יצא. קובי הסתכל עלי, הודה לי על הערב, ולפני שהספקתי לחשוב "איך אני מביא אותו למצב נשיקה באלגנטיות?", הוא כבר נעלם מהאוטו שלי אל האוטובוס והאוטובוס יצא לדרכו.

אז כן, שברתי את אחד הכללים המרכזיים שלי בדייטינג - אם מצפים לדייט שני עדיף שתהיה נשיקה (בכל זאת אומרים שאביכם לא רע בנישוקים) בסוף הדייט הראשון, אבל כל כך נהנתי בדייט הזה שאיכשהו הכל התערפל. קובי היה משהו מיוחד, ואחרי שהוא יצא הרגשתי את האדרנלין זורם בכל הגוף, ואת הדגדוג הזה בבטן שמסמן "תפסת ברשת דג מיוחד".

התחלתי לנסוע הביתה, ולא עברו 3 דקות וקיבלתי שיחה מקובי. 

"היי גיא!"

"היי קובי... מה קורה? אני מקווה שלא פספסת את האוטובוס..."

"שאני אפספס?! הגעתי ברגע האחרון"

"יופי!"

"מה אתה עושה מחר בבוקר?"

"אתה יודע, יום שישי... אז אמממ ישן?"

"מעולה. בא לך טיול?"

דייט שני? כל כך מהר? ועוד טיול?

זה היה ממש נגד הפרוטוקול, אבל ידעתי שאני חוזר לצבא בתחילת השבוע וממש התחשק לי לפגוש את קובי ואולי אפילו להצליח לנשק אותו...

אז הסכמתי.