איך פגשתי את אבא

ילדים, לפעמים בחיים אתם מסתכלים אחורה על רגעים וסיטואציות ופשוט משוכנעים שאיזשהו תסריטאי גאון כתב אותם. הכל - התפאורה, הניצבים, הטקסט שהדמויות אומרות - פשוט אין סיכוי שזה לא היה מתוכנן ביד אומן לצורך איזה סרט. בדיוק כזה היה הדייט השני עם קובי.

אז פחות מ-12 שעות אחרי שנפרדתי באוטובוס מקובי מצאתי את עצמי שוב פנים אל פנים מולו. הפעם שנינו בבגדי טיולים - הוא עם סנדלי השורש הנצחיים ואני עם נעלי הרים, תרמילים, מים, כובעים - הכל היה מוכן. קצת מבוכה, בכל זאת - רק אתמול נפגשנו לראשונה, אבל הרבה נינוחות, קובי היה בחור כזה... נינוח. איכשהו הוא הצליח גם להדביק אותי בכל הספונטניות המוזרה הזו.

כך עשינו את הדרך בהליכה לאורך מסלול יפהפה שנמשך כמה וכמה שעות. לאורך נחל, בין העצים, מעל גבעות, מעלינו ציפורים מצייצות - ומעט מעט מטיילים אחרים. האווירה היתה פסטורלית לחלוטין, ולאורך הדרך שוחחנו לנו בשקט, או סתם שתקנו כשלא היה לנו משהו חכם להגיד. ממש כמה דקות אחרי שכבר התחלתי להתעייף - הגענו לחוף ים בתולי ומהמם ביופיו. שפך נחל, עצים, כמה חיות - וקו המים שנוגע בחול החלק, ומשם כחול עד האופק. זה היה יום אביבי במיוחד, לא חם מידי ובוודאי שלא קר מידי - פשוט מושלם.

קובי לא בזבז זמן, ולפני שהספקתי להגיד "אתה בא לפה הרבה"? הוא כבר הוריד את הבגדים, נשאר עם בוקסר וקרא לי לבוא אחריו למים.

פאוזה לרגע.

ילדים - אם אתם לוקחים מישהו לדייט שני וגורמים לו לראות אתכם עם בוקסר ותו לא - זכרו שזה מסוכן. הגוף של רובנו כולל גם כל מיני פגמים - שומות, נקודות חן, שיער ועוד שלל רעות חולות - לא תמיד כדאי לחשוף אותם ברגע הראשון. עדיף לחכות שהצד השני יכיר אתכם, ימשך אליכם, ואז הוא כבר יקבל אותם כנתון ולא יברח. תזכירו לי לספר לכם את הסיפור על יגאל בהזדמנות, לפעמים פגמים פיזיים יכולים להרוס את כל החוויה...

אבל במקרה של קובי לא היתה שום סכנה - היה לו גוף מדהים, יחסית לחננה שלא מבלה בחדר כושר בכלל, זאת אומרת - והוא רק הטריף לי את הפרפרים בבטן כשהוא רץ ככה בבוקסר לתוך המים.

אני כמובן לא ציפיתי לרחצה כחלק מהטיול, ולכן לא ממש באתי מוכן, אבל האווירה היתה כל כך טובה שזה לא הפריע לי - פשטתי את הבגדים ורצתי אחריו. המים היו קרירים ומרעננים אחרי הדרך הארוכה והזיעה, והיה ממש כיף להשפריץ ולהשתטות עם קובי.

אני לא אגיד ששם במים לא עבר בי שוב הרצון העז שהתחיל כבר בערב הקודם - לנשק את הבחור. אבל שוב, משהו עצר בעדי - הוא דתי, שמעתי שיש להם קטע שהם לא עושים סקס לפני החתונה, יכול להיות שגם יש להם בעיה להתנשק?

אז אחרי כמה דקות טובות של שעשועי מים, עשינו את דרכנו חזרה אל החוף, שם חיכו לנו התיקים שלנו. קובי מיד שלף מהתיק שלו מגבת, ונתן גם לי להתנגב בה. מיד אחר כך הוא אפילו שלף לעצמו בוקסר להחלפה והחליף אותו, בעוד שאני נאלצתי להשאר עם הבוקסר הרטוב שלי.

כדי שבכל זאת הבוקסר שלי יתייבש נשארנו לשכב קצת בשמש, בצילו של עץ. אחד ליד השני, בדממה, כל אחד אוכל את האוכל שהביא מהבית, ומידי פעם גם חולקים קצת. קובי הוציא את הסלולרי שלו והפעיל מוזיקה - יהודית רביץ. היה לנו טעם כל כך דומה במוזיקה שזה רק הגביר את ההתרגשות בבטן שלי, הפרפרים איימו לפרוץ החוצה - מי יודע באיזו צורה...

כעבור חצי שעה החלטנו שהגיע הזמן לעשות את דרכנו חזרה, אבל לא לפני תמונה! קובי שלף מצלמה קטנה, העמיד אותה על סלע ואותי לפני נוף הים, שם טיימר ורץ לכיווני. כעבור כמה שניות - צילום אוטומטי. מעולם לא יצא לי לראות את התמונה הזו, אבל אני זוכר שממש התפלאתי שהיא צולמה. בכל זאת - דייט שני עם בחור כמעט-זר, תמונה נראית כמו בחירה קצת לא סטנדרטית. ומצד שני, קובי היה בחור לא סטנדרטי. מאוד.

אז עשינו את דרכנו בחזרה לכיוון המכוניות שלנו, כשלפתע באמצע הדרך קובי עצר. הוא מצא סלע די גדול שמשקיף על הנחל, בצל העצים וביקש שנעשה שם הפסקה. כמובן שהסכמתי, מי אני שאתנגד להפסקה... התיישבנו זה ליד זה על הסלע. קובי פשפש בתיקו והוציא ספר שירה. אלתרמן. המשורר האהוב עלי...

במשך כמה דקות טובות הוא רפרף על השירים, כאילו ניסה למצוא את השיר האידיאלי לאותו הרגע הספציפי. על כמה מהם הוא התעכב וקראתי מעבר לכתפו, אך נראה שהוא פשוט לא מוצא שום שיר שיניח את דעתו. בדיוק אז כנראה הייתי צריך לנשק אותו, אבל הייתי פחדן - ואולי גם קובי. למרות שלא מתאים לו.

בסוף נראה שקובי התייאש, והחליט להמשיך במסלול חזרה למכונית. אחרי כמה דקות נוספות של הליכה כבר מצאנו את עצמנו בתחילתו המוכרת של המסלול ותוך כמה דקות נוספות הגענו.

"היה לי ממש כיף"

אמרתי לקובי

"גם לי"

הוא השיב בחיוך.

וגם שם, ממש שם, הייתי יכול לשרבב נשיקה. אבל לא שרבבתי, כי פחדתי להרוס את זה. נפרדנו במעין לחיצת יד גברית / חיבוק, וכל אחד נסע לביתו.

אחרי שהגעתי הביתה, עייף אבל ממש מרוצה, שלחתי לו גם הודעת טקסט עם תודה.