איך פגשתי את אבא

ילדים, אביכם תמיד חשב שהיסטוריה זה משעמם. אולי זה היה קשור לחוסר היכולת הכללי שלו לשנן נתונים ומכאן גם להישגים לא ממש מרשימים בנושא בבית הספר... בכל מקרה, לפעמים מבט קל לאחור חושף כל מיני דברים שלא שמתם לב אליהם, ואפילו כאלה שאפשר ללמוד מהם. אני לא בטוח אם זה המקרה, אבל הנה תמצית של האירועים המרכזיים (או לחילופין - אלה שבחרתי לספר לכם עליהם), שקדמו לסיפור על איך פגשתי את אבא שלכם.

אז נולדתי. בשעה טובה, עד כאן הכל תקין.

סימנים מעידים לזה שאני הולך לצאת הומו? לא היו יותר מידי. בגן היו לי כמה ידידות... זה נחשב? היו גם חברים בנים. יאי.

טוב האמת שקצת אהבתי לשיר, אבל זה סטריאוטיפי מידי לא? יש המון זמרים סטרייטים.

העניין עם הידידות הפסיק בכיתה א', מאז היו לי רק חברים בנים (עד כיתה ז' בערך).

אבל אתם בטח שואלים מה הזיכרון ההומואי הראשון שלי.

מעניין שזו עובדה שיכולתי להודות בה רק אחרי כ-20 שנה, אבל אני זוכר בצורה די טובה שכשהייתי בכיתה ב' (!) הייתי דלוק לחלוטין על בחור אחד בכיתה ו'. הוא נראה ממש טוב, ומידי פעם הייתי עוקב בחצי עין אחרי מעלליו בהפסקות. בנוסף לכל הצרות שנאתי לשחק כדורגל, אז היה לי זמן לשרוף בהפסקות.

שלא תחשבו שזה היה משהו מיני... זה בכלל לא היה כלום, רק תשומת לב. אבל בדיעבד - אני מקטלג את הרגשות שם ל"הדלקות" (Crush למאותגרים תרגומית). אני זוכר גם מתי זה נקטע, בהפסקה אחת הוא וכמה חברים שלו עשו משהו ונשפך עליהם דבק. כולם רצו לשירותים לנקות את הידיים ואני עמדתי בדרך. הבחור עצר לידי ומרח עלי חלק מהדבק. שם בדיוק זה התנפץ.

בכיתה ד' התאהבתי בבחורה מהכיתה. ממש הלכתי אחריה לכל מיני מקומות, ודיברתי איתה... זו היתה הפעם הראשונה שהרגשתי פרפרים בבטן. אחרי זה הצעתי חברות לחברה שלה, כי היא היתה כבר תפוסה ע"י חבר טוב שלי. היא היתה חברה שלי חצי שנה. דיברנו בטלפון פעמיים במהלך התקופה הזו, ובאתי אליה פעם אחת...

התחנה הבאה היא כנראה כיתה ז', גיל ההתבגרות - הבנים על הבנות והבנות על הבנים. כאן דברים התחילו להסתבך, כי בבית הספר לא קרה יותר מידי - לא היו התאהבויות - לא בבנים ולא בבנות. אבל שם גיליתי את נפלאות תמונות הפורנו, ואיכשהו תמיד התעניינתי יותר בתמונות של הבנים. כך זה המשיך עד כיתה י' - היו כמה וכמה בנות שניסו ליזום כל מיני מהלכים, ואני הדפתי אותן באלגנטיות.

בתיכון כבר ממש נדלקתי על בחור, וכשהוא אכזב על אחד אחר, ועל עוד אחד. אף אחד מהם לא היה הומו ככל הידוע לי, וגם לא הגעתי לממש שום דבר כזה - אבל היו כמה וכמה פנטזיות לא ממומשות שליוו אותי לאורך התקופה. היה לנו הומו בשכבה שכולם ידעו עליו, תמיד התייחסתי אליו די בבוז משום מה.

בתקופת התיכון התחלתי להיות פעיל בכל מיני פורומים וצ'אטים של גייז באינטרנט (כן כן, פעם זה היה פופולרי) - אבל תמיד על תקן הסטרייט שבמקרה ממש נקלע למקום. כמה נוח. (באמת האמנתי בזה, אם תהיתם). כך גם הכרתי את דוד רביב, שאתם מכירים היטב, ונהיינו ידידים טובים מאוד בצורה אפלטונית לחלוטין. מה שכן - לא הייתי יוצא למסיבות או לפאבים יותר מידי, וגם חוץ מרביב לא הכרתי אף הומו. מאז זה השתנה לחלוטין (ורבים מהתיכון הספיקו לצאת מהארון, לפעמים החבר'ה הכי מפתיעים...), אבל באותה תקופה זה היה ככה. שקט ונוח.

כשהסתיים התיכון והתחילה האוניברסיטה נכנסתי למעין תרדמת חורף - בגדול הייתי בטוח שאני סטרייט, אבל מידי פעם, בחדרי חדרים, ביני ובין המחשב מצאתי את עצמי מתרפק על תמונות של גברים. אבל בגדול הייתי די סטרייט, אפילו חשבתי שאני נהנה מפורנו של סטרייטים (בעעע) בתקופה הזו.

בתקופת האוניברסיטה הייתי יוצא מידי פעם עם חברים למסיבות חיילים, ובאחת מהמסיבות האלה שמתי עין על איזה בחור. אנחנו רקדנו בקבוצה והוא איכשהו הצטרף ולא הפסיק להסתכל עלי. הייתי נבוך.. מצד אחד, חשבתי שהוא די חמוד, ורציתי לראות כמה אפשר למתוח את זה, מצד שני - ממש לא רציתי שהחברים שהגיעו איתי יחשבו עלי משהו. בסופו של דבר התחככנו קצת, אבל מתישהו הוא איבד סבלנות ונעלם.

באוניברסיטה למדו איתי כמה הומואים, שמיד קלטו שאני הומו לפי הגיידר שלהם (אין לי מושג איך זה עובד עד היום, ילדים, אבל עובדתית גם לאביכם יש מזל עם זה לעתים), ובמקום לגשת ולדבר איתי - התחילו להפיץ עלי כל מיני שמועות. אני בספק אם זה עניין מישהו, בטח שלא אותי, אבל זכורים לי כמה לחשושים פה ושם.

ואז? אז הגיע הרגע הזה...