ילדים, לפעמים אהבת חייכם מסתתרת מתחת לאף שלכם, ואתם, במקום לחבק אותה בשתי ידיים - מקנחים אותו והיא נעלמת.
אז אחרי תקופה גדולה מאוד של יובש (אבל לא מחוסר בבחורים, אלא פשוט מחוסר בבחורים ראויים...) הכרתי את יגאל. ויגאל היה הכל - חכם, יפה, מושך. והדייטים התקדמו וזרמו להם, ולאט לאט התקרבנו עוד ועוד.
נדמה לי שהפסקתי את הסיפור באותו ערב בבית הוריו של יגאל, כשבפעם הראשונה ראיתי באמת את כולו... ואין שום ספק שאהבתי את מה שראיתי. ונמשכתי למה שראיתי... והיה לנו כל כך כיף, כמו שהרבה מאוד זמן לא היה לי. יגאל היה פשוט אוצר וכל מה שהייתי צריך הוא לשמור אותו לעצמי לנצח.
אז אחרי הערב החלומי אצלו בדירה המשכנו כרגיל להתכתב בהודעות ולשוחח בטלפון, אבל איכשהו עדיין לא הרגשתי בנוח להזמין אותו אלי הביתה. אולי כי זה היה מוזר להביא גבר הביתה, למרות שההורים יודעים כבר הרבה זמן (ואפילו מתחילים להתרגל לרעיון...), ואולי כי לא היתה לי מיטה זוגית. כן כן, באותו זמן עדיין ישנתי במיטת יחיד, ואמנם אהבתי אותה מאוד - אבל בהחלט לא היה אפשרי להזמין אף אחד לישון אצלי ככה. אגב, מספר חודשים אחר כך אכן החלפתי את המיטה במיטה זוגית גדולה וראויה (מה שגרם לחדר שלי להיות בעיקר מיטה, אבל לא חשוב).
הימים עברו ובלי להרגיש אני ויגאל חגגנו חודש יחד. לכבוד המאורע המרגש הוא החליט לקחת אותי ביום שישי בבוקר לטיולון... קשה לתאר לכם כמה שמחתי מההזדמנות הזו לבלות יחד בחיק הטבע (אולי המקום הכי רומנטי בעיני) ועוד עם בחור כמו יגאל. הגענו לפארק יפהפה, מלא מדשאות, ובלי יותר מידי אנשים מציקים מסביב, ואחרי טיול רגלי של שעה מסביב, בין הפרחים והאטרקציות האחרות - מצאנו לנו פינת דשא שלווה.
יגאל הוציא שמיכה מהתיק וככה ישבנו, התלטפנו, שמנו ראש זה על זה - תחת שמש חמימה ונעימה, עם הרבה ציפורים מצייצות ברקע. חלום.
או אז רכן יגאל לנשק אותי, והתנשקנו נשיקה ארוכה ומלאת תשוקה... שוחחנו על נושאים מגוונים, כשאנחנו מחובקים קרוב-קרוב, כשלפתע שמתי לב למשהו מטריד. בחיוך השובה והמקסים של יגאל הסתתר לו משהו נורא. על השיניים שלו היו כתמים חומים. כנראה פספסתי אותם עד אז, אבל ללא ספק הם היו שם, והם לא נראו כמו לכלוך זמני - אלא כמו חלק קבוע בשן.
מאותו רגע, עברתי שינוי פסיכולוגי בלתי נתפס - פשוט לא הייתי מסוגל לנשק שוב את יגאל. המחשבה על הלשון שלי מתחככת בכתמים האלה גרמה לי לתחושת בחילה... והתחושה הנוראה הזו גרמה לכל המשיכה המינית שלי כלפי יגאל להתאייד כלא היתה. איך זה יתכן? פרט כל כך קטן באדם, פרט שאם הייתי מגלה אותו על כל אדם אחר - חבר, בן משפחה או סתם מישהו מהרחוב - הוא לא היה משנה כלל. כי הרי יגאל בהחלט היה מושך בהרבה מאוד מובנים. אבל הפרט הקטן הזה, ברגע שאכן גיליתי אותו (ומאז לא יכולתי שלא לוודא אותו בכל פעם שהתקרבתי אליו), שאב את כל המשיכה המינית שלי כלפי יגאל. ובלי משיכה מינית הרי אי אפשר לקיים מערכת יחסים, נכון? טוב, לפחות לא בשלב הזה של הקשר 
למרות הכל, עדיין נמשכתי בהרבה מובנים אחרים ליגאל, אבל לנשק אותו כבר לא הייתי מסוגל...
כל הסיטואציה הזו הכניסה אותי להרבה בלבול - אני באמת מחבב את הבחור. אולי שווה להתעלם מהפרט הקטן הזה? אולי לרמוז לו ולקוות שאיזו שיננית תוכל לתקן את הזוועה? בכל זאת הוא בחור מיוחד ולקח לי הרבה זמן למצוא אותו. אבל משהו בי אמר שאין ברירה, המומנטום של ההיכרות בינינו פשוט נהרס, ולכן, למרות שעברנו את מחסום החודש (בשן ועין..), החלטתי שאין ברירה אלא להפרד מיגאל.
זה לקח מספר ימים, אבל קבעתי להפגש עם יגאל, ולאחר שיחה ארוכה הסברתי לו שלמרות שאני חושב שהוא מדהים - זה כנראה לא יעבוד בינינו. וזה לא הוא, זה אני (שקר לבן?). זה היה נורא.
גם כי היה לי חבל על יגאל, וגם - כי זה לא נראה לי מתאים לי. אני, שדוגל בשיפוט לפי אופי ולא יופי - זורק בחור כי יש לו פגם אסתטי קטן?
אבל את הקשר עם יגאל זה כבר לא הציל, ולכן נאלצנו להפרד לשלום בנשיקה אחת קטנה (ובלי לשון...).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
