ילדים, כבר סיפרתי לכם לא פעם שדייטינג הוא עסק טריקי, קודם כל - למצוא את הבחור הנכון. עכשיו, כנראה יש לא מעט בחורים נכונים (אני ממש לא מחסידי "האחד"), אבל למצוא את הבחור הנכון בזמן הנכון? זה בהחלט אתגר רציני...
את רן הכרתי באטרף, בלילה אחד של בדידות. רן היה בחור מאוד שונה משאר הבחורים שנתקלתי בהם באתר - קודם כל כי הוא היה בארון, שנית כי הוא נשמע בערך כמוני. כן כן, דמיינו לעצמכם שיום אחד אתם משוטטים ברשת ומתחילים לדבר עם עצמכם! אותו הומור, אותם תחומי עניין... זה פחות או יותר מה שקרה שם. רק שרן היה הרבה פחות מנוסה ממני (למעשה, הוא יצא רק עם בחור אחד אי פעם), והרבה יותר ביישן... (ובארון כבר אמרתי?).
אז בגדול אני ממש לא מאלה שיסננו מישהו כי הוא בארון, בטח לא כשהוא נשמע כמו החצי השני שלי - אי לכך החלטתי לתת לרן צ'אנס ועברנו כלאחר כבוד לדבר במסנג'ר. השיחה כמובן זרמה כמו אמריקאית שיכורה ב"תגלית", ולמרבה ההפתעה גילינו ששנינו משרתים באותו הבסיס. אם אתם חושבים שזה פרט חיובי - חשבו שוב. רן היה ארוניסט גדול - ולכן המחשבה שאולי אתקל בו בצבא בוודאי שלא הרגיעה אותו. בכל מקרה אני הייתי נחוש שלא לוותר על המציאה הזו ולכן התחלתי לשדל אותו להחליף תמונות. למרבה ההפתעה אחרי משהו כמו יומיים-שלושה של שיחות הבחור התעשת והחליט לשלוח לי את התמונות שלו. להגיד שהן היו ברורות יהיה שקר, אבל מרחוק הוא נראה חמוד מאוד...
זה הספיק, הפור נפל, החלטתי להזמין אותו לדייט. כמובן שהוא לא הסכים מיד (והיו לו שלל תירוצים, שאני לא בדיוק הטעם שלו וכל מיני דברים בסגנון), אבל בסופו של דבר קבענו להפגש. רן התגלה כבחור חמוד עד מאוד, כך שהתמונות לא שיקרו. הדייט עצמו היה קצת מוזר, ניכר היה שרן מאוד נבוך ואני רק ניסיתי לגרום לו להיות נינוח יותר. רציתי לעשות איתו את המסלול הקבוע של בית קפה + טיול רגלי, אבל הוא לא ממש רצה בית קפה. אז פשוט טיילנו לנו ברגל... מה שכן, ככל שעברו הרגעים הרגשתי יותר ויותר פרפרים בבטן. הבחור היה ממש חמוד, נראה טוב, לא חסר לו כלום - רק קיוויתי שכל העניין יהיה הדדי. מאוד התלבטתי כשהגענו לשיאו של הערב האם לנסות לנשק את רן, אבל דווקא ברגע המפתח (במקום יחסית מבודד) הופיעו פתאום אנשים שהרסו את האפקט. איכשהו גם לא הייתי בטוח מה קורה אצל רן - האם אני מוצא חן בעיניו? האם הוא בחרדות מכל עניין הדייט בציבור? מה עובר לו בראש? במקום נשיקה המשכתי לדבר איתו, והשיחה היתה מרתקת.
הדייט הסתיים לו בלחיצת יד חברית וב"נדבר" המסורתי. רק שהפעם, מה אתם יודעים, שנינו באמת התכוונו לזה! וכך אכן היה - ביומיים הבאים התכתבנו הרבה, ושוחחנו קצת גם בטלפון והוחלט שנפגשים שוב. רן בדיוק היה בתחילתה של תקופת מבחנים באוניברסיטה, כך שקשה לומר שהתזמון היה טוב, אבל הוא התעקש שהוא רוצה לראות אותי ולכן קבענו להפגש בערב בנמל תל אביב (שהיה פחות או יותר באמצע הדרך בשביל שנינו). גם הפעם התכנית האומנותית היתה טיול ושיחה, וממש לא היתה לי בעיה עם זה (זה אפילו היה די כלכלי, ולא היינו צריכים להסתבך עם בעיית ה"מי ישלם על מי?" שמידי פעם צצה בדייטים בין גברים). דיברנו על המון נושאים, וככל שעבר הזמן הרגשתי שאני יותר ויותר מחבב את הבחור, ושיש לנו כל כך הרבה במשותף שזה קצת מפחיד. חלקנו חוויות ילדות, שיחות על לימודים, חברים, תחביבים...
בסוף הערב הגענו למכוניות שלנו בחניון, ולמרות שרציתי מאוד לנשק את רן הבנתי שבמקום ציבורי זה לא יעבוד. לכן חיכיתי שהוא יציע שאכנס לרכב שלו ושהוא "יסיע אותי לרכב שלי" (שחניה דקה הליכה משם), וכמובן שאחרי ששנינו נכנסנו לרכב הדבר המתבקש היה נשיקה. אין ספק שהבחור נישק מעולה והעניינים התחילו להתחמם... יחד עם העניינים עלה גם מפלס החרדה של רן, ולכן החלטנו לנסוע באוטו שלו לחניון נטוש יותר כדי שנוכל לקבל קצת פרטיות. משמצאנו נקודה מספיק שוממת, המשכנו להתנשק (האמת היא שהופתעתי מכמות התשוקה שהיתה שם, אבל אני מניח שזה היה בדיוק כמו שקרה לי כשיצאתי לראשונה עם בחור), ומתישהו הוחלט שיהיה הרבה יותר נוח במושב האחורי. כדי שלא תטפחו תקוות אספר לכם שלרן היה אמנם אוטו משלו, אך הוא היה די פצפון, וכך נדחסנו לנו למושב האחורי - כשלפחות אין אמברקס שמעיב על העניין.
בשלב מסויים העניינים כל כך התחממו שנשכבתי על הגב על המושב האחורי, כשהראש שלי נשען על מסעד הדלת (איפה שהכפתור של החלון החשמלי..) בתור כרית, והרגליים שלי בצד השני של הרכב. לא בדיוק נוח, אבל זה לא הפריע לי באותו רגע - כאשר רן מעלי ואנחנו ממשיכים להתנשק, להתחבק, להתלטף ולגלות אחד את השני. זה נמשך לא מעט זמן, אבל לא לדאוג - הבגדים נשארו עלינו. למרות שזה היה קשה.
בשלב מסויים הרגשנו שכבר קצת מאוחר, ושרן צריך לקום למחרת ללמוד למבחן, ולכן החלטנו לסיים את הערב, איך לא, עם עוד נשיקה טובה ועסיסית. למרות הביישנות הראשונית שלו, רן היה מוצלח מאוד בכל נושאי המגע...
זה היה ערב מדהים, כזה שאני אזכור עוד הרבה שנים, ורן היה משהו מיוחד. משהו עמוק בפנים גרם לי להרגיש שזהו, אפשר לנשום לרווחה. מצאתי את אבא. הוא מושלם - נראה טוב, אינטליגנטי, מוצלח בנשיקות. מה עוד צריך?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
