איך פגשתי את אבא

ילדים, לפעמים אהבת חייכם מסתתרת מתחת לאף שלכם, ואתם, במקום לחבק אותה בשתי ידיים - מקנחים אותו והיא נעלמת. 

אז אחרי תקופה גדולה מאוד של יובש (אבל לא מחוסר בבחורים, אלא פשוט מחוסר בבחורים ראויים...) הכרתי את יגאל. ויגאל היה הכל - חכם, יפה, מושך. והדייטים התקדמו וזרמו להם, ולאט לאט התקרבנו עוד ועוד.

נדמה לי שהפסקתי את הסיפור באותו ערב בבית הוריו של יגאל, כשבפעם הראשונה ראיתי באמת את כולו... ואין שום ספק שאהבתי את מה שראיתי. ונמשכתי למה שראיתי... והיה לנו כל כך כיף, כמו שהרבה מאוד זמן לא היה לי. יגאל היה פשוט אוצר וכל מה שהייתי צריך הוא לשמור אותו לעצמי לנצח.

אז אחרי הערב החלומי אצלו בדירה המשכנו כרגיל להתכתב בהודעות ולשוחח בטלפון, אבל איכשהו עדיין לא הרגשתי בנוח להזמין אותו אלי הביתה. אולי כי זה היה מוזר להביא גבר הביתה, למרות שההורים יודעים כבר הרבה זמן (ואפילו מתחילים להתרגל לרעיון...), ואולי כי לא היתה לי מיטה זוגית. כן כן, באותו זמן עדיין ישנתי במיטת יחיד, ואמנם אהבתי אותה מאוד - אבל בהחלט לא היה אפשרי להזמין אף אחד לישון אצלי ככה. אגב, מספר חודשים אחר כך אכן החלפתי את המיטה במיטה זוגית גדולה וראויה (מה שגרם לחדר שלי להיות בעיקר מיטה, אבל לא חשוב).

הימים עברו ובלי להרגיש אני ויגאל חגגנו חודש יחד. לכבוד המאורע המרגש הוא החליט לקחת אותי ביום שישי בבוקר לטיולון... קשה לתאר לכם כמה שמחתי מההזדמנות הזו לבלות יחד בחיק הטבע (אולי המקום הכי רומנטי בעיני) ועוד עם בחור כמו יגאל. הגענו לפארק יפהפה, מלא מדשאות, ובלי יותר מידי אנשים מציקים מסביב, ואחרי טיול רגלי של שעה מסביב, בין הפרחים והאטרקציות האחרות - מצאנו לנו פינת דשא שלווה.

יגאל הוציא שמיכה מהתיק וככה ישבנו, התלטפנו, שמנו ראש זה על זה - תחת שמש חמימה ונעימה, עם הרבה ציפורים מצייצות ברקע. חלום.

או אז רכן יגאל לנשק אותי, והתנשקנו נשיקה ארוכה ומלאת תשוקה... שוחחנו על נושאים מגוונים, כשאנחנו מחובקים קרוב-קרוב, כשלפתע שמתי לב למשהו מטריד. בחיוך השובה והמקסים של יגאל הסתתר לו משהו נורא. על השיניים שלו היו כתמים חומים. כנראה פספסתי אותם עד אז, אבל ללא ספק הם היו שם, והם לא נראו כמו לכלוך זמני - אלא כמו חלק קבוע בשן.

מאותו רגע, עברתי שינוי פסיכולוגי בלתי נתפס - פשוט לא הייתי מסוגל לנשק שוב את יגאל. המחשבה על הלשון שלי מתחככת בכתמים האלה גרמה לי לתחושת בחילה... והתחושה הנוראה הזו גרמה לכל המשיכה המינית שלי כלפי יגאל להתאייד כלא היתה. איך זה יתכן? פרט כל כך קטן באדם, פרט שאם הייתי מגלה אותו על כל אדם אחר - חבר, בן משפחה או סתם מישהו מהרחוב - הוא לא היה משנה כלל. כי הרי יגאל בהחלט היה מושך בהרבה מאוד מובנים. אבל הפרט הקטן הזה, ברגע שאכן גיליתי אותו (ומאז לא יכולתי שלא לוודא אותו בכל פעם שהתקרבתי אליו), שאב את כל המשיכה המינית שלי כלפי יגאל. ובלי משיכה מינית הרי אי אפשר לקיים מערכת יחסים, נכון? טוב, לפחות לא בשלב הזה של הקשר

למרות הכל, עדיין נמשכתי בהרבה מובנים אחרים ליגאל, אבל לנשק אותו כבר לא הייתי מסוגל...

כל הסיטואציה הזו הכניסה אותי להרבה בלבול - אני באמת מחבב את הבחור. אולי שווה להתעלם מהפרט הקטן הזה? אולי לרמוז לו ולקוות שאיזו שיננית תוכל לתקן את הזוועה? בכל זאת הוא בחור מיוחד ולקח לי הרבה זמן למצוא אותו. אבל משהו בי אמר שאין ברירה, המומנטום של ההיכרות בינינו פשוט נהרס, ולכן, למרות שעברנו את מחסום החודש (בשן ועין..), החלטתי שאין ברירה אלא להפרד מיגאל.

זה לקח מספר ימים, אבל קבעתי להפגש עם יגאל, ולאחר שיחה ארוכה הסברתי לו שלמרות שאני חושב שהוא מדהים - זה כנראה לא יעבוד בינינו. וזה לא הוא, זה אני (שקר לבן?). זה היה נורא. 

גם כי היה לי חבל על יגאל, וגם - כי זה לא נראה לי מתאים לי. אני, שדוגל בשיפוט לפי אופי ולא יופי - זורק בחור כי יש לו פגם אסתטי קטן?

אבל את הקשר עם יגאל זה כבר לא הציל, ולכן נאלצנו להפרד לשלום בנשיקה אחת קטנה (ובלי לשון...).

ילדים, חופשות בחו"ל תמיד היו אהובות על אביכם (וגם על אבא שלכם למעשה...), ולמרות שמשלב מאוד מוקדם התחלנו לחסוך כספים כדי להביא אתכם לעולם - השתדלנו לא להזניח את האהבה הזו. אבל, נחזור לסיפור, כי בשביל זה אתם כאן הרי.

בתום אותו קיץ סוער חזרתי לי לארץ אחרי חופשה ארוכה בחו"ל, חופשה שלאחריה עמדתי להתחיל תפקיד חדש בצבא, בבסיס חדש, עם אנשים חדשים. חופשה שאיפשרה לי לנקות את הראש מכל הדילמות והבלבולים של הארץ ולהתרכז במנוחה וחופש. הימים הכי קשים בחופשות האלה הם הימים הראשונים בהם חוזרים לשגרה. עד לפני רגע נהנת במקומות חדשים, במסעדות, בטיולים, במוזיאונים - ועכשיו, צריך לחזור לעבודה, לסביבה המוכרת והאפרפרה, התאקלמות לא פשוטה. בנוסף לכל אלה, היו לי כמה סוגיות פתוחות מלפני החופש - היחסים התלויים עם קובי, וכן הדייט האפלטוני עם ליאור. שני גברים, קצת דומים, אבל הרבה שונים. עם אחד כבר ביליתי שלושה דייטים ונכנסתי למיטה (למרות שלא באמת קרה כלום), עם האחר הכל הלך כל כך טוב אבל היה רק דייט ידידותי - ועכשיו כבר אין חו"ל כדי להצדיק את הדחיה. חייבים להחליט.

אז בגלל שאני רומנטיקן חסר תקנה החלטתי לבחור בקובי. כי הוא היה שם קודם, והוא גרם לבטן שלי לפרפר ולרטוט כאילו היתה מכשיר מירס צבאי. וגם באיזשהו מקום קיוויתי שקובי יחכה לי בנתב"ג עם שלט ופרחים, ויגיד שסוף סוף אפשר להתחיל את מערכת היחסים הזאת כמו שצריך. אבל הימים עברו וקובי לא יצר קשר. יתרה מכך, לפי אטרף נראה שהוא חזר לשוק במלוא המרץ, והניסיונות הבודדים שלי ליצור איתו קשר נחלו כישלון. כנראה שבכל זאת הוא זרק אותי, למרות שהוא לא היה ברור בכלל.

למרבה המזל היה לי עוד בחור על הכוונת. כן כן, ליאור שודרג חיש מהר מידיד אפלטוני לפוטנציאל רומנטי של ממש, והרי היו לו כל הנתונים - רק שהלב שלי לא היה פנוי, או משהו כזה. אז פניתי לליאור במסנג'ר והכרזתי על חזרתי לארץ. הוא כמובן שמח מאוד, אבל איכשהו יצא שכל פעם עד שהגענו לדבר היה כבר מאוד מאוחר ואחד מאיתנו היה חייב ללכת לישון.

כעבור כמה ימים ליאור שאל:

"אז מתי נפגשים לקפה?"

ואני עניתי (בשמחה די גדולה):

"מתי שתרצה..."

מה שגרם לליאור להתקשר אלי למחרת, אך למרבה הצער לא יכולתי לענות באותו רגע. נזכרתי בשיחה הזו רק מאוחר בלילה ושלחתי לו סמס קצת נדוש של:

"ער?"

לצערי הוא לא היה. וניסונות השיחה במסנג'ר המשיכו, עד שהם דעכו להם.

כן כן, בסופו של דבר איכשהו הקשר עם ליאור פשוט התמסמס לו. בדיעבד, כנראה שזה באשמתי, אחרי מה שקובי עשה לי הרגשתי צורך להיות קצת קשה להשגה. או לפחות, לוודא טוב טוב שהצד השני מעוניין - וליאור כנראה לא היה במצברוח לוחמני מידי באותם חודשים. 

מאז אותו דייט אפלטוני לא ראיתי שוב את ליאור. התכתבנו קצת במסנג'ר מספר חודשים לאחר מכן, הוא טס לחו"ל וראה קצת עולם. אבל הנה עוד בחור שכמעט היה אבא שלכם (אולי?), אבל הטיימינג, הטיימינג מכתיב הכל.

ילדים, לאביכם תמיד היתה תיאוריית קונספירציה שהתאמתה ביותר מידי מקרים - דווקא כשאתם בקשר או בהפוגה מדייטינג, מגיעים כל הבחורים השווים ומנסים את מזלם. זה משהו בהורמונים שמושך אותם, או הקרירות הסקסית שאתם משדרים. עוד לא החלטתי. אבל זה בטוח עובד, וזה תמיד גורם לכם לעמוד בפני דילמות מפתות ולא פשוטות.

כך קרה שמספר שבועות אחרי שקובי החליט לסיים את יחסינו, הכרתי באטרף את ליאור. זה היה חמישי מאוחר בערב, ולאחר החלפת דין, דברים ואפילו תמונות, עברנו לשוחח במסנג'ר. ליאור היה קצין בחיל המודיעין, בעל מראה חביב ביותר, ובעיקר איש שיחה כלבבי. זה די מצחיק כשחושבים על זה, העובדה שציינתי בכרטיס האטרף שלי שאני קצין גרמה לשני סוגים של אוכלוסיות לפנות אלי בקביעות - קצינים (בעבר או בהווה), או כל מיני אנשים עם תסביכי קצונה (נפילי בה"ד 1, סתם חיילים עם ראש גדול שלא מיצו את הפוטנציאל שלהם - וכו'). בכל מקרה לגבי ליאור - משהו בשיחה איתו באמצע הלילה הרגיש מאוד כיפי וזורם, ומהר מאוד גם גילינו שאנחנו גרים בקרבת מקום. מה שגרם לו להזמין אותי לקפה למחרת היום.

באותה תקופה שאחרי קובי, ושבועיים לפני הטיסה הגדולה שלי לחו"ל ולמעבר תפקיד, לא רציתי להתחיל שום מערכת יחסים חדשה. היה לי ברור לפי חוק הרצף שאי אפשר לקטוע לחודש מערכת יחסים שנמשכה רק שבועיים. העדפתי לקחת פסק זמן מבחורים, ולהתחיל שוב לאחר שאחזור. בתקווה ע"י חידוש מערכת היחסים הבלתי גמורה עם קובי. אז עשיתי מה שלא עשיתי מעולם לפני והסברתי יפה לליאור שכרגע אני לא מחפש קשר. אני לא בטוח איך ליאור פירש את האמירה הזאת (בדיעבד אפשר להבין אותה בכל מיני דרכים לא ראויות...), אבל הוא הרגיע אותי שגם לו לא ממש ברור מה הוא מחפש ולא יקרה כלום אם נחלוק איזה קפה לא מחייב.

בליאור היה משהו קיבוצניקי כמו שאני אוהב, יכולתי לראות את זה בין השורות, היה לי ברור שהוא מאלה שמסתובבים עם שורש וג'ינס (סמיילי מאוהב). אז בלי לחשוב יותר מידי - נתתי לו את מספר הטלפון שלי. הוא הופתע מהישירות, והחזיר במספר טלפון בעצמו. סיכמנו שנשוחח למחרת בצהריים, כדי לתת לשנינו הזדמנות לישון עד מאוחר. 

למחרת בצהריים הוא הציע לי להפגש לקפה שחור, על גזייה, באמצע העיר. אני חייב לציין שאהבתי מאוד את הקונספט, אבל פחות אהבתי קפה שחור. למעשה, עדיין אני לא סובל קפה שחור, והצעתי בנימוס להמיר את הקפה בתה. ליאור פחות זרם עם הרעיון והציע חלופות - קפה בבית קפה, או אפילו גלידה. למותר לציין שזה היה אחר צהריים קיצי וחם ולכן גלידה נשמעה כמו פתרון אטרקטיבי ביותר! ליאור היה מחוסר רכב, ולכן קבענו שאני אאסוף אותו ונלך יחדיו לאכול קצת גלידה. 

כעבור מספר לא רב של דקות עלה לרכב בחור חביב מאוד, עם ג'ינס ושורש (אמרתי לכם!), שהיה דומה לתמונות שראיתי אך ערב לפני. השיחה מיד זרמה לה לכל מיני מחוזות. קנינו גלידה בגלידריה ישנה כזאת - עם גלידות בטעם פירות תעשייתי, אבל בטעם של ילדות, והלכנו לשבת לנו בגן ציבורי שקט בקרבת מקום. הוא עשה רושם באמת מקסים, בחור חריף ואינטליגנטי אך עם זאת קליל ומשעשע. דיברנו על מגוון נושאים, כולל על חוויות שלנו מעולם הדייטינג בקהילה הגאה, ועד לדברים שעשינו בצבא ומדוע אנחנו גאים בהם. כעבור כשעתיים התקפלנו חזרה והקפצתי אותו לביתו, נפרדנו בלחיצת יד חברית. 

אני חייב לציין שלמרות שזה לא באמת הוגדר כדייט, ולמרות שזה היה באמצע היום (והרי אתם יודעים מה אבא אומר על דייטים באור יום), הרגשתי קצת פרפרים בבטן לגבי ליאור. יתכן שאפילו הייתי מנשק אותו בנסיבות מסויימות... אז לאחר הפגישה לגלידה, שנינו מצאנו לנכון לספר זה לזה שהיה לנו באמת כיף ושצריך לעשות את זה שוב מתישהו. 

ולפינת הסרט השבועי לילד -

בשבועות הבאים ליאור רק סיבך לי את התמונה. מצד אחד - קובי, שרק רציתי להתחתן איתו, אבל שהיה דתי ושלא ממש הבנתי מה נסגר איתו, ומצד שני - ליאור, שאמנם נפגשתי איתו רק פעם אחת, אבל הוא לגמרי שווה פגישה נוספת (בינתיים שמרנו על יחסי שיחות מסנג'ר...).

ילדים, באותם ימים הרגשתי כמו אמא שצריכה לבחור את אחד מילדיה. פשוט לא הייתי מסוגל להחליט! התחלתי לדמיין את כל הסיטואציות האפשריות, ולנסות להבין מה אני מעדיף שיקרה.

אבל כזכור, תוך כמה שבועות כבר הייתי בחו"ל, בין נופים ובילויים - ושני הבנים כבר לא הטרידו את מנוחתי... עד החזרה לארץ, זאת אומרת.