איך פגשתי את אבא

ילדים, כבר סיפרתי לכם לא פעם שדייטינג הוא עסק טריקי, קודם כל - למצוא את הבחור הנכון. עכשיו, כנראה יש לא מעט בחורים נכונים (אני ממש לא מחסידי "האחד"), אבל למצוא את הבחור הנכון בזמן הנכון? זה בהחלט אתגר רציני...

את רן הכרתי באטרף, בלילה אחד של בדידות. רן היה בחור מאוד שונה משאר הבחורים שנתקלתי בהם באתר - קודם כל כי הוא היה בארון, שנית כי הוא נשמע בערך כמוני. כן כן, דמיינו לעצמכם שיום אחד אתם משוטטים ברשת ומתחילים לדבר עם עצמכם! אותו הומור, אותם תחומי עניין... זה פחות או יותר מה שקרה שם. רק שרן היה הרבה פחות מנוסה ממני (למעשה, הוא יצא רק עם בחור אחד אי פעם), והרבה יותר ביישן... (ובארון כבר אמרתי?).

אז בגדול אני ממש לא מאלה שיסננו מישהו כי הוא בארון, בטח לא כשהוא נשמע כמו החצי השני שלי - אי לכך החלטתי לתת לרן צ'אנס ועברנו כלאחר כבוד לדבר במסנג'ר. השיחה כמובן זרמה כמו אמריקאית שיכורה ב"תגלית", ולמרבה ההפתעה גילינו ששנינו משרתים באותו הבסיס. אם אתם חושבים שזה פרט חיובי - חשבו שוב. רן היה ארוניסט גדול - ולכן המחשבה שאולי אתקל בו בצבא בוודאי שלא הרגיעה אותו. בכל מקרה אני הייתי נחוש שלא לוותר על המציאה הזו ולכן התחלתי לשדל אותו להחליף תמונות. למרבה ההפתעה אחרי משהו כמו יומיים-שלושה של שיחות הבחור התעשת והחליט לשלוח לי את התמונות שלו. להגיד שהן היו ברורות יהיה שקר, אבל מרחוק הוא נראה חמוד מאוד...

זה הספיק, הפור נפל, החלטתי להזמין אותו לדייט. כמובן שהוא לא הסכים מיד (והיו לו שלל תירוצים, שאני לא בדיוק הטעם שלו וכל מיני דברים בסגנון), אבל בסופו של דבר קבענו להפגש. רן התגלה כבחור חמוד עד מאוד, כך שהתמונות לא שיקרו. הדייט עצמו היה קצת מוזר, ניכר היה שרן מאוד נבוך ואני רק ניסיתי לגרום לו להיות נינוח יותר. רציתי לעשות איתו את המסלול הקבוע של בית קפה + טיול רגלי, אבל הוא לא ממש רצה בית קפה. אז פשוט טיילנו לנו ברגל... מה שכן, ככל שעברו הרגעים הרגשתי יותר ויותר פרפרים בבטן. הבחור היה ממש חמוד, נראה טוב, לא חסר לו כלום - רק קיוויתי שכל העניין יהיה הדדי. מאוד התלבטתי כשהגענו לשיאו של הערב האם לנסות לנשק את רן, אבל דווקא ברגע המפתח (במקום יחסית מבודד) הופיעו פתאום אנשים שהרסו את האפקט. איכשהו גם לא הייתי בטוח מה קורה אצל רן - האם אני מוצא חן בעיניו? האם הוא בחרדות מכל עניין הדייט בציבור? מה עובר לו בראש? במקום נשיקה המשכתי לדבר איתו, והשיחה היתה מרתקת.

הדייט הסתיים לו בלחיצת יד חברית וב"נדבר" המסורתי. רק שהפעם, מה אתם יודעים, שנינו באמת התכוונו לזה! וכך אכן היה - ביומיים הבאים התכתבנו הרבה, ושוחחנו קצת גם בטלפון והוחלט שנפגשים שוב. רן בדיוק היה בתחילתה של תקופת מבחנים באוניברסיטה, כך שקשה לומר שהתזמון היה טוב, אבל הוא התעקש שהוא רוצה לראות אותי ולכן קבענו להפגש בערב בנמל תל אביב (שהיה פחות או יותר באמצע הדרך בשביל שנינו). גם הפעם התכנית האומנותית היתה טיול ושיחה, וממש לא היתה לי בעיה עם זה (זה אפילו היה די כלכלי, ולא היינו צריכים להסתבך עם בעיית ה"מי ישלם על מי?" שמידי פעם צצה בדייטים בין גברים). דיברנו על המון נושאים, וככל שעבר הזמן הרגשתי שאני יותר ויותר מחבב את הבחור, ושיש לנו כל כך הרבה במשותף שזה קצת מפחיד. חלקנו חוויות ילדות, שיחות על לימודים, חברים, תחביבים...

בסוף הערב הגענו למכוניות שלנו בחניון, ולמרות שרציתי מאוד לנשק את רן הבנתי שבמקום ציבורי זה לא יעבוד. לכן חיכיתי שהוא יציע שאכנס לרכב שלו ושהוא "יסיע אותי לרכב שלי" (שחניה דקה הליכה משם), וכמובן שאחרי ששנינו נכנסנו לרכב הדבר המתבקש היה נשיקה. אין ספק שהבחור נישק מעולה והעניינים התחילו להתחמם... יחד עם העניינים עלה גם מפלס החרדה של רן, ולכן החלטנו לנסוע באוטו שלו לחניון נטוש יותר כדי שנוכל לקבל קצת פרטיות. משמצאנו נקודה מספיק שוממת, המשכנו להתנשק (האמת היא שהופתעתי מכמות התשוקה שהיתה שם, אבל אני מניח שזה היה בדיוק כמו שקרה לי כשיצאתי לראשונה עם בחור), ומתישהו הוחלט שיהיה הרבה יותר נוח במושב האחורי. כדי שלא תטפחו תקוות אספר לכם שלרן היה אמנם אוטו משלו, אך הוא היה די פצפון, וכך נדחסנו לנו למושב האחורי - כשלפחות אין אמברקס שמעיב על העניין. 

בשלב מסויים העניינים כל כך התחממו שנשכבתי על הגב על המושב האחורי, כשהראש שלי נשען על מסעד הדלת (איפה שהכפתור של החלון החשמלי..) בתור כרית, והרגליים שלי בצד השני של הרכב. לא בדיוק נוח, אבל זה לא הפריע לי באותו רגע - כאשר רן מעלי ואנחנו ממשיכים להתנשק, להתחבק, להתלטף ולגלות אחד את השני. זה נמשך לא מעט זמן, אבל לא לדאוג - הבגדים נשארו עלינו. למרות שזה היה קשה.

בשלב מסויים הרגשנו שכבר קצת מאוחר, ושרן צריך לקום למחרת ללמוד למבחן, ולכן החלטנו לסיים את הערב, איך לא, עם עוד נשיקה טובה ועסיסית. למרות הביישנות הראשונית שלו, רן היה מוצלח מאוד בכל נושאי המגע... 

זה היה ערב מדהים, כזה שאני אזכור עוד הרבה שנים, ורן היה משהו מיוחד. משהו עמוק בפנים גרם לי להרגיש שזהו, אפשר לנשום לרווחה. מצאתי את אבא. הוא מושלם - נראה טוב, אינטליגנטי, מוצלח בנשיקות. מה עוד צריך?

ילדים, לפעמים אהבת חייכם מסתתרת מתחת לאף שלכם, ואתם, במקום לחבק אותה בשתי ידיים - מקנחים אותו והיא נעלמת. 

אז אחרי תקופה גדולה מאוד של יובש (אבל לא מחוסר בבחורים, אלא פשוט מחוסר בבחורים ראויים...) הכרתי את יגאל. ויגאל היה הכל - חכם, יפה, מושך. והדייטים התקדמו וזרמו להם, ולאט לאט התקרבנו עוד ועוד.

נדמה לי שהפסקתי את הסיפור באותו ערב בבית הוריו של יגאל, כשבפעם הראשונה ראיתי באמת את כולו... ואין שום ספק שאהבתי את מה שראיתי. ונמשכתי למה שראיתי... והיה לנו כל כך כיף, כמו שהרבה מאוד זמן לא היה לי. יגאל היה פשוט אוצר וכל מה שהייתי צריך הוא לשמור אותו לעצמי לנצח.

אז אחרי הערב החלומי אצלו בדירה המשכנו כרגיל להתכתב בהודעות ולשוחח בטלפון, אבל איכשהו עדיין לא הרגשתי בנוח להזמין אותו אלי הביתה. אולי כי זה היה מוזר להביא גבר הביתה, למרות שההורים יודעים כבר הרבה זמן (ואפילו מתחילים להתרגל לרעיון...), ואולי כי לא היתה לי מיטה זוגית. כן כן, באותו זמן עדיין ישנתי במיטת יחיד, ואמנם אהבתי אותה מאוד - אבל בהחלט לא היה אפשרי להזמין אף אחד לישון אצלי ככה. אגב, מספר חודשים אחר כך אכן החלפתי את המיטה במיטה זוגית גדולה וראויה (מה שגרם לחדר שלי להיות בעיקר מיטה, אבל לא חשוב).

הימים עברו ובלי להרגיש אני ויגאל חגגנו חודש יחד. לכבוד המאורע המרגש הוא החליט לקחת אותי ביום שישי בבוקר לטיולון... קשה לתאר לכם כמה שמחתי מההזדמנות הזו לבלות יחד בחיק הטבע (אולי המקום הכי רומנטי בעיני) ועוד עם בחור כמו יגאל. הגענו לפארק יפהפה, מלא מדשאות, ובלי יותר מידי אנשים מציקים מסביב, ואחרי טיול רגלי של שעה מסביב, בין הפרחים והאטרקציות האחרות - מצאנו לנו פינת דשא שלווה.

יגאל הוציא שמיכה מהתיק וככה ישבנו, התלטפנו, שמנו ראש זה על זה - תחת שמש חמימה ונעימה, עם הרבה ציפורים מצייצות ברקע. חלום.

או אז רכן יגאל לנשק אותי, והתנשקנו נשיקה ארוכה ומלאת תשוקה... שוחחנו על נושאים מגוונים, כשאנחנו מחובקים קרוב-קרוב, כשלפתע שמתי לב למשהו מטריד. בחיוך השובה והמקסים של יגאל הסתתר לו משהו נורא. על השיניים שלו היו כתמים חומים. כנראה פספסתי אותם עד אז, אבל ללא ספק הם היו שם, והם לא נראו כמו לכלוך זמני - אלא כמו חלק קבוע בשן.

מאותו רגע, עברתי שינוי פסיכולוגי בלתי נתפס - פשוט לא הייתי מסוגל לנשק שוב את יגאל. המחשבה על הלשון שלי מתחככת בכתמים האלה גרמה לי לתחושת בחילה... והתחושה הנוראה הזו גרמה לכל המשיכה המינית שלי כלפי יגאל להתאייד כלא היתה. איך זה יתכן? פרט כל כך קטן באדם, פרט שאם הייתי מגלה אותו על כל אדם אחר - חבר, בן משפחה או סתם מישהו מהרחוב - הוא לא היה משנה כלל. כי הרי יגאל בהחלט היה מושך בהרבה מאוד מובנים. אבל הפרט הקטן הזה, ברגע שאכן גיליתי אותו (ומאז לא יכולתי שלא לוודא אותו בכל פעם שהתקרבתי אליו), שאב את כל המשיכה המינית שלי כלפי יגאל. ובלי משיכה מינית הרי אי אפשר לקיים מערכת יחסים, נכון? טוב, לפחות לא בשלב הזה של הקשר

למרות הכל, עדיין נמשכתי בהרבה מובנים אחרים ליגאל, אבל לנשק אותו כבר לא הייתי מסוגל...

כל הסיטואציה הזו הכניסה אותי להרבה בלבול - אני באמת מחבב את הבחור. אולי שווה להתעלם מהפרט הקטן הזה? אולי לרמוז לו ולקוות שאיזו שיננית תוכל לתקן את הזוועה? בכל זאת הוא בחור מיוחד ולקח לי הרבה זמן למצוא אותו. אבל משהו בי אמר שאין ברירה, המומנטום של ההיכרות בינינו פשוט נהרס, ולכן, למרות שעברנו את מחסום החודש (בשן ועין..), החלטתי שאין ברירה אלא להפרד מיגאל.

זה לקח מספר ימים, אבל קבעתי להפגש עם יגאל, ולאחר שיחה ארוכה הסברתי לו שלמרות שאני חושב שהוא מדהים - זה כנראה לא יעבוד בינינו. וזה לא הוא, זה אני (שקר לבן?). זה היה נורא. 

גם כי היה לי חבל על יגאל, וגם - כי זה לא נראה לי מתאים לי. אני, שדוגל בשיפוט לפי אופי ולא יופי - זורק בחור כי יש לו פגם אסתטי קטן?

אבל את הקשר עם יגאל זה כבר לא הציל, ולכן נאלצנו להפרד לשלום בנשיקה אחת קטנה (ובלי לשון...).

ילדים, לפעמים החיים מעמידים אתכם בפני בחירות פתאומיות ונדרשת מכם החלטה מהירה של כן או לא. לרוב ינסו לשדל אתכם לומר "כן" בנימוקים שקריים של ספונטניות, אבל אל תתפתו לכך. אין תחליף לשיקול דעת אמיתי, וכשמשהו נשמע לכם מרתיע - בדרך כלל יש לכך סיבה. נכון, יכול להיות שתצאו חננות, יכול להיות שתוותרו על כמה ריגושים או סיפורים עסיסיים - אבל בינינו, מה זה אל מול להשאר בריאים ושלמים?

הדייט החלומי עם קובי הסתיים לו בשישי עם כניסת השבת - במהלכה הגעגועים גברו (כי איכשהו מתוך 24 שעות בילינו יחד למעלה מ-12!), ולכן ממש לא היה מפתיע לקבל ממנו בצאת השבת שיחת טלפון. כרגיל השיחה זרמה לה וחלקנו את חוויות השבת, מהולות במגוון הלצות היום.

כעבור יום הייתי כבר צריך לחזור לבסיס הנידח שבו שירתי, והסברתי היטב לקובי שהוא יצטרך להפרד ממני לשבועיים. מובן ששנינו התבאסנו מהעניין, ואז קובי הציע הצעה קצת מטורפת - שאני אבוא לישון אצלו.

אז כן, אני יודע, נשמע כמו משהו שפשוט אומרים לו "אולי פעם אחרת" וממשיכים בחיינו, אבל את זה שקובי היה טוב עם מילים כבר ציינתי?

למעשה קובי שכר דירה עם שותף בקרבת הבסיס שלו, שהיתה באופן די מפתיע גם קרובה יחסית לבסיס שלי. קובי הציע שאבוא אליו ערב לפני החזרה לבסיס לראות סרט, ומכיוון שזה מאוד רחוק מבית הורי - אשאר לישון בחדר של השותף שלו. למחרת בבוקר שנינו נלך איש איש לבסיסו ושלום על ישראל.

אז כן ילדים, בכל הזדמנות אחרת זה היה מאוד הגיוני לסרב בנימוס, אבל איכשהו מצאתי את עצמי באותו יום בערב נוסע באוטובוס המוכר לבסיס עם התיק הענק המוכר - רק במקום לרדת לאור יום בתחנה המוכרת - מחפש בחושך את התחנה הקרובה לדירתו של קובי. 

אחרי שירדתי בתחנה והמשכתי ללכת לפי הוראותיו של קובי - הגעתי למקום. קובי פתח את הדלת לבוש בטרנינג וטי שירט, ובדיוק הוציא מהתנור מאפינס גזר שהוא הכין בעצמו (ציינתי כבר שאני מת על מאפינס גזר?). הוא כמובן הציע לי לאכול ולשתות, והראה לי את החדר של השותף שלי - שם החלפתי בגדים למשהו יותר נוח. בשלב מסויים שאלתי אותו שאלה והוא לא ענה. חזרתי על השאלה, והוא עדיין לא ענה, למרות שהוא היה ממש לידי. כשהסתכלתי מקרוב יותר ראיתי שהוא מתפלל ערבית. "אופס" חשבתי. ובפנים הרגשתי כמו פיל בחנות חרסינה.

החדר של קובי היה ממש לטעמי - הן בעיצוב, הן בפרקטיות, הן בספרים שעיטרו את המדפים ובציטוטי השירים שעל הקירות - מה שרק הוסיף להתרגשות הכללית. קובי הפעיל את הלפטופ, התחיל את הסרט - ושנינו התיישבנו לנו על הספה שלו. מהר מאוד קובי נשכב על הספה בתואנה שהוא עייף מידי, ושאני אמשיך לראות את הסרט. כבדרך אגב הוא גם נגע בי "במקרה", מה שהוביל לשרשרת ליטופים רבי משמעות שלא הייתה מביישת כמה סרטים למבוגרים. בשלב הזה נמאס לי, דתי או לא דתי - אם לא אפעיל עליו את נשק הנשיקה הסודי שלי - הכל עלול להסתיים. אז בלי לחשוב יותר מידי נישקתי אותו נשיקה גדולה ועסיסית. הבחור ללא ספק היה בהלם, כי בדיעבד הוא גמגם משהו כמו "אתה דווקא מנשק טוב...", מה שרק גרם לי להמשיך עם העניין.

כמו שאתם מתארים לעצמכם, לא ישנתי במיטה של השותף שלו באותו הלילה, אלא במיטה שלו. מה שכן, ילדים, שמרתי באדיקות על הבגדים שלי עלי - למרות שהדתי החסוד ניסה לעשות כל מיני דברים (כולל מניפולציות רגשיות זולות) כדי שהם ירדו. הבהרתי לו שיותר מנשיקה הוא לא יראה בשלב הזה, עד שהוא יוכיח שהוא ראוי לזה. למה? מספיק גרוע שאני ישן בדייט השלישי בדירה זרה של בחור שהכרתי שבוע לפני, רחוק מאוד מהבית. הלב שלי חלש, לא רציתי להגזים עם ההתפרעויות.

כמו שאתם כבר יודעים, ילדים, אביכם לא הסתדר כל כך עם שינה במיטות של אחרים, במיוחד שיש אחרים שנמצאים במיטה באותו זמן וזזים כל רגע. לא נרדמתי ליותר מידי זמן באותו הלילה, ונראה שגם לקובי לא היה כל כך פשוט - גם ב-4 בבוקר הוא עדיין ניסה לשלוח ידיים בניסיון לכבוש אותי. אבל אני המשכתי להתעקש. האמת היא שבשלב מסויים התחלתי לחשוב האם העקשנות הזו במקום, ומה בעצם אכפת לי. במידה מסויימת התחלתי אפילו לרחם עליו. אבל הוא היה מושלם מידי, וידעתי שאם אשכב איתו הלילה זה יהיה סוף הקשר שלנו. איך ידעתי את זה או על סמך מה? לא יודע... פשוט ידעתי. משמיים.

בבוקר מוקדם קובי התעורר לתפילה, והשאיר אותי לבד להמשיך לישון בדירה. אחרי שהוא חזר והתרחץ הבנתי שיש לי עוד לפחות 3 שעות עד שאני צריך להיות בבסיס... הוא הציע שאני אשאר לישון ופשוט אנעל אחרי את הדירה ואשים את המפתח בתיבת הדואר. וכך אמנם עשיתי, למרות שזה היה מאוד מוזר להתעורר בדירה זרה לחלוטין, ריקה לחלוטין. בכלל, בדיעבד הבנתי שקובי נתן בי די הרבה אמון כשהוא השאיר אותי לבד בדירה שלו - אני במקומו לא הייתי עושה את זה כנראה...

אז קמתי, התלבשתי, התרחצתי, ארזתי את התיק הגדול שלי, לקחתי מאפין גזר לדרך - ויצאתי לבסיס, אחרי לילה מוזר בלי הרבה שינה אבל עם עוד המון פרפרים בבטן.