איך פגשתי את אבא

ילדים, כבר סיפרתי לכם לא פעם שדייטינג הוא עסק טריקי, קודם כל - למצוא את הבחור הנכון. עכשיו, כנראה יש לא מעט בחורים נכונים (אני ממש לא מחסידי "האחד"), אבל למצוא את הבחור הנכון בזמן הנכון? זה בהחלט אתגר רציני...

את רן הכרתי באטרף, בלילה אחד של בדידות. רן היה בחור מאוד שונה משאר הבחורים שנתקלתי בהם באתר - קודם כל כי הוא היה בארון, שנית כי הוא נשמע בערך כמוני. כן כן, דמיינו לעצמכם שיום אחד אתם משוטטים ברשת ומתחילים לדבר עם עצמכם! אותו הומור, אותם תחומי עניין... זה פחות או יותר מה שקרה שם. רק שרן היה הרבה פחות מנוסה ממני (למעשה, הוא יצא רק עם בחור אחד אי פעם), והרבה יותר ביישן... (ובארון כבר אמרתי?).

אז בגדול אני ממש לא מאלה שיסננו מישהו כי הוא בארון, בטח לא כשהוא נשמע כמו החצי השני שלי - אי לכך החלטתי לתת לרן צ'אנס ועברנו כלאחר כבוד לדבר במסנג'ר. השיחה כמובן זרמה כמו אמריקאית שיכורה ב"תגלית", ולמרבה ההפתעה גילינו ששנינו משרתים באותו הבסיס. אם אתם חושבים שזה פרט חיובי - חשבו שוב. רן היה ארוניסט גדול - ולכן המחשבה שאולי אתקל בו בצבא בוודאי שלא הרגיעה אותו. בכל מקרה אני הייתי נחוש שלא לוותר על המציאה הזו ולכן התחלתי לשדל אותו להחליף תמונות. למרבה ההפתעה אחרי משהו כמו יומיים-שלושה של שיחות הבחור התעשת והחליט לשלוח לי את התמונות שלו. להגיד שהן היו ברורות יהיה שקר, אבל מרחוק הוא נראה חמוד מאוד...

זה הספיק, הפור נפל, החלטתי להזמין אותו לדייט. כמובן שהוא לא הסכים מיד (והיו לו שלל תירוצים, שאני לא בדיוק הטעם שלו וכל מיני דברים בסגנון), אבל בסופו של דבר קבענו להפגש. רן התגלה כבחור חמוד עד מאוד, כך שהתמונות לא שיקרו. הדייט עצמו היה קצת מוזר, ניכר היה שרן מאוד נבוך ואני רק ניסיתי לגרום לו להיות נינוח יותר. רציתי לעשות איתו את המסלול הקבוע של בית קפה + טיול רגלי, אבל הוא לא ממש רצה בית קפה. אז פשוט טיילנו לנו ברגל... מה שכן, ככל שעברו הרגעים הרגשתי יותר ויותר פרפרים בבטן. הבחור היה ממש חמוד, נראה טוב, לא חסר לו כלום - רק קיוויתי שכל העניין יהיה הדדי. מאוד התלבטתי כשהגענו לשיאו של הערב האם לנסות לנשק את רן, אבל דווקא ברגע המפתח (במקום יחסית מבודד) הופיעו פתאום אנשים שהרסו את האפקט. איכשהו גם לא הייתי בטוח מה קורה אצל רן - האם אני מוצא חן בעיניו? האם הוא בחרדות מכל עניין הדייט בציבור? מה עובר לו בראש? במקום נשיקה המשכתי לדבר איתו, והשיחה היתה מרתקת.

הדייט הסתיים לו בלחיצת יד חברית וב"נדבר" המסורתי. רק שהפעם, מה אתם יודעים, שנינו באמת התכוונו לזה! וכך אכן היה - ביומיים הבאים התכתבנו הרבה, ושוחחנו קצת גם בטלפון והוחלט שנפגשים שוב. רן בדיוק היה בתחילתה של תקופת מבחנים באוניברסיטה, כך שקשה לומר שהתזמון היה טוב, אבל הוא התעקש שהוא רוצה לראות אותי ולכן קבענו להפגש בערב בנמל תל אביב (שהיה פחות או יותר באמצע הדרך בשביל שנינו). גם הפעם התכנית האומנותית היתה טיול ושיחה, וממש לא היתה לי בעיה עם זה (זה אפילו היה די כלכלי, ולא היינו צריכים להסתבך עם בעיית ה"מי ישלם על מי?" שמידי פעם צצה בדייטים בין גברים). דיברנו על המון נושאים, וככל שעבר הזמן הרגשתי שאני יותר ויותר מחבב את הבחור, ושיש לנו כל כך הרבה במשותף שזה קצת מפחיד. חלקנו חוויות ילדות, שיחות על לימודים, חברים, תחביבים...

בסוף הערב הגענו למכוניות שלנו בחניון, ולמרות שרציתי מאוד לנשק את רן הבנתי שבמקום ציבורי זה לא יעבוד. לכן חיכיתי שהוא יציע שאכנס לרכב שלו ושהוא "יסיע אותי לרכב שלי" (שחניה דקה הליכה משם), וכמובן שאחרי ששנינו נכנסנו לרכב הדבר המתבקש היה נשיקה. אין ספק שהבחור נישק מעולה והעניינים התחילו להתחמם... יחד עם העניינים עלה גם מפלס החרדה של רן, ולכן החלטנו לנסוע באוטו שלו לחניון נטוש יותר כדי שנוכל לקבל קצת פרטיות. משמצאנו נקודה מספיק שוממת, המשכנו להתנשק (האמת היא שהופתעתי מכמות התשוקה שהיתה שם, אבל אני מניח שזה היה בדיוק כמו שקרה לי כשיצאתי לראשונה עם בחור), ומתישהו הוחלט שיהיה הרבה יותר נוח במושב האחורי. כדי שלא תטפחו תקוות אספר לכם שלרן היה אמנם אוטו משלו, אך הוא היה די פצפון, וכך נדחסנו לנו למושב האחורי - כשלפחות אין אמברקס שמעיב על העניין. 

בשלב מסויים העניינים כל כך התחממו שנשכבתי על הגב על המושב האחורי, כשהראש שלי נשען על מסעד הדלת (איפה שהכפתור של החלון החשמלי..) בתור כרית, והרגליים שלי בצד השני של הרכב. לא בדיוק נוח, אבל זה לא הפריע לי באותו רגע - כאשר רן מעלי ואנחנו ממשיכים להתנשק, להתחבק, להתלטף ולגלות אחד את השני. זה נמשך לא מעט זמן, אבל לא לדאוג - הבגדים נשארו עלינו. למרות שזה היה קשה.

בשלב מסויים הרגשנו שכבר קצת מאוחר, ושרן צריך לקום למחרת ללמוד למבחן, ולכן החלטנו לסיים את הערב, איך לא, עם עוד נשיקה טובה ועסיסית. למרות הביישנות הראשונית שלו, רן היה מוצלח מאוד בכל נושאי המגע... 

זה היה ערב מדהים, כזה שאני אזכור עוד הרבה שנים, ורן היה משהו מיוחד. משהו עמוק בפנים גרם לי להרגיש שזהו, אפשר לנשום לרווחה. מצאתי את אבא. הוא מושלם - נראה טוב, אינטליגנטי, מוצלח בנשיקות. מה עוד צריך?

ילדים, דייטים הם עסק הפכפך. לא תמיד קל לקבוע תוך ערב אחד האם הבחור היושב מולנו הוא אביכם העתידי או סתם מתחזה, ולעתים אפילו נדרשים שפע של בירורים נוספים. כשאפשר לפסול על הסף - זה מעולה, אבל מה עושים אם לא? אין ברירה... מתחילים קשרים ומקווים שיגיע מהשמיים רמז שיוביל אותנו אל האמת. 

גם את יגאל הכרתי באטרף, שהפך לאחר האפיזודה המטרידה עם יוחאי שוב לאתר-הבית השני שלי. יגאל היה קצין משוחרר טרי מחיל המודיעין, מבוגר ממני בשנה, וכבר מההודעות הראשונות נשמע שיש לי עסק עם בחור לא רגיל. אז לאחר שעברנו למסנג'ר וראיתי שבהחלט מדובר בבחור איכותי ואינטליגנט, ואחרי שהחלפנו תמונות וראיתי שהוא די חמוד - הוחלט להפגש.

למרות שהגעתי לדייט הראשון בחששות כבדים (ודי סטנדרטיים), ולמרות שהבחור איחר במשהו כמו 10 דקות וגרם לי לנסות מגוון זוויות תצפית על הכניסה לבית הקפה שבו קבענו, כך שאני אראה אותו קודם - היה לו קסם ששבה אותי מייד. חיוך מקסים, גוף מעט מלא אך די אתלטי, עיניים חכמות - ללא ספק היה פוטנציאל גדול.

התיישבנו לנו והתחלנו לדבר, ומהר מאוד השיחה גלשה לה למחוזות מעניינים עד מאוד. הוא היה בחור מרתק, עם המון סיפורים מעניינים, וגם עם יכולת להקשיב. כעבור זמן מה עזבנו את בית הקפה ויצאנו לטיול רגלי קצר בסביבה, שבסופו, איך לא - התנשקנו. ויגאל היה לא רע בכלל בנשיקות... מובן מאליו שהפרפרים התחילו שוב להתעופף להם בבטן, ואחרי ערב אחד עם יגאל כבר חייתי באגדה.

ביום שלמחרת החלפנו הודעות רומנטיות כמו ילדות בנות 12 שגילו את אהוב ליבן. מסתבר ששנינו מאוד נהננו בערב הקודם ובעיקר שרצינו להמשיך לדייט נוסף. אבל כמובן שלא נפגשים לדייט שני ערב אחרי הערב הראשון... (וזה בכלל לא קשור למזל רע או אמונות טפלות אחרות), זה פשוט קשור לחוסר איזון. הדייט הראשון מוציא אתכם (בתקווה) מאיזון, מכניס המון פרפרים, הופך את עולמכם - כדאי לחכות יום-יומיים עד הדייט השני, כדי שתתארגנו על עצמכם קצת ותוכלו לשדר קרירות מרגיעה ומושכת. זה גם יתן לצד השני זמן להתגעגע... בכל מקרה, כעבור יומיים של הודעות וכמה שיחות טלפון, החלטנו להפגש לדייט נוסף.

הדייט השני עם יגאל היה מרתק לא פחות מהראשון. נפגשנו שוב בבית קפה, וכרגיל היתה שיחה מעניינת מאוד - הוא היה טייל לא קטן וחובב טבע, ובמהלך הדייט הוא חלק איתי הרבה מהחוויות שלו מהטיולים השונים. קצת קינאתי בו על שיש לו כזה ניסיון בטיולים (שאני מאוד אוהב, אבל איכשהו אף פעם לא יוזם), ואפילו הרשתי לעצמו לחלום שיתחיל לקחת אותו לטיולים... בשלב מסויים עזבנו את הקפה ונסענו לחוף הים. אני יודע שפה ברוב הסיפורים העניינים הופכים לסליזיים, בגדים עפים ועוד רעות קרות וחולות כאלה - אבל הפעם האמינו לי שהכל היה מאוד רגוע ורומנטי. יצאנו מהרכב להביט בים, זה היה נחמד לכמה דקות עד שקפאנו, התחבקנו, עדיין קפאנו, וחזרנו להתחבק בתוך הרכב ולדבר עוד קצת. טוב, וגם לא רק התחבקנו, אפילו השתרבבה שם נשיקה. אבל זהו. נשבע.

זה מזכיר לי שפעם היה לי דיון סוער עם ידידה על השלבים בקשר בין זוגות - סטרייטים או הומואים. החלטנו שהשלבים זהים, אבל סקאלות הזמנים מעט שונות... בכל מקרה, ישנם שלבים ברורים ומוגדרים, שאם עברנו אותם יש סיכוי לא רע שהקשר ימשיך עד סוף השלב - אבל אין הכרח שהוא יעבור לשלב הבא.

אז למסתקרנים, הנה השלבים והזמנים (?) להומואים, כמו שאני רואה אותם:

דייט ראשון (ונשיקה, כנראה)

דייט שלישי (ואולי קפיצה לדירה של מישהו)

חודש ביחד (וההגדרה המתבקשת של "חברים")

שלושה חודשים (וההגדרה של "בני זוג")

טיסה משותפת לחו"ל (והיכולת לסבול זה את זה כמה ימים ברצף)

מעבר לדירה משותפת (וההחלטה הזוגית הרצינית הראשונה)

ריב ראשון בדירה המשותפת (סתם כדי לוודא שאתם יודעים לשרוד גם את זה)

ואם עברתם את כל זה, יש סיכוי שזה לנצח. או לפחות, עד השלב הבא. (ודילגתי על הטריוויאלים - חתונה, ילדים וכו')

אז בחזרה ליגאל - לא ציינתי זאת קודם, אבל יגאל גר עם הוריו, כמוני, ובדומה להורים שלו - גם הם ידעו עליו. רק שלי עדיין לא הזדמן להביא בחור הביתה - קצת כי לא היה אף אחד באמת רציני, וקצת כי רציתי לוודא שאני מביא מישהו שאמא תאהב . אבל יגאל היה מועמד מאוד טוב לשבור את המיתוס... כבר מזמן לא יצאתי עם בחור חכם ומעניין כל כך, ועוד כזה שממש נמשכתי אליו והוא אלי. תענוג.

כך עברו להם עוד כמה דייטים - לא כולם בבתי קפה, היו קצת גיוונים עם סרטים בקולנוע, אבל רק אחרי 3 שבועות של היכרות הציע לי יגאל לבוא לראות סרט אצלו.

עכשיו, ילדים, כשבחור שאתם דלוקים עליו מציע לכם לבוא לראות אצלו סרט בחדר - לא הייתי רץ לחמם את הפופקורן (כמו שכבר למדתי בדרך הקשה בעבר). אבל למרות הכל, אזרתי אומץ והגעתי אליו באותו הערב, מה כבר יכול לקרות?

יגאל גר במגדל מאוד יוקרתי, מאלה שיש להם שומר בכניסה 24 שעות ביממה... יגאל היה די חרד ממה שהשומר יחשוב עלי משום מה, אבל בסוף הוא נרגע ועליתי למעלה לדירה של הוריו. הם לא היו בבית למזלנו, אז נחסכו כל מיני אי-נעימויות שהיו עשויות להפריע.

נכנסנו לחדר שלו והוא עשה לי סיור מעמיק דרכו למדתי על עוד תחביבים מעניינים שלו, ראיתי תמונות מטיולים ואפילו גילינו חברים משותפים. בשלב מסויים התחלנו להתנשק, ומשם זה רק התגבר. בואו נגיד שאת הסרט לא התחלנו לראות באותו ערב... אבל קיבלתי הצעה להשאר לישון אצלו. כמובן שסירבתי, מעולם לא הייתי טוב בלהרדם במיטות זרות, וזו לא עמדה להיות פעם שונה במיוחד. מה גם שקבעתי עם חברים להפגש ולכן נאלצתי להפרד מיגאל בנשיקה נוספת.

בדרך לחברים תהיתי לעצמי האם באמת יגאל הוא הבחור שלי? הוא בהחלט היה מדהים ומילא את כל עולמי בפרפרים...

ילדים, פעם, מזמן, לא היה פייסבוק. הייתם מאמינים? היום קשה מאוד להבין איך אפשר לאהוב מישהו בלי לעשות לו לייק, או לברך מישהו ליום הולדתו בלי לכתוב לו על הקיר, ובכן פעם היינו עושים דברים כאלה. מחבקים במציאות, מתקשרים לאחל מזל טוב, מתכנסים כל החבר'ה כדי לראות תמונות... אבל מאז עברו המון ביטים באינטרנט וגדל לנו דור של הפרעות קשב וריכוז. רק כדי שתבינו למה אבא ואבא לא מרשים לכם להשתמש בסמארטפון בזמן הארוחה... אבל על זה אולי אספר בפעם אחרת.

בכל מקרה, האגדה מספרת שהפייסבוק התחיל מאתרי ה-"Hot or Not", כאלה שמראים לך תמונות של אנשים ואתה מחליט האם הם שווים עוגיה או לא. אם הם שווים עוגיה אז גם יש לך סיכוי לעשות עם זה משהו... לכן לא תתפלאו לשמוע שכשנכנס הפייסבוק לארץ אחת האפליקציות הפופולריות ביותר בו היתה אפליקציית היכרויות שכזו. אתה מתקין אותה בחשבון שלך, ואומר לה האם אתה רוצה לראות בנים או בנות - והיא כבר מראה לך תמונות של אנשים ומאפשרת לך לבחור האם אתה רוצה להכיר אותם או לא. אם כן - היא גם מאפשרת לך לשלוח להם הודעה ולהקים בית בישראל. נפלא.

למותר לציין שהאפליקציה הזו הצליחה לשבור את שיאי אטרף דייטינג ברדידות (המקום שנותן לך לחפש אנשים רק לפי מאפיינים פיזיים ולא לפי תחומי עניין או אופי). סינון לפי תמונה בלבד (אולי גם בצירוף גיל) אכן מהווה דרך ראויה להכיר את שותפך לחיים, לא?

אך למרות ההקדמה המעט עגמומית - באותה תקופה אביכם החל לחוש גירודי יאוש מההיכרויות באטרף. כשבוהים באתר הזה מידי יום מקבלים לא רק הרגשה רעה לגבי מצב החברה שלנו, והקהילה ההומולסבית בפרט, אלא גם מרגישים שהיצע הבחורים לא משתנה כלל. איך אפשר למצוא את אבא ככה?!

אז בצעד נועז ולא אופייני החליט אביכם להתקין בפייסבוק שלו את אחת מהאפליקציות הידועות לשמצה. לא כדי להכיר חלילה, רק כדי להתרשם מהמבחר, ומי יודע - אולי מעז יצא מתוק. ואכן תוך דקות הותקנה האפליקציה, ומסך החיפוש נגלה לפני אביכם - בנים או בנות? איזו שאלה! בוודאי שבנים! כך במשך שעה תמימה בילה אביכם בלחיצת next, צפיה בתמונות של בחורים (בצירוף שם וגיל), ולחיצת עוד next. אידיליה.

למחרת בערב ניסה שוב אביכם את האפליקציה. אבל הבחורים בתמונות לא נראו לטעמו כלל וכלל, או שהגיל שלהם לא היה מתאים, או שהם נראו ערסים. בע.

בכל מקרה, כעבור מספר ימים שכח אביכם מהאפליקציה. אך מה שהוא לא ידע הוא שהאפליקציה מציגה גם את תמונתו לכל מיני אנשים אקראיים שלא מכירים אותו (ואולי כן מכירים אותו). זה התגלה במקרה כאשר תוך כמה ימים הגיעו מספר פניות מהאפליקציה, של בחורים חביבים... כמה מטריד! באותה שניה החליט אביכם להסיר את האפליקציה הסוררת, אבל עם כמה מהבחורים החלה להתנהל שיחה בריאה.

אחד מהבחורים האלה היה יוחאי - שהסתבר בהמשך שכלל לא מכיר את אטרף. הדרך היחידה שלו להכיר היא האפליקציה הפייסבוקית הזדונית. אני ויוחאי התחלנו להתכתב תודות לאתר, ואני חייב לציין שזה היה מוזר - כל החוקים פתאום השתנו. הוא ידע מיד את השם המלא שלי, מי החברים שלי, אפילו ראה את התמונה שלי.. ותוך מספר דקות הוא גם הציע לי חברות בפייסבוק ולא היה נעים לי לסרב. נהדר.. עכשיו יש לו גישה למאות תמונות שלי. איפה ההסתתרות שאני כל כך אוהב?

מצד שני - זה היה הדדי. הפייסבוק של יוחאי היה כספר פתוח בפני - ראיתי היטב במה הוא מתעניין, עם מי הוא מסתובב, לאן הוא טייל ואיפה הוא הצטלם. וכן, גם מה כתבו לו החברים על הקיר. אז בגלל שיוחאי היה די חמוד החלטתי שניתן לו צ'אנס, אבל אז עוד לא היה פייסבוק-מסנג'ר ולכן ביקשתי ממנו שנעבור להתכתב בתוכנת מסרים נורמלית. וכך בלי לשים לב, הפך יוחאי לעוד אחד מהרשימה, והתחלנו להתכתב לעומק על מגוון נושאים. יוחאי התגלה כבחור אינטליגנטי, פעיל חברתית, סטודנט - נשמע ממש אידיאלי. גם הוא גר אצל ההורים, אבל לפחות כרגע זה פחות הפריע. 

לאחר מספר ימים של התכתבויות ערות הגיע הזמן להפגש לדייט. עשיתי שיחת טלפון כדי לוודא שהוא לא פסיכופת, ולאחריה קבענו בבית קפה באיזור מגוריו, משהו כמו 20 דקות נסיעה מבית הורי. כשהגעתי למקום באותו ערב היה ממש קל לזהות את יוחאי - ראיתי משהו כמו 20 תמונות שלו הרי. מה שכן, עדיין היה מפתיע לגלות שהוא היה נמוך משחשבתי.

כך העברנו לנו ערב חביב ומעניין, יוחאי סיפר לא מעט, גם אני תרמתי את חלקי - סך הכל היה נחמד. אבל כשהגיע הרגע להפרד ידעתי שזה יהיה בלחיצת יד, ולא בנשיקה - ממש כמו בשעשועוני ההיכרויות. יוחאי היה בחור חביב, אך לא גיליתי אליו צל צילה של משיכה. האם זה כי מלכתחילה כל הקלפים היו פתוחים תודות לפייסבוק ולא נשאר מקום לדמיון? האם זה כי למרות כל התמונות עדיין משהו בפגישה איתו פנים אל פנים הפתיע אותי? אין לדעת. מה שכן - זה היה הניסיון האחרון שלי עם אפליקציות פייסבוק למיניהן.