איך פגשתי את אבא

ילדים, הנה סיפור שלא סיפרתי לכם בעבר, למרות שכרונולוגית - הוא קרה כמה חודשים לפני שסיימתי את תפקידי בבסיס הסגור. פשוט חיכיתי שתגדלו קצת...

כל מה שמספרים על בסיסים סגורים נכון. כשאנשים רואים את חבריהם רק פעם במספר שבועות, החברים מהבסיס הופכים לתחליף ראוי. וכן, זה תקף גם מבחינת זוגיות. הזוגות שאני מכיר שהכירו בבסיס רבים מספור, ועוד יותר מכך רבים הרומנים המזדמנים שקרו בבסיס - לפעמים סתם כדי לפרוק עול אחרי שבוע לחוץ. בבסיס היו מגוון פינות חשוכות וסודיות שניתן היה לא פעם למצוא בהן עדויות לפעילות מאומצת. וזה עוד בלי לכלול את המגורים ה"מופרדים" בין הבנים לבנות, שבסופ"שים הרבה פעמים הפכו למגורי Unisex.

ולמרות כל ההקדמה הזו - לא יצא לי שום דבר בבסיס. לא שלא היו הומואים בבסיס, כמובן שהיו, חשדתי בכמה ואפילו היה איזה אחד מוצהר. אבל מכיוון שבבסיס הייתי מאוד בארון, ואין דבר שעבר יותר מהר בבסיס מאשר רכילות, נשמע כמו צעד חכם להמנע מהרפתקאות רומנטיות. מה גם שלך תתקע באנשים שיצאת איתם וזה לא היה מוצלח בכל שני וחמישי. עם החבר'ה שהכרתי באטרף זה פשוט לא קרה - יום אחרי שהפסקנו לצאת ידעתי שלא אתקל בהם יותר. וגם אם כן, סטטיסטית זה כנראה יקרה עוד המון שנים כשכבר יהיו לי ילדים.

אך עם זאת, העובדה שנדרתי לא להקלע למערכות יחסים בבסיס (בצירוף עם מקלחות משותפות ומרחק גדול מהבית), כלל לא מנעה ממני לפנטז על כל מיני מערכות יחסים כאלו. וכך במשך השנים חוויתי כל מיני "קראשים" על חתיכים תורנים. בדרך כלל סג"מים צעירים שאך חזרו מקורס הקצינים ואהבו להתקלח בקבוצות. מה שכן - תמיד היה לי איזשהו פייבוריט מועדף ששמתי עליו עין, והוא היה מתחלף בהתאם לעונה. ברגע שהחלפתי - הקודם היה מפסיק למשוך אותי לחלוטין... קטע הורמונלי מוזר שכזה אני מניח.

זה קרה בסופ"ש אחד שסגרתי בבסיס, באותה תקופה לא ממש יצאתי עם אף אחד. התקלחתי לי לבד במגורי הקצינים, הכל היה שקט ורגוע. לקראת סוף המקלחת שלי הופיע אחד מטבחי הקבע (בחור גדול ומפחיד) מלווה בעוד בחור שלא ראיתי מעולם. הבחור הוריד חולצה וחשף שרירי חזה מרשימים ביותר, הוריד מכנסיים וחשף גזרה לא רעה בכלל, ולקינוח גם הוריד תחתונים וחשף נתונים מרשימים. כמובן שהיה לי קשה לא להסתכל, ולפתע הוא הסתובב אלי, ראה שאני מסתכל, נתן לי מבט מאוד עמוק וישיר וחייך. חייכתי חיוך נבוך בחזרה, ויצאתי מהמקלחת. כל אותו הזמן הבחור המפחיד מהמטבח עמד ליד וחיכה לחבר שלו. התנגבתי במהירות, תוך כדי הגנבת מבטים פה ושם ליצירת האומנות שהתקלחה מולי, וכשהייתי מספיק יבש הלכתי לחדר.

החוויה הזו די טילטלה אותי בימים הבאים. לא ממש הבנתי מי היה הבחור - ידעתי שהוא לא אחד מאנשי הקבע של הבסיס, אז מה פתאום הוא מתקלח במגורי הקצינים? האם הוא הבן זוג של הטבח המפחיד? האם הוא משהו יותר מפוקפק מזה בשבילו? האם הוא סתם עשה לו טובה ונתן לו להתקלח אצלנו? האם הוא בכלל חייל בבסיס?

מה רבה היתה שמחתי כשכעבור יומיים נתקלתי שוב בבחור. הפעם - כששנינו עם בגדים. הוא היה אחד מהטבחים במטבח! הסתכלתי אליו והוא החזיר לי מבט וחיוך... האם זה בראש שלי? האם גם הוא הומו? מובן שלא היה לי אומץ לעשות שום דבר כדי לברר את הנושא והמשכתי הלאה. כעבור מספר ימים שוב אותו דבר, מבט ישיר ומשתהה, חיוך - ואז הוא הרים את הטי-שירט שלו וחשף את שרירי הבטן, כמו שעושים כשחם לך. זה רמז? אז נכון, במטבח הוא נראה קצת יותר ערס מאשר בפעם הראשונה שנפגשנו - אבל עדיין.. הוא נראה טוב.

בשלב הזה כבר הייתי די משוכנע שזה לא בראש שלי. הבחור ידידותי במיוחד כלפי, וצריך להבין האם זה כי הוא בקטע ורוצה משהו, או סתם כי הוא בחור ידידותי. ערכתי אופרציית בילוש שלמה שכל מטרתה היתה לגלות את השם של הבחור. זה ממש לא היה פשוט - כי הוא היה חייל חובה במטבח, והיו די הרבה כמותו, אבל אחרי המון הצלבות ואלימינציה היה לי שם בסבירות גבוהה.

באותם ימים פייסבוק לא ממש היה פופולרי, אבל היתה רשת חברתית בשם "מקושרים" שרק התחילה לתפוס תאוצה. חיפשתי את השם שלו, כדי לראות אם אצליח לדלות משם פרטים נוספים על זהותו המינית של הבחור (וכדי לאמת את השם שניחשתי). למזלי אכן היה לו כרטיס, והשם היה נכון!!! ולא רק זה, תמונת הפרופיל שלו היתה בלי חולצה, ועם עגיל זוהר כזה באוזן. זה יותר ערסי או יותר גיי? לא ברור, אבל זה רק חיזק את חשדותי.

בשבוע לאחר מכן חזרתי לבסיס, והתחלתי לפנטז כל מיני סיטואציות אפשריות עם הבחור. אולי - הוא בא שוב להתקלח במקלחות הקצינים כשגם אני מתקלח - ומה קורה כתוצאה מכך. אחר כך דמיינתי שהוא מציע לי קינוח אישי אחרי ארוחת הצהריים, ושהוא לוקח אותי אל המטבח לאיפה שאף אחד לא רואה... המוח שלי בהחלט עבד שעות נוספות בגלל הבחור.

כעבור כמה ימים הוא היה בדוכן ההגשה של האוכל ואני באתי לקחת תוספת. הוא חייך והסתכל עלי ושאל:

"מה קורה?"

באותו רגע הדופק שלי קצת עלה, ניסיתי לחשוב על תשובה מתוחכמת-אך-מגניבה-ולא-מגמגמת והדבר הראשון שיצא לי מהפה היה:

"אני קורא!"

בעע "בלי סודות"? באמת? אנחנו מכוונים כל כך נמוך? ללא ספק משפט הפתיחה הגרוע בכל הזמנים. מה גם, שנראה שהבחור לא הבין את הבדיחה:

"מה אתה קורא?" הוא שאל בתמימות.

מה אני עונה על זה? "מגזינים של גיי פורן"?

בלית ברירה חייכתי ועניתי:

"סתם, לא משהו מיוחד"

ואז הוא שם לי את החתיכה על הצלחת ולא היה לי מה לעשות, אז חייכתי אליו שוב והלכתי משם. מושפל מכמה רע הלך הדיאלוג הזה.

נדמה לי שהדיאלוג הזה היה מה שהרס הכל, כי לאחר מכן למרות שראיתי אותו הרבה במטבח הוא לא הסתכל עלי. למעשה, הוא אפילו התעלם בצורה די בוטה... האם הוא באמת רצה שנעשה משהו? כנראה שלעולם לא אדע.

מה שכן - שנים מאוחר יותר עקבתי אחריו בפייסבוק, עדיין נראה טוב למדי, ומצטלם בפוזות רומנטיות עם איזו בחורה. אבל בין התמונות היו כמה וכמה שמחזקות את החשד שהוא אכן גיי. מי יודע, אולי יום אחד הוא יצא מהארון. עד אז - הוא נשאר הפנטזיה הלא ממומשת שלי.

ילדים, רן העיף את אבא שלכם לעננים תוך שני דייטים. שיא שלא נראה כמותו. כאילו מישהו שם למעלה תכנן אותו בדיוק במידות הנכונות כדי להתאים... נו אתם יודעים, סירים, מכסים וכו' וכו'...

למחרת הדייט החלומי עם רן התעוררתי בבוקר וכאילו דילגתי על עננים, יצאתי לעבודה עם חיוך. רק לאורך היום התחלתי להרגיש כאב ראש די רציני, בחלק האחורי של הראש שלי. הכאב הזה התברר מאוחר יותר כפצע שנגרם ע"י לא אחר ממסעד הדלת בו השתמשתי ככרית בלילה לפני. כמובן שהייתי חייב לחלוק את הגילוי המרעיש הזה בהודעה לרן, והוא היה משועשע מאוד מהנושא. לאורך כל היום החלפנו הודעות חמודות, ומאוד חיכיתי לערב כדי ממש לדבר איתו.

לבסוף הגיע לו הערב, ורן התחבר למסנג'ר. אחרי הגינונים המתבקשים הוא הגיע לעניין -

"היה לי ממש נחמד אתמול בערב" הוא אמר

"גם לי! מחכה לעוד ערבים נחמדים כאלה..." השבתי בתמימות

"תקשיב, זה ממש בלתי אפשרי בשבילי להתחיל עכשיו משהו. זה יהרוס לי את כל הלימודים" הוא הנחית פתאום

"אוקיי... אני גם הייתי סטודנט, זה רק עניין של ניהול זמן אתה יודע..."

"כן, אבל אני לא טוב בזה. ואני לא מוכן לזה... אני בכלל לא בטוח שאני רוצה להיות עם גבר"

בשלב הזה כבר הבנתי לאן הוא חותר. כלל האצבע של "שני תירוצים ומעלה" הבהיר לי שהבחור, נסיך החלומות שלי, פשוט לא מעוניין להמשיך את הקשר. 

אז כן, ניסיתי לשכנע אותו קצת, לדבר אל ההיגיון שלו, אבל כלום. זה לא עזר.

למרות שהכרנו רק ימים בודדים, בצורה מאוד לא אופיינית - וכנראה בגלל עוצמת הקשר, כבר בניתי בראש מגדלים שלמים. כבר ראיתי אותנו חולקים דירה בתל אביב, מגדלים דג מחמד, מטיילים ברחוב בשבת בבוקר... ההכרה שעד שמצאתי מישהו כל כך מושלם בשבילי, ועד שזה נראה גם הדדי, שפשוט תפסתי אותו בטיימינג לא טוב, הייתה פשוט הורסת מבחינתי. בפעם הראשונה בחור גרם לי להיכנס לדיכאון.

וכשאני בדיכאון, אני כותב. וכך נולד לו השיר הבא:

התירא?

והשחר יאיר,

יפרש לאינסוף

ונרכב על גבו של הסוס אל החוף.

וחיבוק יגע בדמעה

ודמעה תיגע בשפתיים

ותרועות, זיקוקין וקולות מצילתיים.

הסוף ברור.

ידוע הכל.

ההווה הוא המכשול.

כי היד המושטת נעלמת בחשכה,

רסיסי התקווה מתנפצים דרכך,

השדים אכלוך, פערו תהומות,

טירתך הבודדת התכסתה בחומות.

ומבעד לחומות – נקישות עמומות

נקישות, נקישות

על אלפי חלונות.

הפעמון נטול ענבל, ובדלת אין מקוש,

ורק הצעקות שותקות. שותקות עד כאב ראש.

לו רק יכולתי להלחם בהם לבד -

ברוחות ובחולות המשאירים אותך בדד.

אך גם ציד נחוש כמוני לא יוכל לו לדרקון

הרושף את אש הפחד ומנבא את האסון.

כי לטיסה הזו דרוש לי נווט נחוש ומיומן,

בכדי לחשוף את האוצר שבטירה כלא הזמן.

ויש צורך בכח רצון עז, מסתבר,

אם רוצים את הקירות לשבר.

לחדור את השכבות,

להסיר המסיכה.

לפרוץ את הכספת

בה שוכן לבך.

כמובן שהאינסטינקט הראשוני היה לנתק עם רן קשר ולא לראות אותו יותר בחיים, אך איכשהו בגלל ששירתנו באותו בסיס יצא לי לראות אותו פה ושם, ואפילו לייעץ לו בכל מיני נושאים בהמשך. אבל לא, הוא לא האביר על הסוס הלבן.

ילדים, כבר סיפרתי לכם לא פעם שדייטינג הוא עסק טריקי, קודם כל - למצוא את הבחור הנכון. עכשיו, כנראה יש לא מעט בחורים נכונים (אני ממש לא מחסידי "האחד"), אבל למצוא את הבחור הנכון בזמן הנכון? זה בהחלט אתגר רציני...

את רן הכרתי באטרף, בלילה אחד של בדידות. רן היה בחור מאוד שונה משאר הבחורים שנתקלתי בהם באתר - קודם כל כי הוא היה בארון, שנית כי הוא נשמע בערך כמוני. כן כן, דמיינו לעצמכם שיום אחד אתם משוטטים ברשת ומתחילים לדבר עם עצמכם! אותו הומור, אותם תחומי עניין... זה פחות או יותר מה שקרה שם. רק שרן היה הרבה פחות מנוסה ממני (למעשה, הוא יצא רק עם בחור אחד אי פעם), והרבה יותר ביישן... (ובארון כבר אמרתי?).

אז בגדול אני ממש לא מאלה שיסננו מישהו כי הוא בארון, בטח לא כשהוא נשמע כמו החצי השני שלי - אי לכך החלטתי לתת לרן צ'אנס ועברנו כלאחר כבוד לדבר במסנג'ר. השיחה כמובן זרמה כמו אמריקאית שיכורה ב"תגלית", ולמרבה ההפתעה גילינו ששנינו משרתים באותו הבסיס. אם אתם חושבים שזה פרט חיובי - חשבו שוב. רן היה ארוניסט גדול - ולכן המחשבה שאולי אתקל בו בצבא בוודאי שלא הרגיעה אותו. בכל מקרה אני הייתי נחוש שלא לוותר על המציאה הזו ולכן התחלתי לשדל אותו להחליף תמונות. למרבה ההפתעה אחרי משהו כמו יומיים-שלושה של שיחות הבחור התעשת והחליט לשלוח לי את התמונות שלו. להגיד שהן היו ברורות יהיה שקר, אבל מרחוק הוא נראה חמוד מאוד...

זה הספיק, הפור נפל, החלטתי להזמין אותו לדייט. כמובן שהוא לא הסכים מיד (והיו לו שלל תירוצים, שאני לא בדיוק הטעם שלו וכל מיני דברים בסגנון), אבל בסופו של דבר קבענו להפגש. רן התגלה כבחור חמוד עד מאוד, כך שהתמונות לא שיקרו. הדייט עצמו היה קצת מוזר, ניכר היה שרן מאוד נבוך ואני רק ניסיתי לגרום לו להיות נינוח יותר. רציתי לעשות איתו את המסלול הקבוע של בית קפה + טיול רגלי, אבל הוא לא ממש רצה בית קפה. אז פשוט טיילנו לנו ברגל... מה שכן, ככל שעברו הרגעים הרגשתי יותר ויותר פרפרים בבטן. הבחור היה ממש חמוד, נראה טוב, לא חסר לו כלום - רק קיוויתי שכל העניין יהיה הדדי. מאוד התלבטתי כשהגענו לשיאו של הערב האם לנסות לנשק את רן, אבל דווקא ברגע המפתח (במקום יחסית מבודד) הופיעו פתאום אנשים שהרסו את האפקט. איכשהו גם לא הייתי בטוח מה קורה אצל רן - האם אני מוצא חן בעיניו? האם הוא בחרדות מכל עניין הדייט בציבור? מה עובר לו בראש? במקום נשיקה המשכתי לדבר איתו, והשיחה היתה מרתקת.

הדייט הסתיים לו בלחיצת יד חברית וב"נדבר" המסורתי. רק שהפעם, מה אתם יודעים, שנינו באמת התכוונו לזה! וכך אכן היה - ביומיים הבאים התכתבנו הרבה, ושוחחנו קצת גם בטלפון והוחלט שנפגשים שוב. רן בדיוק היה בתחילתה של תקופת מבחנים באוניברסיטה, כך שקשה לומר שהתזמון היה טוב, אבל הוא התעקש שהוא רוצה לראות אותי ולכן קבענו להפגש בערב בנמל תל אביב (שהיה פחות או יותר באמצע הדרך בשביל שנינו). גם הפעם התכנית האומנותית היתה טיול ושיחה, וממש לא היתה לי בעיה עם זה (זה אפילו היה די כלכלי, ולא היינו צריכים להסתבך עם בעיית ה"מי ישלם על מי?" שמידי פעם צצה בדייטים בין גברים). דיברנו על המון נושאים, וככל שעבר הזמן הרגשתי שאני יותר ויותר מחבב את הבחור, ושיש לנו כל כך הרבה במשותף שזה קצת מפחיד. חלקנו חוויות ילדות, שיחות על לימודים, חברים, תחביבים...

בסוף הערב הגענו למכוניות שלנו בחניון, ולמרות שרציתי מאוד לנשק את רן הבנתי שבמקום ציבורי זה לא יעבוד. לכן חיכיתי שהוא יציע שאכנס לרכב שלו ושהוא "יסיע אותי לרכב שלי" (שחניה דקה הליכה משם), וכמובן שאחרי ששנינו נכנסנו לרכב הדבר המתבקש היה נשיקה. אין ספק שהבחור נישק מעולה והעניינים התחילו להתחמם... יחד עם העניינים עלה גם מפלס החרדה של רן, ולכן החלטנו לנסוע באוטו שלו לחניון נטוש יותר כדי שנוכל לקבל קצת פרטיות. משמצאנו נקודה מספיק שוממת, המשכנו להתנשק (האמת היא שהופתעתי מכמות התשוקה שהיתה שם, אבל אני מניח שזה היה בדיוק כמו שקרה לי כשיצאתי לראשונה עם בחור), ומתישהו הוחלט שיהיה הרבה יותר נוח במושב האחורי. כדי שלא תטפחו תקוות אספר לכם שלרן היה אמנם אוטו משלו, אך הוא היה די פצפון, וכך נדחסנו לנו למושב האחורי - כשלפחות אין אמברקס שמעיב על העניין. 

בשלב מסויים העניינים כל כך התחממו שנשכבתי על הגב על המושב האחורי, כשהראש שלי נשען על מסעד הדלת (איפה שהכפתור של החלון החשמלי..) בתור כרית, והרגליים שלי בצד השני של הרכב. לא בדיוק נוח, אבל זה לא הפריע לי באותו רגע - כאשר רן מעלי ואנחנו ממשיכים להתנשק, להתחבק, להתלטף ולגלות אחד את השני. זה נמשך לא מעט זמן, אבל לא לדאוג - הבגדים נשארו עלינו. למרות שזה היה קשה.

בשלב מסויים הרגשנו שכבר קצת מאוחר, ושרן צריך לקום למחרת ללמוד למבחן, ולכן החלטנו לסיים את הערב, איך לא, עם עוד נשיקה טובה ועסיסית. למרות הביישנות הראשונית שלו, רן היה מוצלח מאוד בכל נושאי המגע... 

זה היה ערב מדהים, כזה שאני אזכור עוד הרבה שנים, ורן היה משהו מיוחד. משהו עמוק בפנים גרם לי להרגיש שזהו, אפשר לנשום לרווחה. מצאתי את אבא. הוא מושלם - נראה טוב, אינטליגנטי, מוצלח בנשיקות. מה עוד צריך?