איך פגשתי את אבא

ילדים, לפעמים החיים מעמידים אתכם בפני בחירות פתאומיות ונדרשת מכם החלטה מהירה של כן או לא. לרוב ינסו לשדל אתכם לומר "כן" בנימוקים שקריים של ספונטניות, אבל אל תתפתו לכך. אין תחליף לשיקול דעת אמיתי, וכשמשהו נשמע לכם מרתיע - בדרך כלל יש לכך סיבה. נכון, יכול להיות שתצאו חננות, יכול להיות שתוותרו על כמה ריגושים או סיפורים עסיסיים - אבל בינינו, מה זה אל מול להשאר בריאים ושלמים?

הדייט החלומי עם קובי הסתיים לו בשישי עם כניסת השבת - במהלכה הגעגועים גברו (כי איכשהו מתוך 24 שעות בילינו יחד למעלה מ-12!), ולכן ממש לא היה מפתיע לקבל ממנו בצאת השבת שיחת טלפון. כרגיל השיחה זרמה לה וחלקנו את חוויות השבת, מהולות במגוון הלצות היום.

כעבור יום הייתי כבר צריך לחזור לבסיס הנידח שבו שירתי, והסברתי היטב לקובי שהוא יצטרך להפרד ממני לשבועיים. מובן ששנינו התבאסנו מהעניין, ואז קובי הציע הצעה קצת מטורפת - שאני אבוא לישון אצלו.

אז כן, אני יודע, נשמע כמו משהו שפשוט אומרים לו "אולי פעם אחרת" וממשיכים בחיינו, אבל את זה שקובי היה טוב עם מילים כבר ציינתי?

למעשה קובי שכר דירה עם שותף בקרבת הבסיס שלו, שהיתה באופן די מפתיע גם קרובה יחסית לבסיס שלי. קובי הציע שאבוא אליו ערב לפני החזרה לבסיס לראות סרט, ומכיוון שזה מאוד רחוק מבית הורי - אשאר לישון בחדר של השותף שלו. למחרת בבוקר שנינו נלך איש איש לבסיסו ושלום על ישראל.

אז כן ילדים, בכל הזדמנות אחרת זה היה מאוד הגיוני לסרב בנימוס, אבל איכשהו מצאתי את עצמי באותו יום בערב נוסע באוטובוס המוכר לבסיס עם התיק הענק המוכר - רק במקום לרדת לאור יום בתחנה המוכרת - מחפש בחושך את התחנה הקרובה לדירתו של קובי. 

אחרי שירדתי בתחנה והמשכתי ללכת לפי הוראותיו של קובי - הגעתי למקום. קובי פתח את הדלת לבוש בטרנינג וטי שירט, ובדיוק הוציא מהתנור מאפינס גזר שהוא הכין בעצמו (ציינתי כבר שאני מת על מאפינס גזר?). הוא כמובן הציע לי לאכול ולשתות, והראה לי את החדר של השותף שלי - שם החלפתי בגדים למשהו יותר נוח. בשלב מסויים שאלתי אותו שאלה והוא לא ענה. חזרתי על השאלה, והוא עדיין לא ענה, למרות שהוא היה ממש לידי. כשהסתכלתי מקרוב יותר ראיתי שהוא מתפלל ערבית. "אופס" חשבתי. ובפנים הרגשתי כמו פיל בחנות חרסינה.

החדר של קובי היה ממש לטעמי - הן בעיצוב, הן בפרקטיות, הן בספרים שעיטרו את המדפים ובציטוטי השירים שעל הקירות - מה שרק הוסיף להתרגשות הכללית. קובי הפעיל את הלפטופ, התחיל את הסרט - ושנינו התיישבנו לנו על הספה שלו. מהר מאוד קובי נשכב על הספה בתואנה שהוא עייף מידי, ושאני אמשיך לראות את הסרט. כבדרך אגב הוא גם נגע בי "במקרה", מה שהוביל לשרשרת ליטופים רבי משמעות שלא הייתה מביישת כמה סרטים למבוגרים. בשלב הזה נמאס לי, דתי או לא דתי - אם לא אפעיל עליו את נשק הנשיקה הסודי שלי - הכל עלול להסתיים. אז בלי לחשוב יותר מידי נישקתי אותו נשיקה גדולה ועסיסית. הבחור ללא ספק היה בהלם, כי בדיעבד הוא גמגם משהו כמו "אתה דווקא מנשק טוב...", מה שרק גרם לי להמשיך עם העניין.

כמו שאתם מתארים לעצמכם, לא ישנתי במיטה של השותף שלו באותו הלילה, אלא במיטה שלו. מה שכן, ילדים, שמרתי באדיקות על הבגדים שלי עלי - למרות שהדתי החסוד ניסה לעשות כל מיני דברים (כולל מניפולציות רגשיות זולות) כדי שהם ירדו. הבהרתי לו שיותר מנשיקה הוא לא יראה בשלב הזה, עד שהוא יוכיח שהוא ראוי לזה. למה? מספיק גרוע שאני ישן בדייט השלישי בדירה זרה של בחור שהכרתי שבוע לפני, רחוק מאוד מהבית. הלב שלי חלש, לא רציתי להגזים עם ההתפרעויות.

כמו שאתם כבר יודעים, ילדים, אביכם לא הסתדר כל כך עם שינה במיטות של אחרים, במיוחד שיש אחרים שנמצאים במיטה באותו זמן וזזים כל רגע. לא נרדמתי ליותר מידי זמן באותו הלילה, ונראה שגם לקובי לא היה כל כך פשוט - גם ב-4 בבוקר הוא עדיין ניסה לשלוח ידיים בניסיון לכבוש אותי. אבל אני המשכתי להתעקש. האמת היא שבשלב מסויים התחלתי לחשוב האם העקשנות הזו במקום, ומה בעצם אכפת לי. במידה מסויימת התחלתי אפילו לרחם עליו. אבל הוא היה מושלם מידי, וידעתי שאם אשכב איתו הלילה זה יהיה סוף הקשר שלנו. איך ידעתי את זה או על סמך מה? לא יודע... פשוט ידעתי. משמיים.

בבוקר מוקדם קובי התעורר לתפילה, והשאיר אותי לבד להמשיך לישון בדירה. אחרי שהוא חזר והתרחץ הבנתי שיש לי עוד לפחות 3 שעות עד שאני צריך להיות בבסיס... הוא הציע שאני אשאר לישון ופשוט אנעל אחרי את הדירה ואשים את המפתח בתיבת הדואר. וכך אמנם עשיתי, למרות שזה היה מאוד מוזר להתעורר בדירה זרה לחלוטין, ריקה לחלוטין. בכלל, בדיעבד הבנתי שקובי נתן בי די הרבה אמון כשהוא השאיר אותי לבד בדירה שלו - אני במקומו לא הייתי עושה את זה כנראה...

אז קמתי, התלבשתי, התרחצתי, ארזתי את התיק הגדול שלי, לקחתי מאפין גזר לדרך - ויצאתי לבסיס, אחרי לילה מוזר בלי הרבה שינה אבל עם עוד המון פרפרים בבטן.

ילדים, לפעמים בחיים הכל נראה מסודר, ופשוט אין לכם שום יכולת להתלונן או סיבה לקטר. ככה נראו החודשים הראשונים עם דורון. סוג של חלום מתוק שאביכם פשוט לא התעורר ממנו.

אחרי הדייט הראשון המוצלח הגיע לו גם דייט שני, ואחריו הגיעו שלישי ורביעי. מכיוון שדורון גר בדירה לבדו במרכז תל אביב, ועוד עם רכב - האפשרויות היו כמעט בלתי מוגבלות. בית קפה או מסעדה - ואליו הביתה, סרט אצלו בבית, טיול רגלי קצר - או סתם לסיים יום ארוך אצלו במיטה. השיחות היו מצויינות, וגם במיטה לא ממש היו לי תלונות. אמנם אלי הביתה לא יכולתי להביא אותו (בכל זאת, סבא וסבתא היו די חשדנים...), אבל הייתי מורגל מיניב לנסוע בקביעות לתל אביב, ככה שזה לא הפריע במיוחד.

באותה תקופה אביכם התחיל בדיוק את קורס הקצינים, ולכן חזר רק בכל שבועיים הביתה לשישי-שבת, מה שלא נתן הרבה אפשרויות לתמרון עם דורון. אז בכל סופ"ש שני נפגשנו, לפחות פעם אחת. בין לבין, אביכם היה כמובן עסוק עד מעל הראש בקורס, אבל לא שכח כמעט בכל שעת ט"ש להתקשר לדורון, לספר לו איך עבר היום - וגם לשמוע איך עבר שלו, או לפחות להתכתב איתו קצת בסמסים כשהמצב היה דחוק.

הזמן עבר לו במהירות, ככה זה כשעסוקים (ונהנים...), הייתי מגיע אל דורון לדירה בשישי בערב, סחוט מעייפות של שבועיים, היינו מדברים, שוכבים קצת, ואז הייתי פשוט נרדם עליו. אני לא יודע אם הוא גם נרדם, ואני לא יודע אם זו היתה העייפות הצבאית, אבל דורון היה היחיד שבאמת הצלחתי להרדם איתו במיטה בקלות רבה. למרות כל זה, לא נשארתי לישון אצל דורון עד הבוקר, מכיוון שההורים שלי לא ידעו עלי כלום, והייתי צריך להחזיר את האוטו.

פעם אחת חזרתי הביתה מהקורס ביום חמישי, ודורון הזמין אותי לישון אצלו באותו ערב. לאחר הרבה מחשבות החלטתי להסכים, כי מאוד חיכיתי לישון איתו לילה שלם סוף סוף. הודעתי לאבא ואמא שאני הולך לישון אצל חבר (ולמזלי חינכתי אותם באותה התקופה לא לשאול שאלות...), לקחתי את האוטו ונסעתי לדורון. זה היה ערב נהדר, לקחנו סרט מהבלוקבאסטר וראינו יחד בסלון, ואחרי שהוא נגמר עברנו לחדר השינה. בסופו של דבר גם נרדמנו, ואני שמתי לי שעון מעורר ל7 בבוקר, כדי לרדת לקיוסק לקנות כרטיסי חניה (בכל זאת, תל אביבי אני לא - וגם לא לגמרי תכננתי את ההשארות הזאת עד הסוף).

אז כשצלצל השעון בבוקר אני זינקתי מהמיטה, ודורון נשאר לנמנם עדיין. כשחזרתי, עם עיתון ואחרי שדאגתי לכרטיסי חניה, והוא עדיין היה במיטה, זה הרגיש ממש כמו לגור יחד. בסוף הוא התעורר, התארגנו ויצאנו לטייל בתל אביב ולחפש מקום לאכול בו ארוחת בוקר. ככה טיילנו לנו בשעות הבוקר המאוחרות ביום שישי בתל אביב, כמו זוג אמיתי שנהנה מהחיים. אני חושב שאז בפעם הראשונה היה ברור לי מעל לכל צל של ספק מה אני באמת מחפש בחיים, ילדים - בן זוג אוהב, בית, ילדים - משפחה (ובסוף השגתי את זה... מה אתם יודעים). בסופו של הטיול גם מצאנו מקום לאכול בו, והמשכנו לטייל עד שכבר הגיעו שעות אחר הצהריים והגיע הזמן לשוב הביתה.

את החברים של דורון יצא לי להכיר פה ושם דרך יעקב, כך שגם איתם יצא לנו לבלות פה ושם. הכל התקדם ממש כמו שרצינו, ומכיוון שאני הייתי החבר הרציני הראשון של דורון, הכל הרגיש לו שונה ומיוחד, וגם לי. ממש אי אפשר היה להשוות למה שהיה קודם לכן עם יניב, האופי שלהם היה שונה לחלוטין וכך גם אופי הקשר. איכשהו עם דורון הרגשתי שזה נועד לעבוד. כבר היתה לנו השגרה שלנו, הרגשנו נוח זה עם זה, במיטה ומחוצה לה, בטלפון, בסמסים, גם כשזה היה מתקתק עד גועל - זה היה שם, וזה היה טוב.

תמיד אומרים שקשר טוב נמדד אחרי 3 חודשים. למה? כי פיזיולוגית אחרי 3 חודשים המוח שלנו מפסיק להפגיז את עצמו בהורמונים, והמשיכה המינית/חרמנות יורדת לרמות סבירות, יחד עם הרגשת ה"אההה אני בקשר! איזה כיף!", ופתאום רואים את פני הדברים האמיתיים. כזכור, עם יניב זה לא עבד לי - והרצון העז להפשיט אותו בדייט הראשון התגלה כסלידה עמוקה אחרי שלושה חודשים. אבל עם דורון לדברים היה קצב אחר, אמנם התשוקה היתה גדולה, אבל המפגשים שלנו לא סבבו סביב המין. זה רק היה בונוס, וגם זה לא קרה תמיד. קיוויתי שהפעם נעמוד במבחן ונמשיך לגמר. ואכן, כעבור 3 חודשים של קשר, בנקודה הקריטית הזו כשהמשיכה המינית מתחילה להתפוגג - דווקא לא חווינו משבר. מה שכן קרה אחרי 3 חודשים הוא שדורון הודיע לי יום אחד שהוא עשה בדיקת איידס ונמצא שלילי. זה כמובן שימח אותי מאוד, אבל גם גרם לי לשקול האם גם אני אמור לעשות בדיקה או להמשיך את חיי כאילו לא קרה כלום?

ילדים, אחרי שני דייטים עם יניב - אבא שלכם חשב שהוא הגיע על המנוחה והנחלה, או לכל הפחות עבר באיזשהו עיקום זמן-מרחב אל מימד הסרטים האמריקאים המטופשים. הכל הלך כל כך טוב, השיחות היו מעניינות, המשיכה המינית היתה עזה - מה עוד זוג בראשית שנות ה-20 שלו זקוק לו?

למחרת הדייט השני מובן שהמשכנו להתכתב בסמסים, כמו שתי בנות 14 מוכות פקצת. אבל זה לא הפריע לאף אחד מאיתנו - זה אפילו היה כיף. אחרי יומיים החלטנו שעבר זמן רב מידי שבו לא התראנו, ולכן היינו חייבים לקבוע דייט שלישי!

כיוון שאני עדיין גרתי עם סבא וסבתא שלכם, שלא היה להם מושג לאילו מטרות משוקצות לוקח הבן שלהם את הרכב בכל ערב - לא יכולנו להפגש בסביבתי ונסעתי שוב לתל אביב, לאיזור של יניב (שהתחיל כבר להיות די חביב, אני חייב לציין). נפגשנו כמובן ברחוב (בנשיקה..), וקפצנו לאכול סושי באיזו סושיה חביבה וקטנה. במהלך הארוחה שוחחנו על אירועי היום, ועל בכלל - וכרגיל השיחה זרמה מצויין.

מהר מאוד סיימנו את הארוחה ונדרש קינוח. לשם כך, הזמין אותי יניב לקפה אצלו בדירה, ולהפתעתנו כי רבה - נעתרתי לבקשה! הלכנו מחובקים ברחובות עד שהגענו לדירתו, שהיתה קטנה אך חביבה, והוא חלק אותה עם עוד 2 שותפים - שאותם לא זכיתי להכיר באותו הערב (למרבה המזל.. זה בטח היה מביך אותי). אחרי עצירה קטנה במטבח לצורך הכנת קפה, עברנו לחדר שלו על מנת להנות ממנו. מובן שמהר מאוד התחלנו להנות גם מהמיטה המפנקת של יניב, והבגדים נשרו להם אט אט ופינו מקום לקרבה הרבה יותר אינטימית.

לאחר ששנינו התענגנו איש על חברת רעהו - נשארנו מחובקים מתחת לשמיכה ודיברנו קצת. זה היה כיף, זה הרגיש נכון, הייתי בטוח שאני המאושר באדם.

כך עברו להם כמה חודשים עם יניב, במהלכם נפגשנו משהו כמו פעמיים-שלוש בשבוע, שותים קפה, הולכים לאכול, לראות הצגה או סרט, ולרוב גם מסיימים את הערב במיטה שלו. לאט לאט למדנו לבצע תעלולים יותר ויותר נחמדים, והוא לימד אותי הרבה דברים שמעולם לא הכרתי. יניב היה גם הראשון שהרגשתי איתו מספיק בטוח כדי לנסות דברים שעד אז חשבתי שאסורים, והוא הרגיש ממש אותו הדבר כלפי.

כשחגגנו חודש, הגיע יניב לפגישה באמצע רחוב תל אביבי הומה, עם זר פרחים. אני חייב לציין שזה תפס אותי לא מוכן בעליל. כמובן ששמחתי, וחיבקתי אותו, אך בפולניות מרובה גם גערתי בו שהוא לא היה צריך לבזבז כסף על פרחים בשבילי. שמתי את הפרחים באוטו והמשכנו לבילוי הלילי שלנו. כשחזרתי הביתה ראיתי את הפרחים זרוקים להם במושב האחורי, ולא כל כך ידעתי מה לעשות איתם. יכולתי כמובן להביא אותם הביתה ולשים אותם באגרטל, אבל סבתא שלכם היתה חושדת מיד - ומה הייתי אומר? שיצאתי לבלות עם חבר והוא הביא לי אותם? יניב לא הסכים לקחת את הפרחים אליו, ולכן, למרות שזה הרגיש קצת כמו לזרוק ספר, אמרתי לעצמי שהעיקר הכוונה והערכתי את יניב על הכוונה - אבל זרקתי את הפרחים בפח סמוך לבית. זו אולי היתה הפעם הראשונה שבאמת הפריע לי שההורים שלי לא יודעים עלי.

לי וליניב היו גם לא מעט בילויים ביתיים, הוא מאוד אהב לבשל, והיה מזמין אותי לארוחות זוגיות בדירתו הקטנה. מובן שתמיד הייתי מציע לעזור, אך איכשהו הוא היה מכוון את זה ככה שהאוכל היה כמעט מוכן לגמרי ברגע שהגעתי - וכל מה שנשאר לי הוא רק לשטוף כמה עגבניות שרי או משהו מגוחך כזה. אני עד היום זוכר את הארוחות הנהדרות בחדר שלו, היין, והקינוחים... אבל עזבו את הדברים מסביב ילדים, הספיק לי להיות בזרועותיו כדי להיות מאושר. הוא היה זה ששכנע אותי ששני גברים יכולים לבנות זוגיות אמיתית, שלא סובבת רק סביב הסקס - אלא ממש סביב רגשות.

בשלב מסויים התחיל קצת להפריע לנו הריטואל של פגישה - סקס - אני נוסע הביתה, אבל לרוב זה היה כורח המציאות. בסופ"ש אחד דווקא הסתדר שאשן אצלו, וזה מה שעשיתי. זו למעשה הפעם הראשונה שבה ממש נשארתי לישון אצל בחור. הכל היה מאוד כרגיל, עד הקטע שבו הייתי אמור ללכת הביתה - רק שהפעם נשארתי. נשארנו מחובקים במיטה ויניב התחיל לנחור. הבנתי שגם אני אמור להרדם, אך איכשהו זה היה לי ממש בלתי אפשרי באותה סיטואציה. קודם כל - לישון במיטה זרה, בדירה זרה - זה אף פעם לא אידיאלי, וסביר להניח שלא הייתי נרדם. שנית, לישון בעירום - אני מתקרר בקלות. שלישית, לישון עם בחור אחר, שגם הוא במקרה עירום, במיטה זוגית עם שמיכה אחת. רביעית - לחבק בחור עירום במיטה זוגית תוך כדי שהוא ישן - מי מסוגל להרדם ככה???

עד שפגשתי את אבא שלכם יצא לי לנסות פה ושם לישון אצל בחורים, וכמעט אף פעם זה לא עלה יפה. חשבתי כבר שלא נועדתי לחלוק מיטה זוגית עם אף גבר, אבל מסתבר שיש גברים שאיתם זה פשוט עובד. רגע, מה אני מברבר? היינו באמצע הסיפור על יניב. אז אחרי ליל שימורים, במהלכו אני די בטוח שיניב ישן, ואני די בטוח שאני לא ישנתי אפילו דקה (למרות שבאמת שניסיתי...), הציפורים התחילו לצייץ להן, וידעתי שבקרוב אצטרך לזוז. יניב גם הוא התעורר לו, ויחד איתו התעוררו עוד כמה דברים... אחרי שהשכבנו אותם בחזרה לישון התלבשתי, נפרדתי מיניב בחיבוק ונשיקה (בלי לשון! הדברים האלה יכולים להיות ממש מסוכנים בבוקר...) ויצאתי לדרכי הביתה. יניב נשאר להמשיך לישון...

זו היתה הפעם האחרונה שנשארתי לישון אצל יניב, קצת כי לא היו יותר מידי הזדמנויות לדברים כאלה, וקצת כי לא באמת נהנתי מהעניין. מצד אחד, הרגשתי קצת מוזר לחזור ממנו בתום כל פגישה בשעת לילה מאוחרת, אבל מצד שני - ידעתי שהסבל של להשאר לישון אצלו פשוט לא שווה את זה. אבל לא היה לי יותר מידי זמן לדון עם עצמי בנושא, לאור מה שקרה מספר שבועות אחר כך...