לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

איך פגשתי את אבא


ילדים, כבר בגיל 13 אבא שלכם חשד שהוא הומו, אבל עד שהוא הפך לשלם עם הרעיון והתחיל אפילו להנות מזה - לקח לו למעלה מעשור. זה הסיפור על איך פגשתי את אבא שלכם.

Avatarכינוי: 

מין: זכר

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

פרק 51 - פנטזיה לא ממומשת


ילדים, הנה סיפור שלא סיפרתי לכם בעבר, למרות שכרונולוגית - הוא קרה כמה חודשים לפני שסיימתי את תפקידי בבסיס הסגור. פשוט חיכיתי שתגדלו קצת...

 

כל מה שמספרים על בסיסים סגורים נכון. כשאנשים רואים את חבריהם רק פעם במספר שבועות, החברים מהבסיס הופכים לתחליף ראוי. וכן, זה תקף גם מבחינת זוגיות. הזוגות שאני מכיר שהכירו בבסיס רבים מספור, ועוד יותר מכך רבים הרומנים המזדמנים שקרו בבסיס - לפעמים סתם כדי לפרוק עול אחרי שבוע לחוץ. בבסיס היו מגוון פינות חשוכות וסודיות שניתן היה לא פעם למצוא בהן עדויות לפעילות מאומצת. וזה עוד בלי לכלול את המגורים ה"מופרדים" בין הבנים לבנות, שבסופ"שים הרבה פעמים הפכו למגורי Unisex.

 

ולמרות כל ההקדמה הזו - לא יצא לי שום דבר בבסיס. לא שלא היו הומואים בבסיס, כמובן שהיו, חשדתי בכמה ואפילו היה איזה אחד מוצהר. אבל מכיוון שבבסיס הייתי מאוד בארון, ואין דבר שעבר יותר מהר בבסיס מאשר רכילות, נשמע כמו צעד חכם להמנע מהרפתקאות רומנטיות. מה גם שלך תתקע באנשים שיצאת איתם וזה לא היה מוצלח בכל שני וחמישי. עם החבר'ה שהכרתי באטרף זה פשוט לא קרה - יום אחרי שהפסקנו לצאת ידעתי שלא אתקל בהם יותר. וגם אם כן, סטטיסטית זה כנראה יקרה עוד המון שנים כשכבר יהיו לי ילדים.

 

אך עם זאת, העובדה שנדרתי לא להקלע למערכות יחסים בבסיס (בצירוף עם מקלחות משותפות ומרחק גדול מהבית), כלל לא מנעה ממני לפנטז על כל מיני מערכות יחסים כאלו. וכך במשך השנים חוויתי כל מיני "קראשים" על חתיכים תורנים. בדרך כלל סג"מים צעירים שאך חזרו מקורס הקצינים ואהבו להתקלח בקבוצות. מה שכן - תמיד היה לי איזשהו פייבוריט מועדף ששמתי עליו עין, והוא היה מתחלף בהתאם לעונה. ברגע שהחלפתי - הקודם היה מפסיק למשוך אותי לחלוטין... קטע הורמונלי מוזר שכזה אני מניח.

 

זה קרה בסופ"ש אחד שסגרתי בבסיס, באותה תקופה לא ממש יצאתי עם אף אחד. התקלחתי לי לבד במגורי הקצינים, הכל היה שקט ורגוע. לקראת סוף המקלחת שלי הופיע אחד מטבחי הקבע (בחור גדול ומפחיד) מלווה בעוד בחור שלא ראיתי מעולם. הבחור הוריד חולצה וחשף שרירי חזה מרשימים ביותר, הוריד מכנסיים וחשף גזרה לא רעה בכלל, ולקינוח גם הוריד תחתונים וחשף נתונים מרשימים. כמובן שהיה לי קשה לא להסתכל, ולפתע הוא הסתובב אלי, ראה שאני מסתכל, נתן לי מבט מאוד עמוק וישיר וחייך. חייכתי חיוך נבוך בחזרה, ויצאתי מהמקלחת. כל אותו הזמן הבחור המפחיד מהמטבח עמד ליד וחיכה לחבר שלו. התנגבתי במהירות, תוך כדי הגנבת מבטים פה ושם ליצירת האומנות שהתקלחה מולי, וכשהייתי מספיק יבש הלכתי לחדר.

 

החוויה הזו די טילטלה אותי בימים הבאים. לא ממש הבנתי מי היה הבחור - ידעתי שהוא לא אחד מאנשי הקבע של הבסיס, אז מה פתאום הוא מתקלח במגורי הקצינים? האם הוא הבן זוג של הטבח המפחיד? האם הוא משהו יותר מפוקפק מזה בשבילו? האם הוא סתם עשה לו טובה ונתן לו להתקלח אצלנו? האם הוא בכלל חייל בבסיס?

 

מה רבה היתה שמחתי כשכעבור יומיים נתקלתי שוב בבחור. הפעם - כששנינו עם בגדים. הוא היה אחד מהטבחים במטבח! הסתכלתי אליו והוא החזיר לי מבט וחיוך... האם זה בראש שלי? האם גם הוא הומו? מובן שלא היה לי אומץ לעשות שום דבר כדי לברר את הנושא והמשכתי הלאה. כעבור מספר ימים שוב אותו דבר, מבט ישיר ומשתהה, חיוך - ואז הוא הרים את הטי-שירט שלו וחשף את שרירי הבטן, כמו שעושים כשחם לך. זה רמז? אז נכון, במטבח הוא נראה קצת יותר ערס מאשר בפעם הראשונה שנפגשנו - אבל עדיין.. הוא נראה טוב.

 

בשלב הזה כבר הייתי די משוכנע שזה לא בראש שלי. הבחור ידידותי במיוחד כלפי, וצריך להבין האם זה כי הוא בקטע ורוצה משהו, או סתם כי הוא בחור ידידותי. ערכתי אופרציית בילוש שלמה שכל מטרתה היתה לגלות את השם של הבחור. זה ממש לא היה פשוט - כי הוא היה חייל חובה במטבח, והיו די הרבה כמותו, אבל אחרי המון הצלבות ואלימינציה היה לי שם בסבירות גבוהה.

באותם ימים פייסבוק לא ממש היה פופולרי, אבל היתה רשת חברתית בשם "מקושרים" שרק התחילה לתפוס תאוצה. חיפשתי את השם שלו, כדי לראות אם אצליח לדלות משם פרטים נוספים על זהותו המינית של הבחור (וכדי לאמת את השם שניחשתי). למזלי אכן היה לו כרטיס, והשם היה נכון!!! ולא רק זה, תמונת הפרופיל שלו היתה בלי חולצה, ועם עגיל זוהר כזה באוזן. זה יותר ערסי או יותר גיי? לא ברור, אבל זה רק חיזק את חשדותי.

 

בשבוע לאחר מכן חזרתי לבסיס, והתחלתי לפנטז כל מיני סיטואציות אפשריות עם הבחור. אולי - הוא בא שוב להתקלח במקלחות הקצינים כשגם אני מתקלח - ומה קורה כתוצאה מכך. אחר כך דמיינתי שהוא מציע לי קינוח אישי אחרי ארוחת הצהריים, ושהוא לוקח אותי אל המטבח לאיפה שאף אחד לא רואה... המוח שלי בהחלט עבד שעות נוספות בגלל הבחור.

 

כעבור כמה ימים הוא היה בדוכן ההגשה של האוכל ואני באתי לקחת תוספת. הוא חייך והסתכל עלי ושאל:

"מה קורה?"

באותו רגע הדופק שלי קצת עלה, ניסיתי לחשוב על תשובה מתוחכמת-אך-מגניבה-ולא-מגמגמת והדבר הראשון שיצא לי מהפה היה:

"אני קורא!"

בעע "בלי סודות"? באמת? אנחנו מכוונים כל כך נמוך? ללא ספק משפט הפתיחה הגרוע בכל הזמנים. מה גם, שנראה שהבחור לא הבין את הבדיחה:

"מה אתה קורא?" הוא שאל בתמימות.

מה אני עונה על זה? "מגזינים של גיי פורן"?

בלית ברירה חייכתי ועניתי:

"סתם, לא משהו מיוחד"

ואז הוא שם לי את החתיכה על הצלחת ולא היה לי מה לעשות, אז חייכתי אליו שוב והלכתי משם. מושפל מכמה רע הלך הדיאלוג הזה.

 

נדמה לי שהדיאלוג הזה היה מה שהרס הכל, כי לאחר מכן למרות שראיתי אותו הרבה במטבח הוא לא הסתכל עלי. למעשה, הוא אפילו התעלם בצורה די בוטה... האם הוא באמת רצה שנעשה משהו? כנראה שלעולם לא אדע.

 

מה שכן - שנים מאוחר יותר עקבתי אחריו בפייסבוק, עדיין נראה טוב למדי, ומצטלם בפוזות רומנטיות עם איזו בחורה. אבל בין התמונות היו כמה וכמה שמחזקות את החשד שהוא אכן גיי. מי יודע, אולי יום אחד הוא יצא מהארון. עד אז - הוא נשאר הפנטזיה הלא ממומשת שלי.

נכתב על ידי , 17/11/2013 23:52   בקטגוריות היכרויות, סקס, צבא  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אדם ב-27/12/2013 13:50
 



פרק 41 - קח פסק זמן כשר


ילדים, אם אתם מתעוררים, הציפורים מזמרות בחוץ ואתם שרים איתן בקולות - כנראה שאתם תקועים בסרט של דיסני. הבאסה עם סרטים של דיסני היא לא שהגיבורים עשויים להתחיל לשיר בכל רגע, וגם לא שהסופים תמיד טובים - הבאסה האמיתית היא שהם נגמרים. ואז כל מה שנשאר לכם ביד זו קלטת וידאו ישנה ומתפרקת והחיים האפורים שהיו לכם לפני שהתחלתם בצפיה.

 

אז אחרי שלושה דייטים עם קובי - הייתי די בעננים. אמנם רק בדייט השלישי באמת יצא לנו להתנשק, אבל הבחור המיס אותי בדרכו הדתית והמיוחדת. אז לאחר הלילה אצל קובי חזרתי לבסיס, רכוב על ענן של צמר גפן מתוק. קובי הזהיר אותי שהוא אמור להשתתף בכנס באותו השבוע, ולכן לא יהיה לו יותר מידי זמן - ולכן התאפקתי לא להתקשר ולהציק לו יותר מידי. למרות שלמעשה זה כל מה שרציתי לעשות...

 

עבר יום ולא שמעתי מקובי שום דבר, למחרת גם לא - החלטתי לשלוח לו סמס, אולי הזאב הרע פגש אותו ביער... מה רבה היתה תדהמתי כשגם עכשיו לא קיבלתי תגובה! הייתי מתקשר למשטרה, אבל לא היו לי מספיק פרטים. אז במקום זה החלטתי להתקשר למחרת בערב, רק כדי לוודא שהכל בסדר. כמובן שהוא סינן אותי - "טוב, הכנס הזה כנראה ממש עמוס" חשבתי לעצמי.

 

הערה קטנה, ילדים, כדי שלא תחשבו שאביכם הוא איזה פסיכופת או משהו, בכל השבוע שלפני אני וקובי היינו משוחחים בטלפון מידי ערב. ולא סתם שיחת מה נשמע אלא שיחה ארוכה של רבע שעה עד חצי שעה. אולי התמכרתי... בכל מקרה, לא שמעתי מקובי עד לפני הסופ"ש, שאותו סגרתי בבסיס. הוא סיפר קצת על הכנס הזה, אך נשמע מעט מרוחק. ייחסתי את זה לעייפות מהשבוע...

 

לאורך סוף השבוע כמובן שלא שמעתי ממנו כי הוא דתי והכל, אבל גם בימים שלאחר מכן המצב לא היה מזהיר. אני חושב שבצהרי יום שלישי קיבלתי ממנו טלפון, בצהריים - כמה חריג. הוא היה נחמד, כהרגלו, אבל מהר מאוד הוא ניגש לעניין (ולא "חתך לנקודה". מה זה בכלל אומר "חתך לנקודה"!??!?).

"היה לי ממש נחמד איתך בכל הדייטים האחרונים. אתה חכם ומצחיק וממש כיף לדבר איתך"

"תודה, גם אתה די בסדר" עניתי בגיחוך

"אתה יודע שאני אמור לעבור עוד חודשיים לבסיס במרכז"

"כן..." עניתי. דיברנו על זה כבר כמה פעמים בעבר.

"וגם אתה הרי אמור לעבור בקרוב, אחרי הטיסה שלך לחו"ל"

"עד כאן צדקת בעובדות!" ניסיתי לשבור את הקרח בהלצה לא מוצלחת

"אז... אז חשבתי שאולי ניקח איזה פסק זמן, כי בינתיים זה די קשה לבנות קשר כשאתה סוגר בבסיס ואנחנו לא יכולים להפגש"

"למה זה קשה?" עניתי בתמימות.. "אני לא סוגר כל כך הרבה, ואתה בעצמך אמרת שזה אמור להשתפר בקרוב!"

"כן אבל אתה טס ליותר מחודש! מה אני אמור לעשות בינתיים?"

פה לא ממש ידעתי איך להגיב... אז שתקתי.

"בקיצור, למרות שהיה לי ממש נחמד עד עכשיו, אני מציע שניתן לעצמנו קצת זמן"

"טוב.. אם זה מה שאתה רוצה. אבל אני חושב שחבל, כי היה לי גם ממש כיף איתך עד עכשיו" אני שונא להתחנן. וגם במקרה הזה לא ראיתי בכך צורך, למרות שהוא היה דג שווה במיוחד.

את שאר השיחה העברנו בכמה דברי נימוסין - ולפני שהבנתי מה קורה, הבנתי שאני לבד.


ילדים, לפעמים הייתי מת לקבל את היכולת לראות סיטואציה נוכחית בדיעבד. איכשהו כשמסתכלים אחורה הדברים נראים אחרת לגמרי - או שהם לא חשובים פתאום, או שמבינים אותם אחרת ממה שהם נראו בזמנו. קובי זרק אותי בשיחת הטלפון הזו. אבל הוא זרק אותי בצורה מאוד מנומסת וחיננית. כל כך מנומסת וחיננית שאני בכלל לא הבנתי שהוא זרק אותי (כי מה זה בכלל "פסק זמן" עם מישהו שיצאתם איתו לשלושה דייטים?!). תזהרו מזה, ילדים, זה מצב די פאתטי - אבל האשם המרכזי הוא קובי לטעמי. הוא ניסה להיות נחמד, ובדרך הוא שבר את ליבי.

 

בסיום השיחה הייתי חודש לפני הטיסה לחו"ל, שאחריה - כך דמיינתי לעצמי, ארים טלפון לקובי ונמשיך לצאת בדיוק מהנקודה הרומנטית בה הפסקנו. ואחרי זה - חתונה, ילדים ומי יודע מה עוד!

 


 

חוץ מזה - עברה כבר שנה ושוב המצעד. היה כיף! אפילו אבא נהנה...

נכתב על ידי , 8/6/2012 22:34   בקטגוריות דתיים, פרידות, צבא  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   2 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של גיא בר-און ב-11/6/2012 21:30
 



פרק 27 - מספרים להורים - חלק ב'


ילדים, סבתא שלכם תמיד ניחנה בחושים חדים, ואיכשהו החושים האלה הובילו אותה לברר האם אביכם הומו בדיוק יום לפני שהוא התכוון לעשות זאת בעצמו. אבל היא גרמה לשתי חריגות מהותיות מהתוכנית המקורית - קודם כל, הכוונה היתה לספר לשני ההורים יחד, ושנית - הכוונה היתה לספר ולמחרת לברוח לשבוע בצבא כדי לתת להם לעכל.

 

אז לאחר שאלה כל כך ישירה (אם כי על דרך השלילה) מאמא שלי, לא נותר אלא לגלות לה את האמת. היא כמובן לא כל כך הבינה בהתחלה את גודל הפצצה שהטלתי עליה, אבל אחר מספר דקות היא כבר שאלה כל מיני שאלות מודאגות, מאלה שתמיד הורים שואלים בסיטואציות האלה...

איך אתה יודע?

יש לך חבר?

היית פעם עם בנות?

ועוד שאלות רבות אחרות. ניסיתי לענות על השאלות האלה כמיטב יכולתי, ולמזלי הרב גם הייתי מוכן, זה הרי היה רק יום לפני שהתכוונתי לספר. אז כבר הייתי מאוד סגור על עצמי, וגם יכולתי לספר בגאווה על הניסיון עם כמעט אמא שלכם, שהיא הבחורה היחידה שהתנשקתי איתה אי פעם, כשחושבים על זה - ועל כמה שלא נמשכתי אליה בסופו של דבר. השאלה היחידה שהיה באמת קשה לענות עליה היתה "איך אתה כל כך בטוח שאתה הומו?", כי בכל זאת, זו אמא שלי, וחוץ מלרמוז בעדינות שיש סימנים פיזיולוגיים לא הרגשתי בנוח להרחיב בנושא. 

באופן די טבעי דמעות החלו להקוות בעיניה של סבתא שלכם, ואני ניסיתי להיות כמה שיותר רגוע ופתוח. היא סיפרה שפעם, בלימודיה באוניברסיטה למד איתה מישהו שסיפר לה שהוא הומו. אולי הסיטואציה הזכירה לה את זה? אולי כעידוד? בכל מקרה היא אמרה שחייבים לספר לסבא שלכם, ואני הסכמתי - החלטנו לעשות זאת באותו הערב כשהוא יחזור מהעבודה.

 

הגעתי לסלון בערב, אחרי שאבא שלי כבר חזר והתיישבתי על הספה ממול לספה שאמא שלי ישבה עליה. אבא שלי ישב בספה שלישית, שהיתה ניצבת לספות שלי ושל אמא, והביט בטלוויזיה. גם אחותי הקטנה היתה שם, וטיילה לה בין לבין. בשלב מסויים ההורים שלחו אותה לשחק בחדר, ואז התחיל אחד הקטעים היותר הזויים בחיי, ילדים. אבא - שקוע לו בטלוויזיה, אני מביט באמא, ואמא עושה לי סימנים עם הידיים "נו תספר לו! תספר!". אחרי שסיימתי להיות משועשע מהסיטואציה המוזרה הזו, פניתי אל אבא ואמרתי לו שיש לי משהו לספר לו. הוא שאל "מה?" והמשיך לצפות במשחק בטלוויזיה. הסתכלתי עליו והמתנתי עד שהוא יבין שזה רציני ויתפנה אלי לגמרי. זה קרה כעבור דקה, ולפני שהספקתי לחשוב אמרתי:

"אני הומו"

אבא נתן לי מבט מופתע, ולקח לו כמה שניות לעכל את כל העניין הזה.

הוא שאל כמה שאלות בסיסיות, דומות לאלה שאמא שאלה - ואז אחותי הקטנה חזרה לסלון. אמרתי

"אם תרצו לדבר על זה אני בחדר שלי"

קמתי, והלכתי לחדר.

 

כעבור שעה קלה - דפיקה בדלת החדר שלי, אבא. הוא סגר את הדלת, התיישב על המיטה והתחיל עם השאלות. גם עכשיו השתדלתי לענות בצורה הכי רגועה ושקולה שיכולתי, ולא להסתיר מידע - בסופו של דבר ההסתרה הזאת העיבה עלי כמה שנים, ולא הרגשתי שיש סיבה להסתיר מההורים שלי שום דבר. זו לא אשמתי שנולדתי ככה, ואני גם לא צריך להתבייש בזה. כעבור חצי שעה של שיחה עם אבא - אמא הצטרפה גם. היא שאלה שאלות שאבא כבר שאל, אבל עניתי לה שוב. אחד הדברים שהיה לי מאוד חשוב להדגיש הוא שזה עניין מולד, כי לא רציתי שהם חלילה יאשימו את עצמם בחינוך לקוי. 

בנוסף, הצעתי להם שיספרו על כך לדודה שלי, שהיא רופאה כמו שאתם יודעים, ויתייעצו איתה. מאוד הערכתי אותה כאדם רציונלי ושקול - ולכן ידעתי שהיא תגיד להם שזה בסדר ואין עם זה שום דבר פסול. לבסוף אחותי הקטנה הגיעה לחדר שלי וההורים הלכו. מה שהדהים אותי היה שבמקום ללכת איתם, היא באה אלי וחיבקה אותי - כאילו היא זיהתה את הסיטואציה הקשה וידעה שאני צריך חיזוק.

 

לפני השינה כתבתי אי-מייל לסבא וסבתא שלכם - ושמתי בו לינק לאתר של תהל"ה. שמעתי שיש להם קבוצות תמיכה, ובכלל הרבה מידע באתר האינטרנט - וחשבתי שיהיה נכון לתת להורים עוד כתובת לסיוע בנושא. 

 

למחרת בבוקר קמתי ליום מיותר.

ילדים, לא בכדי אביכם רצה להעלם לצבא יום אחרי שהוא סיפר לסבא וסבתא שלכם, הוא ידע שזה לא יהיה פיקניק. רוב היום אמא הסתובבה בבית ובכתה, ועוד לפני שהתעוררתי היא כבר עדכנה את אחד מהאחים שלי שהיה בבית (השני היה בצבא). הוא דווקא לקח את זה הכי טוב מכולם, בא אלי לחדר, אמר שזה ממש לא מפריע לו, והיה חמוד באופן כללי.

הסתבר גם שאבא שלי שמע בעצתי ודיבר עם דודה שלי, וכמו שצפיתי היא אמרה לו שזה בכלל לא כזה נורא, אבל גם שזה מאוד נפוץ היום, ושזה יעבור. למותר לציין שמאז ההערכה שלי אליה פחתה בצורה ניכרת.

את היום השתדלתי להעביר כמה שיותר בחדר או מחוץ לבית, כדי שלא אצטרך לקיים את האינטרקציה הלא בריאה הזו עם אמא שכל רגע מתחילה לבכות.

 

בערב דיברתי קצת עם רותם. סיפרתי לו שיצאתי מהארון בפני ההורים שלי והצעתי שניפגש. למרות שהוא לא הביע יותר מידי התלהבות, שכנעתי אותו להפגש באיזה בית קפה בסביבה. איכשהו, כל חברי הטובים שידעו עלי לא היו באיזור באותו שבוע, אז נותר לי לפרוק את המתח על רותם. זו זכורה לי כפגישה די קודרת, אפילו קצת הצטערתי שיזמתי אותה - רותם הקשיב לסיפור כמעט בלי עניין, ונתן תגובות חלביות ביותר - כשנפרדנו התנשקנו בצורה מנומסת. חזרתי הביתה באותו ערב לא הרבה יותר מעודד.

 

למחרת הייתי צריך לחזור לצבא, וסבא שלכם הציע להסיע אותי לתחנה המרכזית. לכאורה, זה היה יפה מצידו, הוא חסך לי הרבה זמן - ובשבילו זו נסיעה של 30 דקות. בפועל - זה היה גיהנום. מאז ומתמיד סבא שלכם היה אדם מאוד מאוד רציונלי, ובאותה נסיעה, לאחר שצבר תחמושת יום לפני - הוא התווכח איתי בעקשנות מרובה. לטענתו, למרות שאני מעדיף בנים - אני צריך להתחתן עם אישה ולהקים משפחה. כשהסברתי לו שאני מתכנן להתחתן עם גבר ולהקים משפחה - הוא אמר שזה לא הוגן כלפי הילדים שלי (אתם מרגישים מקופחים חמודים?), שהם יהיו מנודים בבי"ס וכל מיני שטויות בסגנון. הוא העלה הרבה טענות קשות, שאפשר לאהוב אדם גם בלי להמשך אליו מינית, אבל אני התעקשתי. אפשר למלא שעות בויכוחים שלי עם סבא שלכם, אבל בסופו של דבר יצאתי מהאוטו בהרגשה כבדה מאוד.

 

השבוע בצבא עבר בסדר, כעבור יומיים קיבלתי טלפון מאמא שלי. זה אמנם היה ברגע ממש לא נוח, אבל החלטתי בכל זאת לענות לה. אחרי חילופי דברים נימוסיים היא זרקה את הפצצה:

"חשבנו על זה עם אבא, והחלטנו שזה יהיה בסדר אם תנסה לצאת עם בנות"

לא נותר לי אלא להסביר לה בנימוס שאני לא ממש שואל אותם עם מי לצאת ועם מי לא, אני הודעתי להם שאני הומו - לא ביקשתי הנחיה. אני יודע מה לעשות, תודה רבה.

 

המשך השבוע עבר בשקט יחסי, ובסופו חזרתי הביתה. אמא שלי כבר הפסיקה לבכות כל רגע, והכל נראה די בסדר. בדרך רק הסתבר שאמא לא הצליחה להתאפק וסיפרה לאחי שהיה בצבא את החדשות המרעישות. הוא כמובן לא ממש ידע איך להתמודד עם העניין, ומאוחר יותר הסתבר שהוא קיבל את זה הכי רע מכולם. במשך שנים רבות לאחר מכן לא דיברנו על הנושא - רק בתיווך של אמא שלי. מה שכן הוא עשה, ברגע שהוא גילה, זה לשלוח סמס לבן דוד שלי, והחגיגה נמשכה...

בסופו של דבר, היחידים מהמשפחה שלא הובאו בסוד העניינים היו אחותי (שהיתה קטנה מידי באותו זמן) וסבתא (שלא הייתי קרוב אליה במיוחד, ולכן לא מצאתי לנכון לספר לה).

 

כאן התחילה תקופה יחסית ארוכה של עיכול של ההורים. התחלתי לקבל מהם לינקים במייל, הודעות בפורומים של אנשים שהצליחו "להרפא", או אנשים נשואים שהם למעשה הומואים. השתדלתי לא להתעלם ולהגיב כמיטב יכולתי. אמא התחילה פתאום לשמור לי כתבות שבהם נזכר הנושא, אבא התחיל להקליט תוכניות רלוונטיות. נראה שלא קל להם עם הנושא, אבל הם מנסים להתמודד כמיטב יכולתם. ברקע כמובן המשכתי לשמור על פתיחות, ואפילו סיפרתי לאמא על רותם ועל הדייטים שלי איתו. 

 

זה מצחיק, ציפיתי שאחרי שאספר להורים פתאום תהיה תחושת הקלה מטורפת, אבל איכשהו זו לא קרה. זה לא כמו להתחמק מתאונה ברגע האחרון - כשאתם נושמים לרווחה, זה תהליך ארוך ומתמשך, ואין בו באמת רגע שאפשר לעצור ולהרגיש טוב. מה שכן - כעת לא היתה תיאורטית שום סיבה להסתיר את נטייתי המינית מכל חברי ומכרי. אז כינסתי אסיפה גדולה של כולם, עליתי על הבמה, התקרבתי למיקרופון והכרזתי:

אממ חבר'ה... אני הומו!

אני צוחק, הלוואי שזה היה כל כך פשוט.

אביכם מעולם לא אהב דרמות, ובגלל זה הוא גם לא כל כך ידע איך להשחיל את הנושא הזה, שרבים מחבריו הטובים כבר התרגלו לא לדבר עליו. זה השאיר לי רק ברירה אחת - ממש כמו בסרט המיתולוגי Kill Bill - לעבור אחד אחד ברשימה, ולספר להם. ואני חייב לומר, ילדים, שחלק מהתגובות היו לא צפויות בעליל.

נכתב על ידי , 16/4/2011 12:55   בקטגוריות יציאה מהארון, טיפים, אהבה ויחסים, צבא  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של גיא בר-און ב-17/4/2011 00:21
 




דפים:  
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לגיא בר-און אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על גיא בר-און ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)