פרק 2

"מיס סטארלינג, אנא מהרי!" ביקשה המשרתת הפרטית של ברידג'יט.

האמת שברידג'יט כבר ממזמן היתה מוכנה, אבל היא עדיין איפרה את עצמה, לא הרבה – אבל דורש דיוק.

לאחר שסידרה את עצמה, היא התעתקה לקומת הקרקע של אחוזת סטארלינג.

אביה ואימה חיכו לה שם. הם נראו כמתכוננים לומר משהו.

"הכל בסדר?" שאלה בגבה מורמת.

אימה הסתובבה אליה. עיניה הכהות מתבוננות בה באהבה ובאיפוק.

"ברידג'יט, תוכלי לשבת רגע איתנו? אביך ואני... ברצוננו לשוחח איתך."

דבריה של אימה הבהילו אותה מעט.

היא התיישבה על כיסא עץ מוגבה, עם עיטורים מסולסלים של נחש.

"ברידג'יט. את יודעת שאנחנו צאצאים למשפחת טהורת דם מכובדת. ומכיוון שאת הגעת לפרקך, הגענו, אני ואביך עם משפחת רוקווד להסכמי... אירוסים." אמרה אימה בסבר פנים רך.

"מה שאמך אומרת לך, ברידג'יט, הוא... שאת ואנתוני רוקווד תארסו כמו כל צאצאי שושלת משפחה טהורת דם." אמר אביה בנוקשות. הוא הביט בה בתקווה שתבין את כוונותיהם.

"אני מאורסת?" שאלה באי אמון. 'לבחור?' שאל קול בראשה, בהלם.

"עוד לא. חגיגות האירוסין יתנהלו בסוף ספטמבר." ענה אביה.

"אבל... מה אם הלימודים?"

"את ואנתוני תשתחררו באופן זמני." ענתה גברת סטארלינג בחיוך מאושר. "את לא מאושרת מכך?" הוסיפה.

"כן... מאוד..." מלמלה ברידג'יט, עדיין מעכלת.

אביה כחכך בגרונו. "ברידג'יט, אני חושב שהגיע הזמן שתלכי עכשיו, אני מקווה שבבית הספר תתחברי עם אנתוני יותר."

"ביי אמא, אבא." היא אמרה במהירות ולקחה את המזוודה שלה.

"להתראות ברידג'יט, שהות נעימה בהוגוורטס." אמרה אימה, מסתכלת אליה בגאווה של אם המארסת את ביתה בבחור מבית טוב.

היא גלגלה את עיניה והתעתקה לרחוב שקודם לתחנת קינגס קרוס, כדי ששום מוגל לא יראה אותה.

'לעזאזל. אני מאורסת לרוקווד. לעזאזל. אני לא יכולה להתארס לו...'

היא החלה לרדת במדרגות, גוררת אחריה את המזוודה שלה.

"היי ברידג'," נשמע קול קר לידה, בדיוק מתי שגלגלי המזוודה נתקעו בחריץ ברצפה.

היא הסתובבה לראות מי הדובר.

דראקו מאלפוי.

היא הופתעה. "דראקו?  מה אתה עושה כאן?"

הוא גיחך ועזר לה למשוך את המזוודה שלה. "בדיוק מה שאת עושה כאן,"

"כמובן שזה מה שאתה עושה, אבל התכוונתי מה אותה עושה מחוץ לרכבת."

"אווה, סתם התחשק לי לאכול קודם... כי אני לא מתכוון לגעת בממתקים שמדאם טולוז מוכרת."

"מה אכלת?"

"פיצה,"

היא צחקה. המדרגות נגמרו ועת היתה רק הרחבה הענקית של קינגס קרוס. "אתה? אכלת פיצה?"

הוא נראה מעט רגוז. "כן, אני אכלתי פיצה."

היא הרימה גבה.

"טוב, אז אתה בא לרכבת?"

"כן... אני רק אקח את הדברים שלי..." הוא נלך כשני מטרים מהמקום שבו הם עמדו, ולקח את המזוודה שלו מעגלת מזוודות.

"ראית את ג'וני או הלן או מישהו?"

"אה, כן. הם עלו כבר על הרכבת..."

ברידג'יט הסתכלה על השעון הגדול. 10:55.

הם נעמדו מול העמוד שבין רציף תשע לעשר, והסתכלו לראות אם מוגלגים יוכלו לראות אותם.

הם פסעו צעד והגיעו למחוז חפצם; רציף תשע ושלושה רבעים.

רכבת האקספרס להוגוורטס 87620 האדומה עמדה שם ופעילות רבה נראה בתוכה.

"מה כל כך הרבה ילדים עושים ברכבת כל כך מוקדם?" שאלה בקול.

"לא יודע... רובם פה משעה עשר." ענה דראקו.

"עשר?" חזרה על דבריו בתדהמה.

"כן..." אמר דראקו והחל לגרור את מזוודותיו לעבר פתח ברכבת.

'למה לעזאזל הם פה... מעשר?!'

ברידג'יט עלתה על הרכבת בעקבות דראקו.

היא מצאה את הרכבת סוערת וגועשת; המוני תלמידים התנהגו בצורה בוטה, גסה ואגרסיבית.

"ברידג'!" נשמעה צעקה וראש של בחורה בעלת שיער אדום-סגול כהה הציץ מאחד התאים.

היא פנתה להיכנס לתא, שהתברר ששוכנים שם חבריה; ג'ונתן, הלנה, ושרלין.

בהיכנסה לתא ישר שיחררה אנחה.

"תגידו, מה אתם עושים כאן כל כך מוקדם? דראקו אמר לי שיש כאן תלמידים שנמצאים פה עוד מעשר."

הלנה, הנערה שצעקה את שמה חמש דקות לפני כן, שיחררה נשימה. "אני ושרלין רצינו לתכנן אממ... מסיבה, בהוגסמיד. אז החלטנו לבוא לכאן יותר מוקדם ובדרך הבאנו את ג'ונתן." הסבירה.

כל הדעות שלה לגבי אירוסיה נעלמו, וכל מחשבה אחת על זה התנדפה. "מסיבה? בהוגסמיד? איפה אתן מתכוונות לעשות אותה בדיוק?" שאלה.

דראקו נכנס לתא. "הנה אתם." אמר בקול קר.

"חשבנו להקים מבנה חד-פעמי בקסם..." ענתה שרלין.

"מבנה חד-פעמי? איפה?" שאל דראקו, מנסה להשתלב בשיחה.

"בהוגסמיד." עננתה הלנה בחיוך.

"ומתי?" שאלה ברידג'יט.

"מתי מה?" שאל דראקו.

"מסיבה." השיבה ברידג'יט עדיין מחכה לתשובה שלה.

"בין אמצע לתחילת החודש." אמרה שרלין.

כל הזמן הזה, ברידג'יט שמה לב שג'ונתן שקט, ונראה מוטרד מהרגיל.

היא צדה את מבטו. היא אותתה לו לצאת איתה לתא אחר.

"טוב, דברו על המסיבה שלכם, אני צריכה לדבר עם ג'וני." אמרה.

הם נכנסו לתא ריק אחר, שהיה בקרבת מה מהתא שיצאו ממנו.

ג'ונתן התיישב על אחד המושבים. "מה רצית?" שאל.

היא התיישבה מולו. "מה קרה?"

"כלום..." מלמל.

"ג'ונתן." אמרה ומעט זעם חלחל לקולה.

הוא נאנח. "אבא שלי הודיע לי.. שבקרוב מאוד אני אהפוך לאוכל מוות."

היא הבינה את מצוקתו. להיות אוכל מוות זה כבוד גדול, לשרת את אדון האופל. אבל במקרה של ג'ונתן, זה הופך לצרה.

בתור אדם שונה מהנורמה, יהיה קשה לג'ונתן להסתגל לדברים שכל כך לא הולמים אותו. ועוד אם משפחתו תגלה שהבן הצעיר שלהם הוא הומו, הם ינדו אותו.

"טוב, בקשר לזה אין מה לעשות... מה איתך? ההורים שלך אמרו לך משהו?"

כעת, היה זה תורה של ברידג'יט להיאנח. "כן."

ג'ונתן נראה כמצפה לתשובתה.

"אני אתארס... בסוף החודש."

הוא חייך. "חדשות טובות. מי המאושרת?"

ברידג'יט חשבה שהוא נפל מהפסים. "מאושרת?" היא משכה בכתפייה. "רוקווד." הוסיפה.

"פטרישה? היא לא קצת צעירה בשבילך?"

"לא פטרישה. אנתוני." היא הודיעה בקול קודר.

"את מתארסת לאנתוני רוקווד? אבל... הוא גבר." ג'וני נראה מעט מבוהל.

"אני יודעת... זאת הצרה."