סוף סוף גמור^^
כל כך הרבה מעצורים היו לי ><
אבל התחלתי את הפרק השני, והרבה יותר קל לעבוד עליו =]
פרק 1:
זה היה לילה סוער וגשום.
טירת האבן הקרה והקודרת שבטרנסילבניה נראתה נטושה מתמיד.
הוא ישב על כורסת עץ קשיחה ושיחק שח-קוסמים עם אחותו.
זה הלילה השלישי שהסופה עוד מתחוללת, חשב בלבו ותהה מתי תסתיים. לא שהוא סבל ממנה, להפך – הוא נהנה ממנה.
לעיתים רחוקות מישהו בא לבקרם, כל התושבים היו בטוחים שהטירה עזובה ומוזנחת. אבל מי שבאמת מכיר את שוכניה, יודע את כל המתרחש בה.
הטירה שימשה כאחת מהמפקדות של כת סודית ביותר, בראשה עמד איש המכונה לָיְינוּס, אך בפיהם הוא מכונה 'האדון'.
הטירה היתה גדושה בדיירים, אך מעטים הפעמים שנשארים בהם לילות רצופים.
מלבד שניהם, לואיזה ודימיטרי.
הם עדיין לא היו בוגרים כחוק, לואיזה מונה שבע-עשרה חורפים, ודימיטרי בקרוב יהיה בן שמונה-עשרה.
באותו הלילה, אנשים בקושי הסתובבו במבצר, רובם היו במרתפים, או בשליחויות, או שכלל לא היו במשכן.
דפיקה רמה על דלת העץ העבה והקשיחה הדהדה בחללים השוממים במסדרונות הארוכים.
הוא לא נבהל, כל הרוצה להיכנס לטירה היה מחויב לטחוב פתק עם הסיסמה ופרטי הזיהוי שלו ולא, אף אחד לא היה מכניס אותו.
לאחר שתי דפיקות הופיעה חתיכת קלף ישנה מבעד לחריץ הדק של דלת הכניסה.
הוא קם ממושבו, מפסיק בכך את עלילת המשחק, ובדק את הכתוב בקלף:
הנני ליאוניד וורשנסקי, שליח האדון ליינוס.
הסיסמה להכנסתי היא אבסצס.
הוא מעולם לא ניתקל בשם הזה, אבל מכיוון שידע על האדון, ואת הסיסמה הוא היה מחויב לפתוח את הדלת.
הוא הושיט ידו, אך לא נגע בכלום. הילה סגולה האירה את כף ידו, ולאחר מכן הדלת נפתחה בחריקת השנים.
לואיזה שישבה מאחור לא הופתעה ממעשיו, שניהם למדו קסמים וכשפים ויצאי דופן למתקדמים, כאלה שלא מלמדים בבתי ספר. הם, מעולם לא למדו בית ספר.
מחוץ לדלת עמד אדם בגיל העמידה, נוטף מים. הוא לבש מעיל נסיעות חום שהגיע עד לברכיו, ובאחת מידיו החזיק מזוודה שחורה בלויה.
דימיטרי פסע צעד לאחור, ובכך הורה לאיש להיכנס, ולאחר מכן הושיט את ידו לדלת ועשה את אותו הסימן שעשה לפתיחת הדלת, רק שהפעם הדלת נסגרה.
השליח נכנס והביט סביבו בהתפעלות.
"אדון וורשנסקי." אמרה לואיזה ונעמדה. "במה נוכל לעזור לך?"
השליח ודימיטרי התקרבו אליה, לאזור הכורסאות.
"האדון שלח אותי אל המפקדה הזאת, אני צריך להיפגש עם אדון דימיטרי והעלמה לואיזה." אמר ליאוניד במבטא רוסי כבד.
הם הופתעו. לעיתים נדירות הם נשלחו למשימות, רוב זמנם הושקע בלימודים.
"ובכן, אנחנו כאן. מהי שליחות האדון?" אמר דימיטרי.
"אתם דימיטרי ולואיזה?" שאל ליאוניד. "נעים מאוד." הוא לחץ את ידו של דימיטרי, שהיה הקרוב אליו ביותר.
שניהם התיישבו בכורסאות קרובים ללואיזה.
השליח הציב את המזוודה שלו מולו, כך שצפה על האוויר, ופתח אותה.
היו בה המון ניירות.
"האדון כבר הרבה מאוד זמן רוצה להתקרב לאדון האופל, וולדמורט." פתח השליח.
הם הכירו את השם, אדון האופל היה אישיות דגולה בחדר הספרייה של הטירה.
"האדון אינו יודע היכן למצוא את אוכלי המוות שיובלו אותו אל אדונם, אך יודע היכן לומדים כמה מילדיהם." המשיך. "הם לומדים באנגליה, בבית ספר לקסמים ולכשפים הוגוורטס. המשימה שלכם בעצם, היא להתחבר אל התלמידים מסלית'רין שנה שביעית ודרכם לגלות מידע על אוכלי המוות או אדון האופל."
היה זה נכס של ממש, המשימה הזאת.
דימיטרי לא נראה ממש מרוצה. "איך נדע מיהם התלמידים?"
ליאוניד חייך. "יש לי תמונות ומידע עליהם." הוא הוציא מן המזוודה כמה תמונות.
"זהו דראקו מאלפוי. בחור יפה תואר אם תשאלו אותי, אביו – לוציוס – אוכל מוות קרוב מאוד לאדון האופל." הוא הציג בפניהם תמונה בגודל של 22 על 14 סנטימטר, של נער בלונדיני עם עיניים אפורות קרות.
"הוא נראה נחמד," אמרה לואיזה בחיוך שבישר רוע.
"אלו הם וינסנט קראב וגרגורי גויל, הם מעין שומרי ראש של דראקו. שניהם לא מפותחים למדי בחשיבה." הוא הציג שתי תמונות של מה שנראו הרי אדם עם פרצוף גורליה.
"ככה הם גם נראים." גיחך דימיטרי.
ליאוניד חייך. "זאת פנסי פרקינסון. חנפנית במידה שלא תואמן." תמונה של מה שנראה כמו כלב בולדוג פתטי נראתה בידו.
"לא חסר לה יופי." העירה לואיזה בציניות.
"אני מסכים איתך," הוסיף דימיטרי.
האיש המבוגר נראה מהורהר. "האדון לא חושב שתהיה בעיה עם הבית שאליו תשובצו, הוא כמעט בטוח שזה יהיה סלית'רין. אבל אם תשובצו לבית אחר, הוא ביקש שבשום פנים ואופן תתחברו אל הילדים האלה," הוא הוציא עוד מספר תמונות.
"הארי פוטר, הרמיוני גריינג'ר, רונאלד וויזלי," הוא הקריא לפי סדר התמונות. "... ג'ינרווה וויזלי..."
ליאוניד אסף את התמונות בידו. "ובכן, מה אתם יודעים על הוגוורטס, בינתיים?"
מה הם יודעים על בית הספר האגלי הזה? מעט מאוד.
"רק שהטירה נוסדה לפני יותר מאלף שנים, ושאדון האופל למד בבית סלית'רין ושהמנהל הנוכחי של בית הספר הוא בושה גדולה ואויב גדול של אדון האופל." אמרה לואיזה.
ליאוניד לא נראה מופתע. "מעט מאוד אתם יודעים. אתם יודעים על הבתים?"
הם הנהנו.
"יופי, פחות הסבר." ליאוניד חש הקלה. "בהוגוורטס לומדים קסמים וכשפים שלפי מה ששמעתי ממוריכם, לא יהוו בעיה בשבילכם. אתם הרבה הרבה יותר מתקדמים מהם, לא רק שלמדתם את מה שהם לומדים עכשיו, אלא גם התקדמתם לכשפים שמעבר למסגרת הלימוד בבתי ספר. לא להוסיף גם את היכולות האישיות שלכם. למרות שעכשיו כבר אמצע השנה אם אני לא טועה – דצמבר - האדון השיג בשבילכם מקום להוגוורטס עם בקשות כלשהן. בסוף השנה יהיו מבחנים, אל תדאגו לגביהם, הם קלים מאוד בשבילם." חייך ליאוניד.
ובכן, איך שאתה מציג את זה ככה זה באמת נשמע קל ביותר.
"בזמן שאינכם בלימודים, תתחברו כמה שיותר לילדי אוכלי המוות, ומוריכם ביקשו ממני למסור גם שתמשיכו לתרגל את מה שלמדתם עד כה. כל פעם שתהיה התקדמות כלשהי, כתבו לנו על כך, ותמיד תתעדו את מעשיכם איתם." המשיך השליח.
"איזה בקשות, האדון ביקש?" שאלה לואיזה לאחר פרק זמן קצר.
ליאוניד נראה מהורהר, מצחו התקמט מעט.
"אני מניח שזה דברים כמו שלא יהיה לכם שיעורים מחוץ לטירה בגלל השמש, שבחדרכם לא יהיו מראות ושתהיה לכם גישה תמידית לעיירה הסמוכה, הוגסמיד."
"מה יש בהוגסמיד?" שאל דימיטרי במהירות.
"אוכל. שם לא תצטרכו לארוב לטרפכם, אלא פשוט להזמין מנת דם אנושי." ענה ליאוניד מופתע משאלתו.
כמובן, הרי בהוגוורטס הסיכויים שיגישו דם לתלמידים קלושים למדי.
"איך נגיע לשם?" שאלה לואיזה בחשדנות.
"אתם תתעתקו לפונדק הקלחת הרותחת בלונדון, שם הושכר בשבילכם כבר חדר, ושם תקנו את הציוד שלכם, לאחר שתיקנו אותו תתעתקו לעיירת הוגסמיד, ומשם תלכו בשביל לטירת הוגוורטס." הוא הושיט לדימיטרי קלף עם ציוד בית הספר שלהם.
"אי אפשר פשוט להתעתק להוגוורטס במקום לעיירה?" שאלה לואיזה.
"לא. יש כשפים שמונעים זאת." אמר ליאוניד.
כמובן, הרי זה מוסד חשוב. ודמבלדור רוצה להגן על היושבים בו מפני התקפות של אדון האופל ואוכלי המוות.
"נצא מחר." קבע דימיטרי.
השליח המבוגר הנהן בשקט. "ובכן, אני צריך ללכת לשליחות אחרת, ברשותכם." הוא נעמד על רגליו ושלח את ידו לעבר קפל נסתר במעילו, וכאילו בדק שהדבר נמצא שם, הוא חייך אליהם ונפרד לשלום.
כשהדלת נפתחה, אור הברק המסנוור האיר את דרכו של האיש.
"תתכונני." אמר קול בודד ויציב בסלון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
