אני לא עושה את זה בדרך כלל אבל קראתי את הפוסט של זבובית על הפנטזיה שהייתה לה כשהייתה במצב של דיכאון על הרצון למות מוות איטי ממחלת הסרטן, והאמת היא שהפוסט הזה והפנטזיה ה'מעוותת' (כמו שהיא אומרת) לא הרתיע אותי ,מה שכן הפריע לי זה התגובות שהיא קיבלה.
תגובות (לא מכולם כמובן) שאומרות לה שהיא צריכה להתבייש בעצמה על המחשבה הזאת,תגובות שאומרות שאיך היא מעזה בכלל לבקש משהו כזה כשיש כלכך הרבה אנשים שחולים בזה ושזה לא מכבד את החולים ועוד ועוד..
בתור מישהו שחולה במחלה הזאת כבר חמש שנים , אני לא חושב או מרגיש כאן זלזול.
נכון,זו מחלה נוראית שהורגת אותך לאט לאט ובאמת שהייתי מעדיף בלעדיה אבל מה זה המשפט "קצת כבוד לחולים לא יזיק" איזה כבוד אני או כל חולה אחר אמור לקבל פה בזה שלא יחשבו ככה? בזה שלא ידברו ככה? שלא יאחלו את זה?
אני (באופן אישי) לא חושב שאני מקבל איזשהו כבוד ממישהו שמפחד לדבר בחופשיות לידי,שמפחד להגיד את מה שהוא חושב ומרגיש בשביל לא לפגוע או בטעות להזכיר משהו שיהיה קשור לסרטן.
אני אתן דוגמא,יש אנשים שאומרים את המשפט (שאני בטוח שיצא לכולם להגיד אותו גם אם לא באמת מתכוונים אליו) "בא לי למות" ואז ישר אחר כך מתנצלים בפני כי אמרו משהו שסביר שיקרה לי.
אף אחד לא מחפש רחמים,אף אחד לא רוצה שיפחדו להגיד משהו על ידו מפחד לפגוע,אפאחד לא צריך לקבל סוג כזה של "כבוד" שלדעתי הוא ההפך מכבוד.
אני עדיין לא מבין על מה התוקפנות,כולם כועסים על משהו שהיא כתבה,על משהו שהיא הרגישה אבל מתי הפכנו לחברה כלכך צרת ראייה שאפילו מחשבות זה לא בסדר? מזכיר קצת את העבר הרחוק..או דווקא הלא ממש רחוק.
בסוף הכתיבה שלה היא אמרה שהיא כבר לא חושבת ככה,שהיא מבינה עכשיו יותר טוב,זה לא אומר משהו?
זה לא אומר שאנחנו לומדים כל הזמן מעצמנו ומהחברה מסביב? זה אומר שהיא עשתה משהו שהוא כלכך לא בסדר? אני לא חושב ככה אבל לא יודע,אולי זה אני והמוח ה'מעוות' שלי.
בזמן האחרון מפורסמים יחסית הרבה דברים על סרטן,ממש נושא פופולארי זה הפך להיות.
אני בדרך כלל לא מגיב כי אני מרגיש שכולם מסביב מרחמים על החולים בסרטן ואני לא שופט אפאחד כי גם אני לפני שחליתי הרגשתי צער על חולי סרטן,חשבתי כמה מסכנים הם..שזה לא מגיע להם.
וזה עדיין לא מגיע לאף אחד אני לא אומר שכן אבל אין צורך לרחם כי זו המציאות שלי,שלנו וזה בסדר כי אנחנו מסתדרים.
אבל זה לא בסדר לאכליל אז אני אגיד על עצמי,אני מסתדר ולא צריך רחמים או איזשהו פחד.
פשוט תהיו אתם בלי לפחד להראות ולהגיד את המחשבות והתחושות.
ובחייאת,אל תתקפו אנשים אחרים על המחשבות והתחושות שלהם,מה זה עושה לכם טוב? די לצנזר כל אחד שאומר משהו שהוא לא לדעת כולם.
כולם מדברים כאילו הם מבינים הכל אבל לדעתי דווקא זבובית מבינה יותר מכולם - בדיוק בגלל המחשבה הזו כשהייתה בדיכאון ואני לא חושב שהיא צריכה להתבייש בזה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
