עברה שנה מאותו היום הנורא, היום שבו שאמא עזבה אותנו לבד, הלכה והשאירה אחריה חלל ענק שאף אחד לא יצליח למלא לעולם!!! .

למרות כל הידע שהיא השאירה לי, וכל הסיפורים והזכרונות שנשארו, עדיין נשארו לי הרבה חורים והמון שאלות מה היא לחשה לי ברגעיה האחרונים, לא הבנתי את הכל ?מתי ניפגש שוב?האם באמת היא רואה ושומעת אותנו ? האם זה מפריעה לך שאנחנו פוקדים את הקבר באופן רציף ?באמת יש משמעות לקדיש? כל כך הרבה שאלות כל כך הרבה כאב ופתרונות אין .

החלטתי לא לכתוב ב"שנה" עליך, כי אני חושב שזה יראה כאילו נגמר פרק בחיי האבל וזה לא נגמר הוא פשוט נמשך ונמשך כאב שלא נגמר …...אז אני יכתוב על אבא .

אבא למרות שאני יודע שאתה קורא את ואני גם יודע שאתה לא תאהב את זה …......

בדיוק לפני שנה בעודי יושב ליד אמא מנסה לחמם את ידיה כדאי שהקור לא ישתלט על גופה, נכנסת פתאום אבא הצל הגדול שלך נשפך עלי, הרגשתי את ידך נוגעת בכתפי יד כבדה ומנחמת יד שגוננה עלי במשך חיי, יד שידעתי שתמיד תהיה שם כשאני אצטרך, יד שנגע בי בזמן שאמבולנס פינה אותי אחרי ניתוח ,יד שיודעת לפתור הכל, באותו הרגע הייתי זקוק ליד הזאת שוב ושנייה וחצי אחרי שנגעת בי התפרצתי לכיוונך תפסתי את דש חולצתך אבא מיררתי בבכי שבור, אתה יכול הכל תעיר אותה תעיר אותה!!! הצמדת אותי חזק אליך וחיבקת כמו שרק אתה יכול (אבל לא רגיל )” ניסיתי הכל לחשת ניסינו הכל", וככה עברת מאח לאחות וחיזקת את כולנו, היום אני חושב מי חיזק אותך אבא ? איך לא חיזקנו אותך?!! .

למחרת כבר נקבעה ההלוויה למחרת כבר היה אוהל בגינה ואוכל ועזרה ווווווו הכל ארגנת במהירות אפילו את מקום הקבר בחרת .

בגשם שוטף הכנסנו את אמא לתוך האדמה העיניים של כולנו נקברו יחד איתה האור והלובן נכבו בעיניו המראה הקשה שבר אותנו לרסיסים, אבל כשאני משחזר את הרגעים אני פתאום נזכר בך מחלק אנשים וחברים לכל אחד מאיתנו, שישגיח אלינו במבט בוחן ומסמן מתי להגיש מים לילדים שממררים בבכי מתחת לשמיים סוערים וגשם שוטף ,שלא הפסיק לרגע.

במהלך השנה החזקת את כולנו קרוב אליך צמוד התפרצויות הזעם כאב או דמעה מיד מצאו אותך באזור, אתה פשוט דאגת להיות ערני למקרה שאחד מאיתנו פתאום יחוש כאב או עצבות פתאומית לשם התייצבת ולקחת את הכאב מאיתנו למקום אחר .

במשך השנה חשבנו שאנחנו דואגים לך לאן אתה הולך? מתי חוזר? ואיפה אתה אוכל? אבל בסוף התברר שאתה חופר אצלנו עובר בין הבתים בשישי שבת פותר בעיות ומסיר דאגות .

זה לא שלא היית ככה כל הזמן פשוט הצל הגדול של אמא הסתיר את זה, אבל עכשיו הסרת את הכפפות והפכת לאבא במשרה מלאה, נכון בילדות אמא טיפלה והחליפה והלכה והושיטה, אבל היו דברים שרק אתה יכול לעשות, לעולם לא אשכח את הפעם שהסעת אותנו לבית הספר הייתי בכיתה בֿ' אני חושב, ובדרך ראיתי דרך זכוכית הרכב בחצי מבט נער שהכה אותי יום קודם שהיה בערך בכיתה ו', ״למה נבהלת?”, פנית אלי תוך כדאי נסיעה, שלו שישב מאחורה צעק ״אבא אתמול הוא רדף אחרי ארז״, הרכב נעצרבו במקום , מיד ירדת מהרכב תפסת את הילד בצוואר כאילו היה סמרטוט הבאת אותו לתוך החלון הרכב" זה הבן שלי קוראים לו ארז אם תיפול שיערה מראשו תזמין אמבולנס, כי שאני יגיע אתה תצטרך אחד שמעת!! "תוך כדאי ניעור קל הנהן הילד בראשו, ומאז הילד שאני זוכר את פרצופו אבל לא את שמו דאג לשמור מרחק גדול עד מאוד ממני .

כזה אבא מגן שומר ודואג כמו שרק הוא יכול. במהלך השנים כשהתבגרתי והתחלנו לעבוד ביחד למדתי לקרוא את השאלה הבאה שתשאל ואפילו את התשובה הרצויה, כל זה במבט שעבר בנינו בעיניים, אתה למדת להודיע לי מתי אני חולה רק לפי מבט חטוף שהעברת על פני, ופתאום עכשיו אתה מובס לא מצליח לתקן את אמא, לא מצליח למצוא פתרון למחלה שלה, לקושי שלה, ולסבל שלה, הפכת מבעל קשה ומפונק לבעל תומך ומפנק בין לילה, יוצא למסע קניות בקניונים בימים שהתרופה איפשרה לאמא לעמוד על הרגלים, ואפילו החזקת לה את התיק בכניסה לחנויות היוקרה ובין סט טיפולים כימותרפיה לסט טיפולים הגשמת לה חלומות בעולם, באחת מהם הייתי נוכח שייט תענוגות באונית הפאר הגדולה בעולם בשבילה זה היה טיול חלומות היא הים והשמיים, אבל בשבילך זה היה כלא גדול כי היא לא יכלה לשבת בשמש להשתזף או לשכשך בג'קוזי או בבריכה ואתה הלכת אחריה לאורכה ולרוחבה של האוניה במשך שבוע ימים, כי רצית שהיא תהיה מרוצה ותעביר ימים של אושר, כלפי חוץ היא חייכה, אבל אני יודע שהיא בכתה והייתה עצובה, כי היא כבר הבינה שזה הפעם האחרונה שהיא פה, זה הפעם אחרונה שהיא שטה ושהיא קונה ושהיא מול הים ושהיא רואה מופע ואתה ישבת ועודדתה אותה והסרת כל אופל של מחשבה שהתעורר אצלה פתאום.

אז אחרי המלחמה הקשה נשארתה לבד, הפכת לאמא ולאבא של כולנו, אבל לבית היית חוזר לבד לזיכרונות, אל הקירות הלבנים עם התמונות הישנות לבדידות של הבית ללבד שלך, הגדולה שלך שלא הרגשנו שנשארת לבד, שבור ואולי בודד לא שידרת אפילו פעם אחת אותות מצוקה, ואנחנו היינו עסוקים בליקוק הפצעים שלנו שלא הרגשנו שכבר בשבעה עברת בינינו אחד אחד ואפילו לחשת בדיחה פה ושם, דחפת חיבוק כזה או אחר וחזרת על המשפט ״לא אתם מסכנים מסכן מי שלא ממשיך איתנו״!!, כן אתה צודק אבא, אבל אתה פה אתה איתנו אז ממך אנחנו מצפים שתהיה שתשמור על עצמך על המשקל, על הבריאות כן על תאכל הרבה בשר או שומן כן תעשה הרבה ספורט כן תעשה בדיקות שנתיות כן כי רק ככה תשמור על האכפתיות שלך כי אין אין לנו משהו יקר יותר עכשיו..... ממך .

ואני מצפה שתחייה כאילו אין מחר, תהנה מהכל מה שהחיים נותנים לך, תסתכל על המשפחה פה מסביב זה שלך ותהיה חלק ממנה מהנכדים נשארו בלי סבתא ואותה לא ניתן להחליף אז בבקשה תמשיך לחבק אותם ולפנק אותם כי הם זוכרים אותך, כי אתה פה, כי אתה חשוב לנו להם וגם הם רוצים להמשיך לראות את החיוך שנמרח לך על הפנים שאתה מאושר כשאתה מחייך מן חיוך קשוח כזה שמיד עובר לסביבה אבא אני אוהב אותך!!! .

אבא

שלומי שבת

אבא, חבר אמר לי לכתוב טור עליך

על כל מה שראיתי בפניך

על השלווה ללא מילים

הניחוחות והצלילים

הכל היה כל כך יפה בעיניך

אבא, זכרונות מהעבר לא עוזבות אותי

את כל הטיולים והחגים שאיתכם חגגתי

איך שראית אותי גדל

עם המבט המאושר

והחיוך המתחבא בין שפתיך

אבא, על הדרכים שכה אהבת לטפח

אני הלכתי וניסיתי לנצח

ולא תמיד הבנתי איך

כי לא הכל הולך

אני שונה ממך אבל מאד כמוך

אבא, הבית הישן מזמן בודד הוא

עברנו, התקדמנו, השתנינו

וממלאים את החסר

בפרצופים דומים יותר

למה כל אחד חושב שחסר לו

אבא, על הדרכים שכה אהבת לטפח

אני הלכתי וניסיתי לנצח

ולא תמיד הבנתי איך

כי לא הכל הולך

אני שונה ממך אבל מאד כמוך

אבא, הזמן עבר ולא דיברנו

אבא, האבל גרם לי להשתתק קצת

אבל גרם לי להבין - אתה שייך לי

כמו שאני שייך לך

כמו שאני אוהב אותך

בוא לא נשמור בפנים יותר ונדבר

אבא, חבר אמר לי לכתוב שיר עליך

קצת עשיתי שינויים