מחר יום הולדת לתומי שלי המדהייייייים !!! מה אני יקנה לו? עוד לא מצאתי מתנה...
-פרק 10-
ירדן נפלה על הרצפה מדממת מהראש.
אני- "יואו תום תראה מה עשית לה!"
תום- "נו מה את רוצה עכשיו?! את אמרת לי לקחת את המערוך הזה!" "ירדן.. הכל בסדר שם?" צעק ליאור מבחוץ.
תום- "ששששש..." לחש לי.
ליאור ראה שהיא לא עונה ונכנס וראה אותה על הרצפה.
ליאור- "ירדן.. ירדן.. יואו! מה זה?!"
אני- "מי אתה?!"
ליאור- "מה ? מה אתם עושים פה ?!"
אני- "אני גרה פה!"
ליאור- "מה את עושה בבית?"
אני- "מה אני לא מבינה.. מה אתם באתם לפרוץ?"
ליאור- "תראו מה עשיתם לה מטומטמים!"
תום- "היית צריך לחשוב על זה לפני ששלחת אותה ככה לפרוץ את הבית!"
ליאור- "אז זה אתה עשית לה את זה? אה? יא'חרא קטןןןן !" צעק וקפץ עליו.
שניהם התחילו להרביץ אחד לשני.
אני- "דייי! נו די תום!" צעקתי עליו.
תום- "מטומטם אחד!" קם וניער את עצמו. "אני עכשיו מתקשר למשטרה!" אמר ולקח את הפלאפון שלו מהכיס.
אני- "די נו תום! תעזוב את הפלאפון!"
תום- "לא נראה לך?! אני מתקשר! שיבואו ויקחו מפה את שני הפושעים האלה."
אני- "נו די!" לקחתי ממנו את הפלאפון וניתקתי.
תום- "למה את עוזרת להם?"
אני- "די נו תום! תראה מה קרה לה.. צריך לקחת אותה לבית חולים."
תום- "מה שתגידי.."
ליאור- "אני לא צריך את הטובות שלכם!" צעק.
אני- "כן? ומה אם היינו מתקשרים עכשיו למשטרה?! היית נכנס לכלא על זה! זה פריצה!" צעקתי עליו בחזרה.
הוא שתק.
אני- "יופי! עכשיו ניקח את החברה שלך לבית חולים, ואתה- בא איתנו!" אמרתי לו.
ליאור- "היא לא חברה שלי.. היא אחותי."
תום- "באמת? וככה אתה שולח את אחותך?! לפרוץ בתים?!"
ליאור- "סתום סתום אתה!"
אני- "די שניכם! תפסיקו!"
אני- "תום? באת לפה עם האוטו?" שאלתי אותו.
תום- "כן.."
אני- "טוב בואו, תרים אותה." אמרתי לליאור והוא הרים אותה.
נעלתי את הבית, ובדקתי כמה פעמים שנעלתי טוב את הדלת.
חיכינו מחוץ לחדר מיון.
אני- "איך קוראים לך?"
ליאור- "ליאור.."
אני- "ולאחותך?"
ליאור- "ירדן, איך לכם קוראים?"
אני- "אני דניאל.. וזה תום."
אני- "למה עשיתם את זה?"
ליאור- "כי היינו צריכים כסף מה אתם לא מבינים?!"
אני- "כסף? בשביל מה?"
ליאור- "היינו רעבים!"
אני ותום הסתכלנו אחד על השני. באותו רגע ריחמתי עליהם, וידעתי שעשיתי את הדבר הנכון שלא נתתי לתום להתקשר למשטרה, צריך לעזור להם.
אני- "אני מצטערת.."
ליאור- "לא! אני מצטער, אתם הייתם בסדר איתנו.. לא התקשרתם למשטרה והבאתם לכאן את ירדן.."
אני- "זה בסדר"
הרופא יצא מהחדר בו היתה ירדן.
רופא- "מי הביא אותה לפה?"
אני- "אנחנו!" אמרתי וקמנו.
רופא- "אוקיי אז ככה, אממ.. היא כרגע ישנה אבל זה בסדר, רק נפתח לה הראש."
ליאור- "מזל.. תודה."
רופא- "זה בסדר. אני בסכ"ה עושה את העבודה שלי."
ליאור- "אפשר לראות אותה עכשיו?"
רופא- "אממ.. אני מציע שתחכה כשהיא תתעורר, חבל להעיר אותה עכשיו."
ליאור- "אוקיי.." אמר וישב.
ליאור- "תודה לכם." אמר ליאור אליי ואל תום.
אלי נכנס הביתה וראה על הרצפה טיפות של דם, הוא נבהל וקרא לדניאל "דניאל.. דניאל... דניאל!!" את פה?" הוא לקח מהר את הפלאפון וחייג את מספרה של דניאל
אני- "הלו?"
אלי- "דניאל! איפה את?! מה זה הדם הזה! איפה את אני יבוא לקחת אותך!"
אני- "לא לא אבא.. זה בסדר, אל תיבהל."
אלי- "מה זה הדם הזה? איפה את ?"
אני- "בבית חולים"
אלי- "מה קרה? אני בא!"
אני- "לא לא תקשיב.. הדם הזה לא שלי, אממ.. קרה משהו, אני יסביר לך אחר כך כשאני יבוא."
אלי- "את בסדר?"
אני- "כן אבא אני בסדר.. אל תדאג"
אלי- "איך אני יכול שלא לדאוג?"
אני- "דיי.. אתה סומך עליי?"
אלי- "את יודעת שכן."
אני- "יופי, אז כשאני יחזור נדבר. ותלך לישון, אל תחכה לי."
אלי- "טוב.. דניאל תשמרי על עצמך."
אני- "טוב.."
אלי- "ותתקשרי אם את צריכה משהו!"
אני- "טוב אבא.. לילה טוב."
אלי- "לילה טוב."
אמר וניתק.
אלי לא הבין איך הוא אמור לישון עכשיו בהרגשה הזאת שהוא לא יודע מה קורה עם הבת שלו.
הוא הסתכל על התמונה של לולה, אישתו שמתה. ולחש לה.. "אני שומר עלייה.." הכוונה לדניאל.
תום- "מי זה היה?"
אני- "אבא שלי.. הוא ראה את הדם בסלון וחשב שזה שלי."
תום- "ואיי .. הוא בטח נבהל."
אני- "כן מאוד."
שמתי את ראשי על הכתף שלא ועצמתי את העיניים.
אחות- "אתה אח של ירדן?" שאלה את ליאור האחות.
ליאור- "כן כן, היא התעוררה?"
אחות- "כן.. אתה יכול להיכנס אליה."
ליאור- "תודה.." אמר בהתרגשות וקם.
ליאור- "ירדן!" נכנס לחדר ורץ לחבק אותה.
ירדן- "מה זה ליאור? איפה אני? מה קרה לי.."
ליאור- "ששש.. דיי, הכל בסדר עכשיו" אמר וליטף אותה.
ירדן- "מה קרה?"
ליאור- "את פתחת את הראש.."
ירדן- "רגע, לא היינו לפרוץ לאיזה בית?"
ליאור- "כן.. ניסית, אבל תפסו אותך."
ירדן- "מי שתפס אותי, זה שעשה לי את זה?"
ליאור- "כן.."
ירדן- "מי אלה? איפה הם? הם לא ראו אותך."
ליאור- "הם ראו.."
ירדן- "אז איך זה שאתה כאן? איך אני כאן?"
ליאור- "הם עזרו לי.. הוא לא הסגירו אותי למשטרה."
ירדן- "באמת? מי אלה?!"
ליאור- "לא יודע.. הם נראים לי בגיל שלנו."
ירדן- "בן ובת?"
ליאור- "כן.."
ירדן- "איך קוראים להם?"
ליאור- "דניאל ותום."
ירדן- "איפה הם?"
ליאור- "בחוץ.."
ירדן- "מתי אני הולכת מפה?"
ליאור- "הרופא אמר ומחר בבוקר.."
ירדן- "לא לא ליאור, אני רוצה ללכת מפה."
ליאור- "ירדן, עדיף שתשארי כאן, נראה מה עושים כבר מחר בבוקר."
ירדן- "טוב.." אמרה ופיהקה.
ליאור- "את עייפה?"
ירדן- "כן קצת.."
ליאור- "טוב, אז אני ישאיר אותך לישון."
ירדן- "מה אתה הולך?"
ליאור- "לא.. אני ישאר איתך פה. אני אהיה בחוץ"
ירדן- "טוב.."
תום- "מה תעשי איתם?"
אני- "אני לא יודעת תום.."
תום- "הם פושעים דניאל!"
אני- "אני יודעת את זה ! אתה לא עוזר פה!"
תום- "יאללה דניאל, כבר מאוחר, בואי נלך.." אמר וקם.
אני- "מה ונשאיר אותם פה לבד?"
תום- "מה את בדיוק רוצה לעשות איתם?"
אני- "לא יודעת לא יודעת.. אתה רוצה תלך אתה, אני נשארת."
תום- "טוב.." נאנח וחזר לשבת.
ליאור- "היא בסדר" יצא מהחדר בחיוך.
אני- "יופי."
ליאור- "תודה."
אני- "ליאור תקשיב, אני כבר צריכה ללכת, אתה רוצה שאני יתקשר להורים שלך להגיד להם שאתם פה?"
ליאור- "אין לי הורים." הוא אמר וישב.
אני- "מה? א..ה.. ס..סליחה"
ליאור- "לא קרה כלום."
אני- "אז לאן אתם הולכים מפה?"
ליאור- "לא יודע.. אני יחפש איזה בית מלון זול."
אני- "אוקיי, ליאור אל תעשה כלום בנתיים, אני יחזור לפה מחר בבוקר. אל תלך מפה."
ליאור- "טוב.. ביי, ושוב תודה." הוא אמר, אני ותום קמנו.
תום החזיר אותי הביתה, נכנסתי הביתה וראיתי את אבא בסלון ער.
אלי- "דניאל!" הוא קם וחיבק אותי.
אלי- "את בסדר?"
אני- "כן, אמרתי לך כבר שכן."
אלי- "אני חשבתי שקרה לך משהו"
אני- "הכל בסדר."
אלי- "אוקיי, בואי שבי, אני רוצה שתסבירי לי בדיוק מה קרה."
אני- "טוב אז ככה, ישבתי פה בסלון ו.. פתאום מישהו פרץ לבית."
אלי- "מה?!"
אני- "כן.. תרגע, תקשיב עד הסוף, ו.. ילד מהכיתה, תום, הוא היה איתי, והוא הלך לבדוק מה זה ואמרתי לו שלא ילך ככה בלי כלום, ונתתי לו מערוך, והפורצת נכנסה והוא נתן לה את זה בראש והיה מלא דם.. ולא ידענו מה לעשות, ואז נכנס עוד מישהו לבית, ומסתבר שזה בכלל היה אח שלה ושהם ניסו לפרוץ לבית.. כי.. אין להם כסף, וההורים שלהם מתו.. ותום רצה להזמין משטרה, אבל לא רציתי לערב בזה את המשטרה, ולקחנו אותה לבית חולים וטיפלו בה שם.."
אלי- "וואו איזה סיפור.."
אני- "כן.."
אלי- "דניאל, הפחדת אותי כשראיתי פה את הדם את יודעת את זה?!"
אני- "כן.. מצטערת.. הייתי צריכה לנקות את זה, אבל לא היה זמן.. הכל קרה כ"כ מהר."
אלי- "את יודעת משהו? אני גאה בך שבחרת לא להתקשר למשטרה ."
אני- "באמת?"
אלי- "כן.." חייך.
אני- "חשבתי שכבר תגיד לי שאני לא אחראית.. ושהייתי צריכה להתקשר."
אלי- "לא.. אני גאה בך!"
אני- "תקשיב אבא.. זה לא הכל, יש לי בקשה."
אלי- "מה?"
אני- "אבל אני רוצה שתקשיב לי עד הסוף ורק אחר כך תדבר טוב?"
אלי- "בסדר.."
אני- "אבא.. ההורים שלהם מתו, ואין להם כסף, בגלל זה הם גם פורצים.. אין להם איפה לישון, אממ.. ? מה אתה אומר?"
אלי- "הבנתי אותך. את רוצה שהם יבואו לגור פה?"
אני- "אבא.. תחשוב על זה ברצינות, בבקשה."
אלי- "דניאל, אני מקווה שאת מבינה שהם פושעים."
אני- "אבא אבל לא היתה להם ברירה! אתה לא מבין? אתה חושב שאם היה להם כסף הם היו עושים את זה?!"
אלי- "דניאל.. את יודעת שאני סומך עלייך."
אני- "מה זה אומר? שאתה מסכים?"
אלי- "כן, אני מסכים" הוא חייך ואני קפצתי עליו וחיבקתי אותה חזק, ונתתי לו הרבה הרבה נשיקות בלחי
אני- "תודה תודה תודה תודה תודה תודה..."
אלי- "אני רק מקווה שהם לא יעשו שטויות.."
אני- "מבטיחה לך! הם על אחראיותי!"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: