כדור שמחה רץ ברחובות העיר,
חצה את הכפר,
פסע במרגלות הנחל,
בדרך פגש הרבה מאוד אנשים
שהסתכלו עליו, אך לא חייכו.
הרבה כלבים וחתולים
שהרגישו כל כך בנוח לידו
ואף חשבו שהוא "משלהם"
אך לא העיזו להתיידד.
התגלגל הכדור, כולו מבפנים
מחוייך, אך מבחוץ- חתום ואטום
ממש כמו כדור.
לא מבין מדוע אף אחד איתו לא מדבר,
הרי כל כך מחוייך לו מבפנים, והוא יכול להיות אחלה של חבר!
התגלגל והתקפץ לו הכדור
עד שהגיע למגרש ספורט.
מכיוון שזה המקום הטבעי שלו,
אט אט החל להרגיש שחרור בבהונות הרגליים,
שהתפשט לברכיים, לכרס הקטנה.
החל הכדור מקפץ לו וצועק, מוציא את כל מה שישב בבטן,
כמובן בזהירות- חשוב לשמור על הפיגורה.
כך עברו להן שעתיים
עד שהחל להרגיש התכווצות בשרירי הידיים.
השמש שקעה לה והכדור הרגיש שזה הזמן לחזור
החל ללכת הוא, בצורה קלילה יותר, מרחף ומחייך,
עד שלא שם לב שהוא כמעט, התהפך!
ואולי זאת בכלל הפסיכולוגיה..