Dark Princess

לפעמים אני מנסה להבין אם אני מגזימה בהערכה שלי כלפי עצמי.

אולי אני לא כזאת דפוקה כמו שאני חושבת שאני

עם זה קשה לי להסביר בדרך אחרת את מה שאני

אולי אני פשוט כמו כל אחד אחר

ואף אחד אחר לא יכול לשפוט את זה כי אף אחד אחר לא מכיר אותי מספיק כדי לדעת

אבל בכל זאת אני זוכרת שאמרת לי

"את לגמרי בסדר, לכולנו יש שריטות, שלך קצת עמוקות יותר."

וזה מה שהופך אותי למי שאני כנראה

ואני אוהבת את השריטות שלי

אבל לפעמים הייתי מקווה להיות בסדר לגמרי באמת

ולפעמים הייתי מקווה שמישהו באמת יצליח לראות אותי כמו שאני

מתחת לכל המסכות

מאחורי כל הצלקות

הלוואי שמישהו היה מצליח לראות אותי

ולאהוב אותי כמו שאני אוהבת את עצמי.

הכל קורס סביבי

כל העולם הדפוק הזה

הכל פה רקוב מהיסוד

אני לא רוצה לצאת מחדר 

בשביל מה?

לשמוע את הבולשיט שלכם

את האזעקות

את הפיצוצים

את אחותי הקטנה שיודעת הרבה יותר מידי

את ההורים שלי רבים 

את ההטפות שלכם

לראות את החדרים הממוגנים בכל בית ובית

כאילו זה נורמאלי שבכל פאקינג בית צריך להיות ממד

ואנחנו כבר רגילים לחיים הדפוקים האלה

כי שום דבר לא יכול לתקן את מה שקורה פה

צרחות של ילדים מבוהלים

חינוך דפוק

וגם אני דפוקה

קצת יותר מכל אחד אחר

וכל מה שיש לי להגיד זה

כוסעמק.

הלב שלי דופק חזק מידי 

כל הרגשות שלי מציפים אותי עכשיו

הלוואי שהיית פה לחבק אותי