לא שיש לי מי יודע מה הרבה לפרוק....
אבל כן, עברתי שלב נוסף בחיים, וזה באמת נקודה לציון. כן, כן, עברתי את השנה הראשונה שלי בבית ספר הנוכחי.
וגם למדתי עוד קצת על החיים.
בנושא המקצועי קצת זכיתי להתמחות, ולקבל הזדמנויות רבות, שחבל שאת רובן לא הצלחתי לממש... 
טוב, אני אומנם 'רק' בת 13 וחצי, אבל הגבלת הגיל אף פעם לא הפריעה לי....
לפי דעתי ילדים מבינים הכי הרבה. אפילו אני, שאני סיימתי רק לפני רגע את המעבר מילדה למתבגרת, מרגישה שנהייתי יותר מטומטמת.
תחשבו על זה- אולי לילדים יש פחות ניסיון... אבל יש להם הרבה יותר בכל מיני נושאים. לדוגמה:
א) יש להם יותר דימיון.
ב) הם תמימים, וכל מה שהם רוצים זה רק להנות מהחיים.
ג) הם יודעים שלחיים יש ערך.
ד) הם לא מתעסקים יותר מידי בדיאטות, בגוף, ובדימוי הגוף.
ה) יש להם זמן.
ו) יש להם כוח.
ז) הם לא עצלנים.
ח) אם תשאלו ילד להגיד משפט אחד חכם על החיים, הוא ידע מהר מאוד להמציא לכם אחד כזה.
ט) יש להם עולם פנימי עצום... שמצטמק עם השנים.
י) הם לא מתעסקים בשטויות כמו עבודה, הצלחה בחיים.
יא) הם לא שמים קצוץ על מה שמישהו אחר מעיר... אכפת להם רק ממה שהם חושבים, ולא ממה שאחרים חושבים עליהם.
יב) הם ה-ר-ב-ה יותר נחמדים.
יג) לרוב הם גם הרבה יותר מנומסים.
אבל זה תלוי גם בילד עצמו....
יכולתי לעשות את הרשימה ארוכה בהרבה... אבל אם אני יוסיף יותר מידי, אתם תתחילו לחשוב שילדים מעצבנים, ומבזבזים לכם את הזמן.
אבל לילה עכשיו, תרגעו. העבודה תחכה למחר. תהנו מהערב, שאתם עם המשפחה.
נו, עכשיו חופש. תנו לילדים שלכם לישון מאוחר, ותבלו איתם את הערב.
קחו יום שלם רק להיות איתם.
תטיילו.
תבלו.
יש לכם משפחה, תזכרו את זה.
תראו את הסרט 'קליק - לזפזפ את החיים'.
אתם תבינו מהסרט, שהמשפחה צריכה להיות ממוקמת מעל לעבודה. מעל לכל, כשחושבים על זה.
לשנייה אני לא עוצרת כשאני כותבת את זה.
כנראה יש לי כל כך הרבה על הראש.
באמת אפשר לקרוא לזה פריקה!
אז ככה, בנושא המקצועי, הלכתי לאודישן. לא התקבלתי אומנם, אבל זה נתן לי ביטחון לאודישנים קרובים. שזה גם חשוב.
חוץ מזה החלטתי לכתוב תסריט לסרט שלם, ולשלוח את זה לחברת הפקות - בארץ, בחו"ל - וואטאבר.
כמו כן נהייתי כתבת באתר 4GIRLS
קבלו קישור (בנות בלבד! מומלץ מתבגרות!) : http://www.4girls.co.il/
אז אני כתבת וידאו. זה אומר שאני צריכה ללכת 'לשטח' או סתם למצלמה הביתית, ולצלם סירטון קצר (עד 8 דקות בערך), רצוי שיעניין בנות מתבגרות.
אז... אני נקראת כבר מתבגרת..? כלומר, במוח שלי אני לא מתמרדת וכ"ו... אני שונאת ללכת לבצפר, רק לפרוטוקול. חוץ מלהפגש עם חברות.
מה שמזכיר לי שרבתי עם חברה טובה. טוב, זה קורה הרבה בזמן האחרון... אבל זה היה 'רציני'.
אני לא יפרט יותר מידי, כדי שאם יקרה מצב שחברה שלי תראה את זה.. שהיא לא תכעס.
ושוב פעם לפרוטוקול- את החברה הכי טובה בעולם וכן אכפת לי ממך.
וזה לא אומר שאני מסכימה עם מה שאמרת, זה אומר שאני לא רוצה לריב איתך.
והריב הזה היה הריב הכי שטותי בעולם... כלומר, אני רוצה להיות חברה שלך ואכפת לי ממך ואת יודעת את זה.
ואמרת שאת לא יודעת את זה... אבל בינינו, בלב שלך את יודעת שכל השנים האלו.. את מכירה אותי ממש טוב.
וש' אמרה לי שהיא לא מכירה אותי.. נו באמת... ואז היא אמרה בדיוק אותי... אמרה שזה כל מה שהיא יודעת עליי.
באותו רגע רציתי לומר לה 'זאת אני! בדיוק... איך את מכירה אותי כל כך טוב?'. אבל זה לא היה במקום.
נ', אני מאוד רוצה להיות חברה שלך. אבל אני ממש לא מסכימה עם מה שאמרת עליי, וזה היה אפילו מגעיל.
אבל שתינו לא בסדר, טוב?
אני מסכימה להגיד סליחה אם את מוכנה להגיד סליחה גם. כל אחת צריכה להודות בטעות שלה..
ואגב, 'חברה טובה זאת חברה שמקבלת אותך כמו שאת, ולא מנסה לשנות אותך.'
אני בטוחה שאת מבינה.
כלומר, את השתנת הרבה בזמן האחרון. ורציתי לשנות אותך... להחזיר את הכל כמו שהוא היה פעם. אבל הבנתי שזה לא יעזור... שאני צריכה להוציא ממני את ההרגשה הזאת. כי את זאת את, ואת חברה שלי כמו שאת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
