הייתי צריכה להיוולד כחתול, שחור, ערמומי עם עיינים גדולות שחורות גם כן.

לטייל על הגגות ולדלג מאחד לאחד כאילו האוויר הוא האדמה שמתחת לכפות הורודות שלי.

לבהות בירח עם העיינים הגדולות שלי, לגרגר, להסתובב עם הזנב למעלה, לקפוץ למטה, לנחות באלגנטיות וללכת לישון במיטה של מישהו אחר כל לילה...

כשהשמש תפציע אני הייתי אמורה לברוח לאט לאט ובשקט דרך החלון כרוח ולא להשאיר זכר. 

וכך לילה ולילה ולילה.